"טבריה, כמו ישראל, מפולגת בין תומכי בג"ץ לאוהבי בד"ץ"
"טבריה, כמו ישראל, מפולגת בין תומכי בג"ץ לאוהבי בד"ץ"
מאבק בין דתיים לחילונים, הקצנה אלימה של שמרנים, הסגה לאחור של הישגים ליברליים וחוק פרסונלי להכשרת מנהיג מטעם ש"ס: כשקרין קיינר החליטה לצלם את הסדרה התיעודית "טבריה מתחת לקו האדום", היא לא ידעה שעד שהיא תעלה לאוויר, היא תהפוך למשל על מצב המדינה כולה
"כשרון קובי, ראש עיריית טבריה המודח, התריע שמה שקורה בעיר שלו יקרה בשאר הארץ, התייחסו אליו כאל משוגע, הפרובוקטיבי הזה מטבריה. קצת הילד שצעק 'זאב זאב'", אומרת קרין קיינר, יוצרת הסדרה התיעודית "טבריה מתחת לקו האדום", שעולה מחרתיים בכאן11, ועוקבת אחר המאבק על פניה של העיר הצפונית, וכן על עלייתו, נפילתו והמשך דרכו של קובי וקורותיהם של אישים אחרים במערך הבחירות הזה, בעיקר אחד שמעון כהן, שהיה ממתנגדיו. "אבל לאור מה שקורה עכשיו במדינה, אין ספק שהוא צדק".
הסדרה המצוינת הזאת, בת חמישה פרקים, מציגה טבריה שהשתנתה מן הקצה אל הקצה בשנים האחרונות: לא עוד בירת הצפון, עיר תיירותית לחופה של הכנרת, אלא עיר שיכונים ענייה ומוזנחת. "חלק מבתי המלון נסגרו, חלק נהפכו לבתי מלון חרדיים. העיר סגורה בשישי־שבת", היא אומרת. "ניסו לפתוח שם סניף של גלידת גולדה ואיימו עליהם. שרפו שם מקום שנפתח".
3 צפייה בגלריה
רון קובי. "הוא סחף את טבריה ונהיה רוקסטאר, כי הוא החזיר אותה לימיה הטובים, החיה את הטיילת ועשה אוטובוס שנוסע בשבת"
(צילום: באדיבות כאן 11)
"טבריה היא מראה של ארץ ישראל, גם פוליטית, גם חברתית, גם דמוגרפית. היא מיקרו סטייט", אומר קובי בדרכו לבית המשפט העליון באחד מפרקי הסדרה, ואכן קשה שלא לראות את הדמיון בין ההתרחשויות בעיר בחמש השנים האחרונות לנעשה בחצי השנה האחרונה בכלל המדינה: בשתיהן מתעצם "המאבק בין דתיים מול חילונים, ליברלים ושמרנים, תומכי בג"ץ מול אוהבי בד"ץ", כפי שמגדירה זאת קיינר, ומאחורי הקלעים נמצא אריה דרעי עם חוק פרסונלי שנועד להכשיר מועמדות של מקורב שלו, שהחוק מונע ממנו להתמודד. נשמע מוכר?
"לא יכולנו לנחש שיהיה לסדרה טיימינג כזה", אומרת קיינר. "שכשהיא תעלה, נמצא את עצמנו נלחמים על הדמוקרטיה שלנו, על החיים, על החילוניות. לא ידעתי שלשם פנינו מועדות, אבל רון התריע על זה לפני ארבע שנים. והוא נלחם בזה. רק שאני יכולה להגיד לך שגם המלחמה לא עשתה טוב. כי הצליחו להוריד אותו".
קיינר (47) היא יוצרת דוקומנטרית, חברה בהנהלה של הפורום הדוקומנטרי והוועד המנהל של האקדמיה ובשביל הגיוון היא ביימה את "חתונה ממבט ראשון". סרטה הדוקומנטרי הקודם, "החוף הנפרד", זוכה פרס פסטיבל דוקאביב, עסק בעולם החרדים, יותר נכון בזה של החרדיות שפגשה בחוף בתל אביב ליד מלון הילטון. "גם הסרט הקצר הראשון שלי היה על חברה קדישא — כלומר גם מפגש עם החברה החרדית", היא מספרת. ואף שגם הסדרה החדשה היא על מאבק תרבותי בין חילונים ומסורתיים לחרדים בעיר, היא לא רואה בהכרח חוט מחבר בין עבודותיה.
3 צפייה בגלריה
קיינר. "שני הצדדים לא שומעים זה את זה. לכל אחד יש כאב משלו. רון חש שהעיר גמורה ושצריך להציל אותה, והחרדים פחדו כי הוא לוחמני"
(צילום: יובל חן)
לקיינר, שנולדה וגדלה בתל אביב, אין קשר אישי לעולם החרדי. "הרבה פעמים אני מחפשת את עצמי בחברות אחרות ובתרבויות שלא קשורות אליי", היא מסבירה. הקשר שלה לטבריה הוא "כמו של כולנו", היא אומרת. "לכולם יש געגועים לטבריה של פעם. בתור ילדה היו לוקחים אותי למלון פלאזה, היינו הולכים ללונה גל ושוחים בכנרת. אני זוכרת את עצמי יורדת ללובי של המלון ואוכלת עוגה, עם אחותי. היינו עושות מין שעת תה כזאת. וכשהייתי גדולה נסענו ל'ליל אהבה בצמח'. הזיכרונות שלי משם טובים".
"הטראמפ של הצפון" מול החרדים
קובי הוא דמות שנויה במחלוקת, שמכונה "הטראמפ של הצפון" בגלל השימוש האגרסיבי שלו ברשתות החברתיות, נטייתו להדביק ליריביו כינויים פוגעניים וסגנונו הכללי, שעלה לו בכמה וכמה תביעות דיבה שבהן הפסיד. קיינר הגיעה אליו כמה חודשים לפני הבחירות הקודמות, כשעוד היה די אנונימי. "רון הוא טברייני שעזב את טבריה וחזר אליה. ההורים משתייכים למשפחה שגרה בעיר כמה דורות, ואבא שלו היה בוועד הארצי. לפני כמה שנים רון ארגן כנס מחזורים, וחברים שעדיין גרים בעיר באו אליו ואמרו לו שהעיר גמורה ושצריך להציל אותה. אז הוא נענה ליוזמה. יש משהו בטבריה שהוא מאוד בית. לא סתם שמי זרחין, כטברייני לשעבר, כל הזמן עושה סרטים על העיר שלו".
חבר של קיינר סיפר לה שהשכן שלו, במרכז תל אביב, רץ לעיריית טבריה. "הוא סיפר לי שרון יוצא נגד החרדים בעיר ופוצצו לו פעם את המכונית", היא נזכרת. "יצרתי איתו קשר ב־2018. היו לי שתי שאלות: 'מטעם מי אתה רץ?', ותשובתו היתה 'מטעם עצמי'. הוא היה בעבר מאוד ליכוד, אבל לראשות העיר הוא לא רץ מטעמה. והשאלה השנייה היתה 'אתה חושב שתיבחר?', וחבר שלו אמר לי 'ברוב מוחץ'. ואכן הוא נבחר עם 60% מהקולות. היו לו שישה מנדטים במועצה. לא היה דבר כזה.
"מההתחלה הבנתי שיש פה אחלה סיפור", אומרת קיינר, "אבל בדיוק נכנסתי לשמירת היריון ונאלצתי לשחרר אותו. אחרי שרון נבחר חזרתי אליו, אמרתי לו שנעשה מזה סדרה ולא סרט. בשלב הזה הוא כבר סחף את טבריה ונהיה רוקסטאר. הוא החזיר את טבריה לימיה הטובים, החיה את הטיילת, עשה את אוטובוס החירות שנוסע בשבת (אבל לא עובר בשכונות חרדיות) והתראיין לכל מקום. כך שהיה לי יותר קשה לשכנע אותו להסכים לסדרה. אם אחרי הפגישה הראשונה שלנו ב־2018 הוא מיד הסכים, אז הפעם לקח לו שלושה חודשים רק בשביל לחזור אליי. אבל בסוף הוא הסכים.
"בישיבות המועצה היו דרמות על דרמות. כולם היו נגד רון. שם הכרתי את שמעון. חשבתי שהוא בלוגר חרדי. התחברתי איתו והחלטתי שאני רוצה לספר את הסיפור גם מהצד שלו. הוא לא היה עיתונאי, אלא פעיל חברתי וגם בעל ישיבה, ששימשה גם כמלון לחגיגות שבת־חתן. היה לי מאוד קשה לצלם את שני הצדדים. רון כעס שאני מצלמת גם את שמעון, אבל אמרתי לו שזה סיפור גדול וצריך לספר את כולו.
3 צפייה בגלריה
שלמה כהן. "רציתי לספר את הסיפור משני צדדיו. לא היה קל לראות איך הצד של שמעון מתכווץ ומפחד כשרון נבחר"
"אני מרגישה ששני הצדדים לא שומעים זה את זה. לכל אחד יש כאב משלו. לא היה לי קל לראות איך הצד של שמעון מתכווץ ומפחד כשרון נבחר. החרדים הרגישו שהוא לוחמני ולקח מהם דברים שהיו רגילים לקבל, כמו תקציב לתרבות תורנית ולישיבות. הוא אכן לקח את התקציבים האלה והפנה אותם למשאבים של העיר. הוא הצליח בזמן קצר להקטין את הגירעון של העיר. גם מתנגדיו יודו בזה. אבל רון לא הצליח להעביר את התקציב והוא הודח".
לאחר פיטוריו של קובי, ניכר שהישגיו לטובת רוב הטבריינים בעיר בוטלו. הטיילת נסגרת. המסעדה הלא כשרה היחידה בעיר נסגרה. המעורבות של יו"ר ש"ס אריה דרעי בפוליטיקה המקומית נתפסת כמושחתת, ונדונה גם היא בבג"ץ. המצב של העיר מבחינה תיירותית, כלכלית, חינוכית רק מידרדר.
הפרק האחרון של הסדרה, בינתיים לפחות, יסתיים לפני מערכת הבחירות ברשויות המקומיות שתכריע אם קובי יחזור לראשות העיר או יפסיד לעו"ד שני אילוז, או שאולי יהיה זה בועז יוסף, נציג ש"ס, יו"ר הוועדה הקרואה בעיר ומקורב לדרעי. "יוסף מונה על ידי משרד הפנים, שהוא המשרד ששולט במדינה", מסבירה קיינר. "לאחר שלא העבירו תקציב וראש העיר שנבחר באופן דמוקרטי הודח, מונה יו"ר ועדה ממונה. לפי החוק הקיים הוא לא יכול לרוץ לראשות העיר וצריך תקופת צינון של קדנציה. אם הוא רוצה להיבחר הוא יכול רק בבחירות הבאות, אבל עמית הלוי מהליכוד הציע שיו"ר ועדה ממונה יוכל לרוץ. המתנגדים לו טוענים שזה חוק פרסונלי, שנועד רק לאפשר ליוסף להיבחר — דבר לא הוגן, שהרי הוא משתמש בתקציב ובפלטפורמה של העירייה כמו לקמפיין אישי. רון אמר בכנסת 'כל הזמן אומרים שזה לא חוק פרסונלי, אבל אני ספרתי שאומרים את המילה 'טבריה' 950 פעם'".
בשבוע שעבר, כדי להוכיח עד כמה האירועים בטבריה נבואיים, בג"ץ הוציא צו על תנאי ל"חוק טבריה" והודיע כי ידון בעתירה נגדו ב־30 ביולי (כלומר היום), יומיים לפני עליית הסדרה. היועמ"שית גלי בהרב־מיארה אף קבעה בתשובתה לבג"ץ כי "חוק טבריה" מקנה יתרון בלתי הוגן ליוסף, וקבעה כי יש בו "פגמים מהותיים" וכי "משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק".
"טבריה פתחה לי את העיניים", אומרת קיינר. "אני שם כבר חמש שנים, ורואה אנשים סובלים, שמרגישים שלא משקיעים בהם. תמיד העבירו תקציבים לאילת במקום להם. הם מרגישים נטושים. כל הבדיחות על 'חם בטבריה' מעצבנות אותם".
מה המסקנה שלך מחמש שנות המאבקים בטבריה?
"אמרתי לשמעון שאם הוא ורון ישלבו כוחות, זה יהיה הדבר הכי טוב לטבריה. זה הדבר הכי חשוב שלמדתי מהעבודה על הסדרה. כי אתה לא יכול לעשות או־או. ואם יעבדו יחד תהיה להם 'ירושלים על המים'. הם ירוויחו מכל הכיוונים".
אני לא בטוחה שירושלים, שמאוד התחרדה בשנים האחרונות, היא כזה מודל לחיקוי מוצלח.
"אין לנו ברירה אחרת. שיתוף פעולה הוא הדרך היחידה להציל את המצב".
