מסעדת שאראק - מהגילויים המפעימים של הזמן האחרון
מסעדת שאראק - מהגילויים המפעימים של הזמן האחרון
שאראק היא סנסציה, לא פחות. מסעדה של פעם במובן הזה שנראה לך שממש אכפת להם ממך. מקום שהייתי שמח לחזור אליו ממש בקרוב כדי לטעום עוד ועוד מנות
הדרך הקצרה מהחניון מתחת למגדל החדש בארלוזורוב למסעדת שאראק מעידה כאלף עדים על מצבו העגום של רחוב בן יהודה, מהמרכזיים והמפוארים שברחובות תל אביב בעבר שהיום רצוף עשרות עסקים חשוכים, נטושים, למסירה. הרחוב נראה כמו עיירת מערבונים נטושה ורק שיח מתגלגל על הכביש חסר כדי להשלים את התמונה העצובה.
הבית במספר 120, הלא הוא בית מיטלמן שמכונה מ־1974 בית אליוף על שם המשפחה שקנתה אותו אז, הוא ללא ספק אחד היפים ברחוב ואולי אפילו בעיר. אמנם היריעה מעל רחבת הישיבה מסתירה קצת את המרפסות העגולות היפות שתכנן האדריכל זאב הלר באמצע שנות ה־30, אבל עדיין אפשר למתוח צוואר וליהנות מהן.
שאראק היא הגלגול הנוכחי של אינספור מסעדות ובתי קפה ששכנו כאן, המפורסם שבהן הוא בית הקפה של השפית מיקה שרון שישב כאן פעם. אחריו היה כאן סניף של אגאדיר ובעלי רשת ההמבורגרים הוא, אם איני טועה, בעל הבית של מסעדת הדגים הזו.
שאראק אינה מסעדה חדשה והספיקה בחייה הקצרים — שנתיים בערך, כולל הקורונה כמובן — להחליף כמה וכמה שפים. שני השפים המנהלים את מטבחה כיום הם רוסלאן אוסוב ומאור זגורי יוצאי טוטו היוקרתית.
התחלנו בלחם משני סוגים, כהה ובהיר, עם צלוחית סלסת עגבניות, צלוחית שמן זית וחומץ בלסמי וזיתים סוריים דפוקים מצוינים. בקבוק רוזה פורטוגזי (לא נשארה אף מסעדה בלי יין פורטוגזי בתל אביב? האמת? סבבה!) טוב וזול, ואנחנו מוכנים לצאת לדרך.
סלט תמנון קר: פרוסות דקות של תמנון עם בצל, שורש סלרי, עגבניות, נענע, פטרוזיליה, פלפל שאטה ורוטב פשוט שבפשוטים של שמן זית ולימון. כמה פשוט ככה לא פשוט וטעים. מנה מרעננת ונהדרת.
ב"מסבחה" קלאמרי, מנה שהמציא פעם חיים כהן ומאז אפשר למצוא בהמון מקומות, יש גופי קלאמרי על הפלנצ'ה, עשויים בדיוק כמו שצריך, מעל ערימת גרגרי חומוס, יוגורט סמיך, גילופי שומר דקיקים כולל השערות שלו שאני כל כך אוהב, ריג'לה, פטרוזיליה, מנגולד, סלרי ומח עצם. מנה מסעירה ממש. נועזת אבל גם מאוד מסורתית איכשהו בטעמיה, חכמה אבל לא מתחכמת. תענוג.
על מנת כנף הלוקוס המטוגן הייתי יכול לכתוב את כל הביקורת ולאכול רק אותה. המנה הזאת לבדה מציבה את שאראק בצמרת המסעדות החדשות הטובות של תל אביב, אם לא למעלה מזה. לחי הלוקוס והמשכה מצופה ומטוגנת בטיגון עמוק. הציפוי פריך ומושלם, ובשר הדג עסיסי ונהדר. מנה מופלאה ממש שחילצה מאיתנו אנחות עונג לא חוקיות. הדג הוגש עם שלושה רטבים, של עשבי תיבול, של הדרים ורוטב תאילנדי. לא יכולנו להחליט אם לתבול או לאכול בלי כלום.
שיפוד מוסר ים עם קציפת פלפלי טינקרבל, עגבניות, צ'ילי, ג'ינג'ר, פפריקה מעושנת וסלסה של ירק שרוף נשמע מסובך, אבל התוצאה היא מעין חריימה על שיפוד. מעולה.
המנה היחידה שלא הגיעה מהים היתה טורטליני של חצילים קלויים ברוטב גבינות: ריקוטה, מוצרלה וקצ'קבל, עם חמאה, מרווה, תרד ואספרגוס. אך גם היא היתה לא פחות נהדרת. כיסוני הבצק היו רכים, עמוסים עד להתפקע, מלטפים ו"מנחמים" כמו שאומרים בימינו.
קינחנו בטארט לימון עם מרנג רך מעל קרם לימון ופירות יער מעל. יש רק שני קינוחים, זה ועוגת גבינה. "אנחנו מתרכזים באוכל' צחקה המלצרית המקסימה. צודקת. אם היה לי מקום הייתי תוקע עוד משהו. לא שהקינוח היה רע. בפועל, נאלצנו לוותר על עיקרית אחת מאלו שהזמנו. פשוט כי כבר לא היה לנו מקום. מנות נדיבות כאלה לא ראיתי כבר זמן רב.
הביטול התקבל בלי שום תלונה למרות שבוצע בדקה ה־90. בכלל השירות כאן כל כך אדיב, נדיב ומקשיב שאתה תוהה למה זה לא כך בכל מקום.
שאראק היא סנסציה, לא פחות. מסעדה של פעם במובן הזה שנראה לך שממש אכפת להם ממך. מקום שהייתי שמח לחזור אליו ממש בקרוב כדי לטעום עוד ועוד מנות. אני מתפתה ממש להכתירה כמסעדת השנה שלי, זו שעוד שנייה נגמרת (האזרחית כמובן), אבל אני לא עוסק בטבלאות. בראבו לשפים אוסוב וזגורי, בראבו לבעל הבית. יאללה בן יהודה, תחזור כבר לעצמך.
לפני הטיפ
- לחם – 20 שקל
- סלט תמנון – 58
- מסבחה קלמארי – 62
- לחי לוקוס – 78
- טורטליני חצילים – 72
- שיפוד מוסר ים – 78
- טארט לימון – 36
- בקבוק רוזה פורטוגזי 'פורטה 6' – 128
סה"כ 532 שקל
שאראק, בן יהודה 120, תל אביב, 03-6307070, ב'־ש' 18:00־23:00
