"העצב הוא חלק מהדנ"א פה ורצינו להתמודד איתו"
"העצב הוא חלק מהדנ"א פה ורצינו להתמודד איתו"
בפרויקט "ארץ עיר" מחדשים חבריו קלאסיקות לא מוכרות מראשית המדינה. אחרי 7 באוקטובר קיבלו השירים משמעות אחרת "שמחברת את השומעים למקום הזה בכאב ובתקווה שיהיה בו טוב". שיר אחד ממנו "שובה אלי" נהפך בן לילה להמנון הלא רשמי להחזרת החטופים
בסוף אוקטובר היו אמורים חברי הפרויקט המוזיקלי "ארץ עיר", יואב רוזנטל, מיה יוהנה וגילי מאיר, להשיק את אלבום הבכורה שלהם בפסטיבל הפסנתר. זה כמובן לא קרה, והאלבום המקסים, שבימים כתיקונם היה זוכה לתהודה רבה, נדחק אל שולי החדשות. האלבום מגלה מחדש שמונה שירים מהעשורים הראשונים של המדינה, שדווקא לא נכתבו מתוך תחושת שליחות לאומית אלא ככאלה שמתייחסים אל הפרט ומסופרים בגוף ראשון (האלבום יושק ב־3 באפריל ב"המרץ 2" בתל אביב).
הכל התחיל כשרוזנטל שמע קאבר של להקה אמריקאית שנשמע לו מוזר. "משהו בטקסט לא הסתדר לי. הם שרו: 'נפוליאון, מה עשית לי, לקחת לי את אהובי'. גיליתי שזה שיר אירי מלפני כמעט 200 שנה. זה לא שיר על הקרב, אלא מה זה גרם לרגשות של האנשים. תהיתי אם יש שירים כאלה בעברית, כי מה שזכרתי מהתקופה הזאת היו שירים עם תחושה של 'אנו באנו' שכתובים בלשון רבים, של קולקטיב שצריך לבנות מדינה; עם פחות ביטוי ליחיד בכל הסיטואציה הזו, פחות עיסוק ברגשות".
רוזנטל יצא לשיטוט בין מלחינים, מבצעים וכותבים. "ניסיתי להבין למה הם פחות בלטו ותהיתי אם זה המוזיקליות, המניירות בשירה או הטקסט. התחלתי לפשט אותם, לנקות מניירות ולהביא אותם למצב שאני מתחבר אליהם ורוצה לשמוע אותם ולנגן אותם".
גילי מאיר היה זה שדחף אותו להתחיל את פרויקט השירים העלומים עוד בתקופת הקורונה, ובהמשך הצטרפה הצלע הנשית יוהנה. מתוך עשרות שירים נבחרו שמונה. הסינגל הראשון שיצא וכבש את תחנות הרדיו היה "שובה אלי" (מאת עמוס אטינגר ויוסף הדר מ־1960) שאחרי 7 באוקטובר הפך לפסקול הקורא להחזרת החטופים. עוד באלבום "קול אורלוגין" (של דידי מנוסי ויוחנן זראי, מ־1958) שביצעה במקור ריקה זראי, "טיול בשניים" (של דליה למדני ואריה לבנון מ־1958), "בצהרי היום" (של נד וושינגטון, דימטרי טיומקין ואילן גולדהירש מ־1952), "זרם המעיין" (של משה סחר והרברט ברון מ־1965), "בחולות" (של חיים חפר ולחן עממי מ־1958), "שיר התן" (של משה סחר ויוחנן זראי מ־1958) והצעיר שבחבורה "אל תשאלי" (של עמוס קולק ונורית הירש מ־1978) - רוב היוצרים המקוריים של השירים אינם בחיים. אטינגר ולבנון נפטרו ממש לאחרונה, אבל בני המשפחה שמעו ואהבו.
רוזנטל (41) הוא מפיק מוזיקלי שחי בעשר השנים האחרונות על קו הודו־ישראל ויוצר במסגרת הלייבל הבינלאומי Earthsync. הוא עבד בעבר עם אמנים כמו אפרים שמיר, פטריק סבג ואיה זהבי פייגלין וכתב מוזיקה מקורית לסרט האנימציה “Bombay Rose” שנרכש על ידי נטפליקס. יוהנה (39) היא מוזיקאית ויוצרת ששיתפה פעולה עם "לולה מארש", גלעד כהנא, גל ניסמן, תומר ישעיהו ועוד. ב־2015 יצא אלבום הבכורה שלה "Bells in our Stomachs" ובקיץ האחרון יצא אלבומה השני "מה שנשאר בי". מאיר (42) הוא מפיק ויוצר שעבד, בין היתר, עם זהבי פייגלין, אלון עדר ו"עבודה עברית"; והוא יוצר ומפיק בהרכב Mayor עם הבריטי דנטון סאפל, ומנגן בהרכבים "רוקוויל" ו"כל החתיכים אצלי".
"ארץ עיר" הוא אלבום נוסטלגי, אקוסטי ונעים להאזנה עם עיבודים באווירה פולקית ושירה זכה והרמונית. "אני באופן כללי די נוסטלגית וגם במוזיקה אלה עולמות שתמיד עניינו אותי", מספרת יוהנה. "גדלתי בקיבוץ גבעת עוז בעמק יזרעאל אז החזקתי מעצמי אחת שמכירה ואוהבת מוזיקה ישראלית והופתעתי מכמות השירים שלא הכרתי. עבורי זה פתאום היה לקבל משהו אחר שלא ראיתי ושמעתי לפני כן בשירי העם שלנו".
בעיתוי מצמרר יצא האלבום של שירים מימי תקומת המדינה בתקופה שבה שוב מדברים פה על הצורך בתקומה מחדש. "אני זוכרת שלפני 7 באוקטובר חשבתי שחלק מהשירים מדברים על תקופה רחוקה מאיתנו כמו 'שובה אלי', היתה לי תחושה שהסיפור לא שייך לתקופה. באופן אירוני וטראגי זה קיבל משמעות חדשה, פתאום אנחנו מסתכלים על השיר אחרת". רוזנטל מוסיף: "כשעבדנו על האלבום, חשבנו שאולי האלבום עצוב מדי וצריכים לנסות למצוא שירים אחרים. ואז הגיע 7 באוקטובר והכל התחבר בצורה יותר טבעית, לא ממקום טוב, אבל זה לגמרי הסיפור של המקום הזה: העצב הזה הוא חלק מהדנ"א וההתמודדות איתו עדיפה ויותר חזקה מלהגיד שלא כדאי להתעסק בכך".
עיתוי יציאת האלבום "מרגש ומצמרר", אומרת יוהנה. "זה כאילו הסיפורים שבשירים חוזרים על עצמם וזה מקום טוב להתרכז בשאלה איך הגענו לפה. כולנו חולקים עכשיו את אותם הרגשות כמו האנשים שהגיעו לפה כשלא היה כאן כלום ונלחמו והיו צריכים להקים הכל מאפס. זה קושר אותנו זה לזה ואולי מאפשר למצוא במקום הזה נחמה ותקווה שיכול להיות פה טוב".
אבל היו שירים שבהם "ניסינו לאזן ולהכניס עוד אנרגיות", אומרת יוהנה. כמו בשיר השמח "טיול בשניים". "בסופו של דבר השירים מכילים בתוכם את החיים. גם שיר כזה שהוא כביכול יותר חיובי ומרים מזכיר לי את הנובה והחבר'ה שהיו שם ורקדו. פתאם הכל מקבל משמעות אחרת. זה אולי פחות התפקיד שלנו להחליט אם זה צריך להיות שמח או עצוב, אלא פשוט לבוא ולנגן".
