הישראלי שמתחרה בטור דה פראנס: "המפגש עם הקהל זה כמו לשחק מול אצטדיון עם 100 אלף איש"
הישראלי שמתחרה בטור דה פראנס: "המפגש עם הקהל זה כמו לשחק מול אצטדיון עם 100 אלף איש"
שפית אישית, קרון אוכל קבוצתי, אוטובוס עם מקלחות, שעה של עיסוי בכל ערב ומזרן וכרית שהביא מהבית. גיא ניב, חבר בקבוצה ישראלית מקצוענית לטור דה פראנס, חושף איך נראים ימי התחרות בזמן שאינו דוהר על האוכף
גיא ניב החל להרגיש שרגליו מתעוררות לחיים רק ביום חמישי האחרון. סדרה של גבעות בשלב השישי והמתיש בטור דה פראנס, באורך 220 ק"מ, דווקא פתחו את תיאבונו של הרוכב הישראלי שמשתתף זו הפעם השנייה במרוץ האופניים המפורסם בעולם. במשקל של 57 ק"ג ו־1.68 מטר, ניב ממתין לשלבי ההרים הגבוהים, שם יכולותיהם הייחודיות של מטפסי עליות קלילים וזריזים כמוהו באות לידי ביטוי. "אני מקווה להשתלב בקבוצת בריחה מוצלחת שתגיע לקו הסיום", הוא סיפר בקור רוח ל"כלכליסט", בעוד הוא עושה דרכו לקו הזינוק של השלב השביעי במרוץ. התוכנית הצליחה והוא סיים במקום גבוה: "המטרה שלי היא להגיע במיקום גבוה ככל שניתן באחד משלבי הטור, פחות מעניין אותי המיקום הכללי שבו אסיים".
בינתיים, וכפי שמצופה מניב בקבוצה הישראלית המקצוענית שאליה הוא משתייך "ישראל פריימר־טק" (Israel Premier Tech), הוא מסייע לרוכבים המובילים בקבוצה, אלו שנלחמים על מקום בדירוג הכללי. מאחוריהם כבר ניצחון מתוק והיסטורי בשלב החמישי, שהושג על ידי סיימון קלארק האוסטרלי.
שגרת היום במרוץ מתחילה בשעה מאוחרת יחסית. בשישי האחרון, למשל, הרוכב הישראלי התעורר רק ב־8:45, לקראת זינוק שהחל בשעת צהריים מוקדמת. מאחוריו היה לילה נוסף שבו התקשה להירדם, תוצר של האדרנלין, האקשן והקפאין הרב במשקאות האנרגיה. הטריק של ניב הוא ספר מרגיע או סדרה בנטפליקס. כל לילה מעבירים רוכבי הטור במלון שונה ובעיר אחרת, לכן ניב וחבריו לקבוצה לנים על מזרנים אישיים, אשר יחד עם כרית אישית הולכים אחרי הרוכבים לכל מקום ומעניקים להם נוחות מוכרת. התאוששות בין שלב מפרך למשנהו קריטית ועשויה להיות זו שתחרוץ מיקומים. "כשאנחנו מגיעים לחדרי המלון, הכל כבר מוכן עבורנו", מספר ניב, "לנו רק נשאר ללכת לישון".
1 צפייה בגלריה
גיא ניב בטור דה פראנס. החשיפה לקהל הבינלאומי היא כמו משחק מול 100 אלף איש
(צילום: נועה ארנון)
לכל קבוצה יש כמובן צוות הכולל עשרות אנשים, שתפקידם הוא שינוע הציוד האישי של הרוכבים מעיר לעיר. ובכלל, לעשות הכל כדי שכוחם יישמר לטובת הדיווש המייגע בכבישים - שהשנה נפרש על פני 3,328 ק"מ, חלקם באלפים הצרפתיים. אחרי כמה תרגילי תנועה שגרתיים שמטרתם להעיר את השרירים והמפרקים, ניגשים הרוכבים למשימה שנקראת "ארוחת הבוקר". אז הם נדרשים לערות לפיהם לא פחות מ־2,000 קלוריות שמורכבות מקערת אורז גדושה, שבה מעורבים דייסה, ריבה ושלל פירות יער. לצידה מוגשת חביתה משתי ביצים ושתי פרוסות לחם. "לא תמיד נעים לאכול אורז על הבוקר", מודה הרוכב הישראלי, "אבל בכל יום בטור רוכב במשקל שלי שורף 5,000-4,000 קלוריות והגדולים יותר יכולים לשרוף עד 7,000 קלוריות. אנחנו חייבים להחזיר לעצמנו את מה שאנחנו מאבדים בדרכים, אחרת לא נשרוד". את הארוחות אוכלת הקבוצה בתוך משאית מיוחדת. מין מטבח נע על גלגלים שנוסע אחריהם בכל רחבי צרפת ובו שפית צמודה. זוהי הנורמה בקרב קבוצות הטור. הרציונל בהתבודדות הוא "ניסיון להגן על מערכת החיסון לאחר המאמצים הגופניים האדירים", מסביר ניב. השפית הצמודה היא גם זו שמכינה לרוכבי הקבוצה בכל יום מין עוגיות אורז מתוקות, שאותן יאכלו במהלך המרוץ.
השלב הבא הוא נסיעה באוטובוס הקבוצתי לנקודת הזינוק. זה כלי תחבורה מפואר ולא שגרתי שכולל כורסאות רחבות ומפנקות, מטבח עם מכונת קפה, שתי מקלחות, שירותים ולעתים גם חדר ישיבות. "הרוכבים הבכירים", מגלה ניב, "יושבים מקדימה. זה חוק בלתי כתוב שלא מפירים". במהלך הנסיעה יעברו הרוכבים תדרוך טקטי, איש ותפקידו על האוכף לאותו היום. בצמוד לאוטובוס נעה משאית ציוד מיוחדת שבה מוסעים אופני הרוכבים. אלו עוברים מאז המקטע הקודם טיפול קפדני ומדוקדק על ידי צוות של של שבעה מכונאי־על. "בכל יום אתה מרגיש שאתה עולה על אופניים חדשים מהחנות", אומר ניב בסיפוק.
עם ההגעה לעיר שבה מתקיים הזינוק מתייצבים הרוכבים לטקס ההצגה של קבוצתם. מלבד החשיפה למעריצים המקומיים, מדובר באמצעי של מארגני הטור לראות מי שרד עד כה ומי פרש. ניב, שגדל באזור משגב שבצפון, נהנה מהחשיפה לקהל הבינלאומי בטור ורואה בכך תגמול נהדר "להשקעה שלי במשך שנים בתחום. לפעמים התחושה במפגש עם הקהל היא כמו לשחק מול אצטדיון עם 100 אלף איש". מיד בסיום המקטע, לאחר שהאופניים נלקחים מהם, הרוכבים חוזרים לאוטובוס. ניב נח כשרגליו מורמות, אחרים משתמשים במין שרוולי עיסוי מתוחכמים. "לעתים יש שיחת סיכום יומית, אך לרוב כל אחד מתכנס בעצמו".
עם הגיעם לבית המלון, צוות המעסים הקבוצתי מעניק לכל רוכב טיפול שנמשך כשעה ואחריו מגיע תורה של ארוחת ערב ענקית שמטרתה להחזיר את אלפי הקלוריות האבודות שנשרפו בדרכים. בלי שהרוכבים ישימו לב, השעה כבר תהיה אחרי תשע בערב, ומאחוריהם ולפניהם עוד יום מפרך על האוכף.
