פתח דוכן ג'חנון בת"א אחרי שבית הקפה שלו ביד מרדכי נהרס: "פחדתי מהקיץ של אביה"
פתח דוכן ג'חנון בת"א אחרי שבית הקפה שלו ביד מרדכי נהרס: "פחדתי מהקיץ של אביה"
אחרי שבית הקפה שלו ביד מרדכי הותקף ונהרס בידי מחבלים ב־7 באוקטובר נותר עדי זוהר מחוסר כל. יוזמה לפתוח דוכן ג'חנון בכיכר דיזנגוף זכתה להיענות מפתיעה והיסטרית. "קצת מכל מה שנשבר בי התאחה עכשיו"
שמונה בבוקר. שבת. בימים כתיקונם זו כמובן שעה שבה תל אביב מתהפכת עדיין מצד אחד לשני במיטה. אבל אלו כידוע אינם ימים כתיקונם. כך, אף שרוב הרחובות עדיין ריקים מאדם, אפילו יותר מהרגיל, בכיכר צינה דיזנגוף, מטר מהמיצג הספונטני והמצמרר שהוקם שם בקריאה להשבת החטופים, משתרך תור ענק של עשרות אנשים המחכים לתורם לרכוש ג'חנון חם.
ערב קודם נפוצה הודעה ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ: "אני כותב את הפוסט ורועד מפחד. מאז אותה שבת ארורה שבה נחרב העסק החדש שלנו ביד מרדכי, לא שירתנו לקוחות. הרוסים וריקים נפשית אנחנו ב'עדי בייקרי' הבנו שאנחנו חייבים לעשות מעשה כדי לשרוד, לכלכל את משפחתנו ולדאוג לביטחון תעסוקתי לעובדינו. מחר נעמוד זקופי קומה בכיכר דיזנגוף ונמכור ג'חנון ביתי ומלבי משובח שהפכו לשם דבר בזמן הקצר שלנו בעוטף - אנחנו מתים מפחד שיהיה לנו 'הקיץ של אביה' ושלא נמכור את הסחורה שנביא. בבקשה עזרו לנו והפיצו לכמה שיותר אנשים".
ובכן, הקיץ של אביה לא היה להם. ממש לא. בתוך שעתיים מכרו עדי והצוות שלו את כל 800 הג'חנונים שהביאו למאות תל־אביבים שחלקם קנו אותם בכלל עבור מפונים ולוחמים. בנוסף, עדי שמר בצד 100 ג'חנונים והביא אותם למשפחות החטופים במוזיאון תל אביב.
עדי זוהר (35) מאשקלון פתח את העסק שלו ביד מרדכי, 900 מטר מהרצועה. זה בית קפה ומסעדה חלבית ובשישי־שבת הוא היה נוהג לקיים את המסורת הישראלית הנצחית: ג'חנון תימני ובורקס טורקי שאליו "היו מגיעים מהעוטף רוכבי אופניים ואופנועים, אף שכבר לפני שלוש שנים חטפנו ירי צלפים מעזה".
בשש בבוקר בשבת השחורה היה עדי בדרכו לעסק כשקיבל טלפונים והבין שהוא צריך להסתובב ולחזור הביתה. "העסק נהרס כליל. רצחו שם שני לקוחות וחטפו עוד שלושה , לקוחות שחיכו בשש בבוקר במקום. העובד שלי היה שם 36 שעות עד שבאו לחלץ אותו, ולעובד אחר מנתיב העשרה רצחו את שני ההורים. המקום הוא כרגע שטח צבאי סגור. הכל הלך. אני הייתי בזיקים באותו זמן וראיתי את המחבלים לפני שחזרתי הביתה לאשקלון, אבל הדירה שלנו חטפה פגיעה ישירה. עכשיו אני גר אצל חברים בעיר".
איך עלה הרעיון לבוא לכיכר דיזנגוף?
"רציתי כל הזמן לעשות משהו כזה אבל חששתי שלא יגיעו אנשים ופחדתי להפסיד כסף שאני לא יכול להרשות לעצמי עכשיו. פניתי לשלי מנחם, אמא של הבלוגרית ליקוש, שתעזור לי בשיווק וכל הבלוגריות נרתמו ופרסמו ברשתות. הטלפון שלי קרס מהודעות, יותר מ־300. ההירתמות היתה מאוד גדולה. זה עסק שמאכיל 14 משפחות והדבר הזה הוא מדהים. אני מאתמול רק רוצה להודות לכולם. לא ציפיתי לדבר כזה. היינו באפלה מאוד גדולה. ייאוש מוחלט".
פניתם לממשלה?
"לא קיבלנו מענה מאף גוף ממשלתי. הבירוקרטיה מאוד מקשה ועד כה לא ניתן שום פיצוי, למרות כל מה שנאמר בתקשורת. מי שהרימו אותי היו דפנה רייס וענבל אבוטבול מהתאגדות העסקים. ממש הרימו אותי מהמיטה. לא יצאתי מהמיטה שבועיים וחצי. פיזית. לא יכולתי לתפקד, מהחרדה מהמצב של העסק והדירה. הן קישרו אותי לאדם שייתן לי פוד־טראק ואוכל להגיע לכל מיני מקומות שיקנו את התוצרת ומצאו לי עוד מקומות למכור בהם. בשווקים, בבתי ספר.
"אני לא יכול לעזוב את אשקלון, אף על פי שהציעו לי פתרון, כי שני ההורים שלי נכים ואני לא יכול לעזוב אותם. אז כל הדבר הזה נותן לי אפשרות להתנתק לרגע ולנקות לשנייה את הראש. המצב של מקום מת מוריד אותך לגמרי, אז היציאה הזאת לעבודה מאוד עוזרת. תמיד אהבתי את המדינה והעם אבל העזרה של האנשים זה משהו שהוא לא קיים בשום מקום. אתה מבין שאתה לא לבד".
זוהר מספר שבבית הקפה שלו קרוב ל־60 מהלקוחות הקבועים, מהעוטף ומהמסיבה, נרצחו. "הלכתי לעשרות לוויות. לנצח אנחנו כבר לא ננצח. אנחנו הפסדנו. כי איבדנו אנשים מאוד יקרים. אולי נחזיר את הביטחון וההרתעה ואולי המדינה תחזור לתפקוד באופן תקין, כי היום היא לא מתפקדת. הממשלה לא קיימת ונעדרת מכל מקום שבו צריכים אותה: באופקים, בנתיבות, בשדרות, באשקלון. זה הכל שחור. בנינו מערך תיירותי ענק ל'דרום אדום' - כרגע זה דרום שחור. אבל החיזוקים והאהבה שקיבלנו מהעם שווים כל דבר”.
יום למחרת המכירה בכיכר דיזנגוף אומר זוהר: "אתמול בבוקר נכנסתי כעדי אחד ויצאתי כעדי אחר. אני לא אותו בן אדם. בגלל האהבה שקיבלתי. קצת מכל מה שנשבר וכל מה שקרה - התאחה. העסק שלי זה באמת מקום שהשקענו בו את כל הלב והנשמה ואנחנו לא נוכל לחזור בקרוב, זה יישאר שטח צבאי סגור עד סוף הלחימה. כשתולשים אותך ככה מהמקום שלך אתה חווה טלטלה עמוקה, ומה שקיבלנו מהאנשים אתמול בכיכר, זו נקודת אור גדולה. אין לי איך להודות על כך, זה השאיר אותנו חסרי מילים". בשבת הקרובה שוב יתייצב זוהר בכיכר דיזנגוף עם הג'חנונים שלו. עכשיו הוא רוצה להדפיס חולצות שיהיה כתוב עליהן "הג'חנון בתל אביב, הלב בעזה".
