הסדרה פורצת הדרך "לא בטוחה" חוזרת לעונה אחרונה
הסדרה פורצת הדרך "לא בטוחה" חוזרת לעונה אחרונה
הסדרה הפכה את היוצרת שלה איסא ריי לכוכבת, וסללה את הדרך לדור חדש של סדרות שמתארות את החיים של השחורים באמריקה באופן מקורי ועצמאי וללא התייחסות לקהל הצופים הלבן
בעונה האחרונה של "לא בטוחה" איסא בסדרה, כמו איסא ריי, הכוכבת והיוצרת שלה, בחיים, תוהה לגבי המורשת שלה. איך היתה רוצה להיזכר. כך גם חברותיה. "אילו ידעתם שהסוף קרוב, איך הייתם מנצלים הכי טוב את הזמן שנותר?", שואלת קלי (נטשה רוטוול הנהדרת), חברה של איסא. התשובה לכך היא כקול שחור מקורי ועצמאי. לא בדיוק הקול של דורה, אף על פי שהסדרה נחשבת לגרסה השחורה של הסדרה "בנות", כי ריי לא מחפשת להיות גרסה שחורה לשום דבר לבן, היא לא רוצה את ההקשר הלבן בכלל. השינוי שחל בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית, גם בזכותה, זה שהחזון הזה מתאפשר לה.
"לא בטוחה" שחוזרת מחר ב־HBO (אצלנו ב־yes ,HOT וסלקום TV) היא סדרה על בני 20 פלוס החיים בלוס אנג'לס (ריי עצמה כבר בת 36), אפרו־אמריקאים בארצות הברית של היום. היא התחילה כסדרת רשת מצליחה מאוד של ריי "הרפתקאותיה של בחורה שחורה ומגושמת", והזניקה את ריי למעמד כל־יכולה טלוויזיונית. כעת היא כבר עובדת על סדרה חדשה "Rap Shit". "לא בטוחה" שודרה בשנים סוערות בארצות הברית שבהן תנועת BLM (חיי שחורים חשובים) תפסה מקום משמעותי בשיח האמריקאי. עם עלייתה היתה הסדרה השנייה שאי פעם נוצרה על ידי יוצרת אפרו־אמריקאית (קדמה לה רק וונדה סייקס), כלומר חלוצה בתחומה.
אם לעשות פרפראזה על הקלישאה "לרקוד כאילו איש לא רואה אותך", כך התנהלה "לא בטוחה" — התקיימה כאילו שום איש לבן לא צופה בה. אף שהיו לה צופים ומעריצים לבנים רבים. הקהל האפרו־אמריקאי היה מסור ומושקע בה במיוחד. "לא בטוחה" לא היתה על תקן הסברתי, כי היא לא פנתה לקהל שזקוק להסבר וכי היא אינטליגנטית מספיק בשביל לספר את סיפורה בדרכה. איסא וחברותיה מדברות בסדרה כמו שהן מדברות ביניהן, ומרשות לעצמן להיות לא בטוחות בקשר לעתיד, כפי שקורה בגיל הזה. בראיון ל"ניו יורק טיימס" ריי התייחסה לעובדה שעם עלייתה של הסדרה היא הגדירה אותה כ"אנשים שחורים שפשוט חיים את חייהם". מבחינה זו עמדה ביעדיה. "המטרה היתה להציג אנשים שחורים רגילים כך שחייהם הרגילים ייראו יפהפיים, באופן הכי אנושי שאפשר. השגנו את זה", אמרה. מפתיע, גם מכעיס, שזה לבדו הישג.
"אני מקווה שהמסר שיעבור הוא שלא חייבים לחשוב על קהל שהוא לא אנחנו", אמרה בהמשך, "אני רוצה שאנשים ידעו שאנחנו לבדנו מספיק חשובים"
היו גם רגעים דרמטיים בסדרה, כמו כאשר שוטר עוצר גבר שחור צעיר הנוסע במכוניתו (אירוע שכידוע יכול להסלים לאלימות קשה), אבל רוב ההתייחסות לאפליה ולגזענות היא בדברים הקטנים. דברים שהקהילה השחורה סופגת על בסיס יומי וממשיכה הלאה. ריי ניסחה זאת כך מול תסריטאיה "כשאתה לבן גזענות היא נקודה. זאת אומרת: 'גזענות היא גרועה. צריכה להיפסק, נקודה'. אבל כשאתה שחור היא יותר כמו פסיק. 'הדבר הגזעני הזה קרה לי, אבל אני עדיין צריך לשלם חשבונות, עדיין צריך לנסוע הביתה ולטפל בילדים שלי. כן, זה קרה, אבל מה הלאה?'".
מאז שעלתה “לא בטוחה” שודרו כמה סדרות שסיפרו את הסיפור השחור ללא קונטקסט לבן, בהן "אטלנטה", "השומרים", "לאבקראפט קאנטרי" ו"להרוס אותך". "יש נטייה ללחוץ על כותבים שחורים שיכתבו על החוויה השחורה בתוך הקשר לבן", אמרה ריי, "בעונה הראשונה עודדו אותנו לכתוב את נקודת המבט של דמותה של פרידה (עמיתה לבנה של איסא בעמותה שהיא עובדת בה). למה שנעשה את זה?", והרחיבה בראיון אחר: "לעזאזל, זאת לא תוכנית על פרידה! התחלתי להתנגד באופן פעיל. זה היה הרגע שבו הבנתי שהתוכנית שלנו היא על דמויות שחורות באופן הכי מרענן שיש".
במאית הסדרה, מלינה מאטסוקאס, מספרת שמה שקרה לריי משקף את מה שקרה בתעשייה. "כולנו באנו ממקום שהיינו 'האחר', האדם השחור היחיד במקומות עבודה לבנים. ואז באופן טבעי התקרבנו ונהנינו מהחופש היצירתי שנובע מזה. דיברנו אותה שפה, ולא היינו צריכים להחליף לשפת הקוד הלבנה".
ב"אטלנטיק" התפרסמה כתבה רחבת יריעה על "החוקים הלא כתובים של טלוויזיה שחורה", שלפיהם גם כיום תסריטאים שחורים מתבקשים להציג את החוויה השחורה שלהם "רק אם היא מקובלת על מפיקים, בכירים וקהלים לבנים". ריי שיתפה את הכתבה בטוויטר וצייצה "קעקעו את המאמר הזה על גבי".
"אני מקווה שהמסר שיעבור הוא שלא חייבים לחשוב על קהל שהוא לא אנחנו", אמרה בהמשך, "אני רוצה שאנשים ידעו שאנחנו לבדנו מספיק חשובים".
