"’אינדל’ רוצה לעשות פוסט־טראומה לכולם, לבנים או אתיופים"
"’אינדל’ רוצה לעשות פוסט־טראומה לכולם, לבנים או אתיופים"
הסדרה "אינדל" (HOT), שיצרו אינדל קבדה ואורי ויסברוד, היא פנטזיית נקמה נוסח טרנטינו, שגיבוריה הם נערים אתיופים מאשדוד הנוקמים בשוטר מתעלל. הבמאי אסף קורמן מסביר למה נתנו לאשכנזי לביים סדרה על אתיופים, איך חנוך לוין מהדהד בה, למה סדרה סופר־אלימה היא דווקא מה שאנחנו צריכים אחרי 7 באוקטובר, ולמה לא צריך לפחד מסטיגמות
"'אינדל' היא סדרה שכל כולה מתרחשת באשדוד, אבל אף פריים שלה לא צולם בעיר", מסביר במאי הסדרה אסף קורמן. "הסיבה לכך היא שבסופו של דבר, זאת לא סדרה ריאליסטית, אלא סאטירה חברתית, פנטזיית נקמה נוסח טרנטינו שהולכת ומסלימה לכיוונים מאוד קיצוניים. המחויבות למציאות היא לא בשפה ובסגנון ובצילום. היא מתרחשת באשדוד מדומיינת. ולכן כל הבפנים של הבתים צולמו בדרום תל אביב, בית כנסת והמרדף צולמו ברמלה והבריכה צולמה בכלל בחיפה — זאת הבריכה של 'כנפיים שבורות'".
הסדרה, שיצרו אינדל קבדה ואורי ויסברוד, עלתה לאחרונה ב־HOT, ומתרחשת בשכונת עולים מאתיופיה באשדוד. במרכזה יש חבורה של צעירים שמנהיגה הוא אינדל (יניב אלמנך), צעיר כריזמטי בן 20, מניפולטיבי ועבריין, שיוצא למסע נקמה בשוטר אלים במיוחד ששמו אלון אדרי (כוכב הריאליטי שי חי), ומשם ממשיך ליצירת מיליציה עצמאית מקומית. התוצאה היא סדרת אקשן שמקפיצה את הדופק, מעוררת מחשבה ונוגעת ללב.
הסדרה אומנם בדיונית לחלוטין, אבל סיפורי הרקע של אינדל הטלוויזיוני ושל אינדל שכתב אותו אינם שונים בהרבה. "יש המון אמת בכל הסדרה", מסביר קורמן. "כשקראתי לראשונה את התסריט אמרתי לאינדל שזאת דיסטופיה, והוא אמר לי שמבחינתו זאת אוטופיה. זה הלך המחשבה שלו. הוא היה מאוד פעיל במחאות.
"כשעשינו אודישנים לסדרה, אינדל כתב באינסטגרם שלו שאנחנו מזמינים צעירים בגילאי 25-18 להיבחן, כי אין הרבה שחקנים אתיופים שמיוצגים בסוכנויות. ביקשנו מהם לשחק סצנה של עימות בין צעיר אתיופי לשוטר בלי יותר מדי הנחיות, וכל מי ששאלתי אותו בסוף האודישן אם הוא אי פעם נקלע למצב כזה בחיים, ענה לי בדיוק את אותה התשובה: 'אחי, אני אתיופי. מה נראה לך?'. שלושה ימי אודישנים ולא היה אחד שלא חווה התעמרות על ידי שוטר, רק כי הוא ישב על ספסל ברחוב בלילה".
קורות החיים של קורמן (41), במאי, עורך ומוזיקאי, הם ההפך הגמור מאלה של אינדל. הוא יליד תל אביב ובן למשפחת שחקנים מפורסמת: אמו תמי אשל היתה שחקנית ומדבבת, ואביו יוסף כרמון היה שחקן קבוע במחזות של חנוך לוין. בין הסרטים והסדרות שעשה, הוא ביים את הסדרה "נורמלי", שאותה יצר וכתב עם ליאור דיין, ואת הסרט "את לי לילה", שיצר עם אשתו לירון בן שלוש, והוקרן במסגרת היוקרתית "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן 2014.
היתה לך בעיה לביים סדרה על אתיופים כשאתה לא חלק מהקהילה?
"כש־HOT הציעו לי לביים את הסדרה, הדבר הראשון ששאלתי אותם זה 'למה אני ולא במאים אתיופים כמו עלמוורק דוידיאן או שמואל ברו?'. אבל גם HOT וגם אינדל ואורי התעקשו שניפגש ואקרא. ואז כשבאתי למפגש, אינדל אמר לי 'מה אתה מתגזען? זה שהסדרה היא אתיופית אומר שחייבים במאי אתיופי? אני אבחר מי שאני רוצה שיביים את הסיפור שלי'. מצב כזה לא היה יכול להתקיים באמריקה. אבל זה לא אותו הסיפור. הפוליטיקלי קורקט שפושה באמריקה והורס כל חלקה טובה לא הגיע אלינו בעוצמות האלה. חוץ מזה שבסופו של דבר טלוויזיה היא לא פורמט של במאים, אלא של תסריטאים־יוצרים. האוטר הוא התסריטאי, ובמקרה הזה הוא אתיופי.
קבדה, מי שהתפרסם ב־2016 כשהשתתף בריאליטי "האח הגדול", הוא, לדברי קורמן, "בן אדם מאוד אמיץ, מאוד חריף, שיש לו אג'נדות על כל דבר. הוא שובר את המושגים האלה של שמאל וימין. בכלל בהוויה האתיופית יש משהו ששובר את המושגים האלה. זה היה אחד הדברים שהכי עניינו אותי בפרויקט.
"ככל שהכרתי יותר את אינדל ואת הסיפור שלו ושל העולים האתיופים, הבנתי שהציבור הישראלי שאינו אתיופי לא יודע כלום עליהם. 40 שנה הם פה ואין לנו שמץ של מושג איך הקהילה חיה, מה הם חווים. זה בלתי נתפס. השתכנעתי שזאת כבר סיבה להיכנס לפרויקט. אם אתה סקרן בקשר למקום שבו אתה חי ורוצה לספר סיפור שלא סופר, אז זאת סדרה שכדאי לביים".
איך הכרת את קבדה?
"האינטראקציה הראשונה שהיתה לי עמו היתה כשרציתי ללהק אותו לסדרה 'נורמלי'. זה היה בדיוק סביב הפרשה של סלומון טקה (נער אתיופי שנורה למוות בידי שוטר ב־2019, מה שהצית מחאות בכל הארץ — ר"ק). הוא לא הגיע לאודישן וכשהתקשרתי אליו ושאלתי למה לא הגיע, הוא התחיל לצעוק עליי 'עזבו אותי, אתם רוצים שהקוף יבוא לבדר אתכם'. הסיפור האתיופי הוא בדם שלו. כל פעם שמשהו קורה זה מיד משפיע על הכל".
הסדרה בעצם מתחילה באזכור של סלומון טקה. לפני חודשיים השוטר שהואשם בהריגתו זוכה. היתה לכם התלבטות לגבי אזכור הפרשה?
"כמובן. חשבנו שאולי זה נהפך לנפיץ מדי. אולי המשפחה תיפגע. על כל דבר פה היו סימני שאלה ופינג פונג מאוד אמוציונלי".
כשעלתה לאוויר הסדרה "סובייצקה", היו בקהילה הרוסית מי שהסתייגו מהייצוג שלה על המסך. אצלכם יש ייצוגים ביקורתיים גם כלפי הציבור האתיופי, הרבה מהכביסה המלוכלכת מכובסת בחוץ. כבר שמעתם תגובות?
"מהשיח שאני נחשף אליו ברשתות אני רואה הכל מהכל. אורי סיפר לי שהוא פגש בחורה אתיופית שפרצה בבכי וחיבקה אותו כשאמרה 'סוף סוף מספרים את הסיפור שלנו'. אבל מצד שני היו שחקנים אתיופים שסירבו לעשות את התפקיד של האבא מכיוון שבתיאור הדמות כתוב שהוא 'אב מכה'".
היה קשה לסולומון מרשה ("עלים אדומים") לשחק לבסוף את אבא של אינדל?
"כששאלתי אותו אם יסכים לעשות את הסצנה שבה הוא מכה את בנו, הוא אמר לי 'מה זאת אומרת? זה כלום לעומת מה שאבא שלי היה עושה לי'. צריך להבין שזה דור אחר, זו מנטליות אחרת, זמנים אחרים. ועדיין, גם השחקנים הצעירים ידעו לספר על מכות מצד האבות, לא בעצימות שרואים בסדרה, אבל זה בהחלט קיים. זה נתפס גם כביטוי של דאגה ואהבה וחינוך".
האלימות בסדרה קשה מאוד.
"בטוקבקים יש מי שאומרים שהאלימות מוגזמת, שואלים 'למה אי אפשר לעשות סדרה על עורך דין ואיש עסקים אתיופי. שוב עבריינים? למה להעמיק את הסטיגמה?'. התשובה היא שזאת האג'נדה של אינדל והיא נאמרת בפירוש בסדרה. הוא הרגיש שהוא הוסלל לפשע ועבריינות. כשאתה בא לעשות סדרה על חבורה שגדלה בשכונה הזאת, זאת נקודת המוצא. בזה הם נאבקים. היה לאינדל חשוב שהבית של האתיופי ייראה ככה והבתים של הלבנים ייראו אחרת".
למי הכוונה ב'לבנים' — עולים מרוסיה? אשכנזים? מזרחים?
"גם על זה מבקרים אותנו. 'למה אתם מאמצים את Black Lives Matter? זה לא הסיפור שלנו. לא היינו עבדים'. אבל יש קשר בין הקהילה האתיופית לתרבות השחורה בארצות הברית, בעיקר בביקורת שלהם על המשטרה. האלימות של המשטרה הולכת וגואה נגד הרבה קהילות, ועדיין נגד אתיופים זה ברמה אחרת".
דיברת על אג'נדות, ובאמת לדמויות, לפחות בפרקים הראשונים, יש נטייה לפצוח בנאומים: הצעירים האתיופים על הגג, השוטר לשותף שלו במכוניתו, הסבתא כשהיא מדברת עם הילדים. יש קטע שבו הם מצטטים ממילון אוקספורד על מה זה שחור. זה קצת מסבירני, לא?
"גם לי זה מאוד צרם בהתחלה, והיו לנו עימותים בריאים על הנושא. בחלק מהמקומות הצלחתי לעדן את זה ולהפוך את האג'נדה שנאמרת לפעולה, ולפעמים הפסדתי בוויכוח כי גם אורי וגם אינדל באים ממקום מאוד מילולי. אורי בא מ'זגורי אימפריה', גם שם יש את הדבר הזה. זה מובנה בתוך הסוגה הזאת ולמדתי לאהוב את זה. אני אוהב את התוצאה, הדברנות העודפת שוברת את הריאליזם.
"הקטע עם מילון אוקספורד חשוב. בסוף אנחנו מדברים על גזענות במובן הרחב, לא רק בהקשר הישראלי, מה זה אומר להיות שחור בעולם שהשפה שלנו יושבת על המטען הזה. זה אומנם מילון וציטוט מהמאה ה־17 באנגלית, אבל בסוף זה מחלחל גם לשפה שלנו. זה יותר גדול מהיהודים השחורים".
גם הפרובוקציות הרבות בסדרה הן בכוונה?
"אני מגיע מבית של חנוך לוין, הילדות שלי רצופה בזיכרונות מהצגות וחזרות של אבא שלי לקראת הצגות. הפרובוקטיביות והרצון לסובב את הסכין בתוך הפצע של לוין התחברו לי לתסריטים המטונפים של אינדל עם הקללות והדימויים המחוספסים. אני מגדיר את עצמי דרך חנוך לוין בגלל אבא שלי. בריאיון שהוא נתן פעם הוא אומר שהיחסים שלו עם הקהל זה קרב איגרוף. אינדל פועל בדיוק מהמקום הזה, הוא בא לעצבן את כולם — הלבנים, האתיופים, המשטרה, ארגוני הנשים, ארגוני בעלי חיים. לכל אחד תהיה סיבה לכתוב מכתב תלונה. הוא רוצה שהצופים יהיו בפוסט־טראומה".
אנחנו לא ממילא שם?
"בהחלט. בפרט כי הטבח של 7 באוקטובר נגע בי באופן אישי. יהב וינר, בן דודה של אשתי לירון, נרצח בכפר עזה. הוא היה קולנוען בתחילת דרכו והיינו קשורים מאוד. בקרוב שי לי עטרי, אלמנתו, מתחילה לערוך את הסרט הארוך הראשון שלו, שצולם בכפר עזה לפני הטבח.
2 צפייה בגלריה
יהב וינר, שנרצח בכפר עזה ב־7.10, ואלמנתו שי לי עטרי. "יהב היה בן דוד של אשתי. היינו קשורים מאוד"
"אז אחרי האסון האינסטינקט שלי היה לעצור את ההפקה, כי היא מתגמדת לעומת האסון ויש בה המון טריגרים — חטופים, איברים קטועים, אלימות, אונס. חשבתי שצריך להיות מאוחדים עכשיו. אבל אינדל ממש התנגד. הוא אמר 'על מה אתה מדבר? האסון רק יותר יפריד, יותר ירחיק ועל זה הסדרה מדברת בסופו של דבר’".
