"אני אוהב להיות במקומות מורכבים, לא לשבת ולהסתכל מהצד"
"אני אוהב להיות במקומות מורכבים, לא לשבת ולהסתכל מהצד"
מי שמע על צייר שהוא שוטר? גיל הלר הוא צייר מוערך, וגם מורה, חובש ומתנדב במשטרה. בפוסט פייסבוק, שנהפך ויראלי, הוא יצא נגד פיטורי המתנדבים שמחו על ההפיכה המשטרית וקרא להכלת הקולות השונים: "רק הנאמנים למשטר יוכלו לשרת?"
"אני מורה, אמן ומתנדב במשטרה (שילוב מנצח)", כתב לאחרונה הצייר גיל הלר (44) בפוסט פייסבוק, שבו צילם את עצמו במדי משטרה. הפוסט שזכה למאות לייקים ושיתופים, הצליח לבטא את המורכבות של התרבות והאמנות בתקופה הפוליטית המשוסעת, שישראל נקלעה אליה. "אני לא איש ימין ולא שמאל — איפשהו במרכז", כתב, "ובדרך כלל מקפיד שלא להביע את דעותיי בעיקר לטובת התלמידים שלי, כדי שירגישו בנוח להתבטא לידי ולא לחשוש שאשפוט אותם על חשיבתם העצמאית". את הפוסט כתב הלר בעקבות הידיעות על פיטורי מתנדבים במשטרה — האחד משום שחתם על עצומה נגד ההפיכה המשטרית, והשני כי כתב פוסט ביקורתי על השר איתמר בן גביר. "האם ניקוי השורות מתחיל ממש כאן ועכשיו?", כתב. "רק הנאמנים למשטר יוכלו לשרת?".
הלר מיטיב לייצר את מורכבות הזהות הישראלית גם ביצירתו: הוא צייר שנע בין סגנונות שונים, מציור היפר־ריאליסטי דמוי צילום שחור לבן, ועד לציורים פופיים צבעוניים שמושפעים ממגזיני וינטג'. הוא זכה גם להכרה ממסדית כמי שהציג בגלריות בארץ (טבי דרזנר, שטרן ופי־8 בתל אביב; בכנסת, ArtStation ובית האמנים (הביאנלה לרישום) בירושלים) ובחו"ל — למשל, בתערוכה השנתית של האקדמיה לאמנות של סקוטלנד, חלל פייר קארדן בפריז, צרפת ויריד Preview בברלין. ובכל זאת כל זה לא מספיק עבורו. לצד עבודתו כצייר הלר הוא גם מורה, שניהל בעבר את הפנימייה של התיכון למדעים ואמנויות, חובש באיחוד הצלה ובלילות מתנדב כסייר בתחנת המשטרה במקום מגוריו.
אתה עושה המון דברים שנראים סותרים, גם בציור שלך, גם בחינוך ולאחרונה גם במשטרת ישראל.
"כצייר, אני בא ממש מתוך האסכולה הריאליסטית ביותר, מבית הספר לציור קלאסי של ישראל הרשברג בירושלים. זו היתה חוויה רצינית ללמוד אצלו, אינטנסיבית וקשוחה. כמובן שמבחינתם, מבחינת האסכולה הריאליסטית אני סטיתי מהדרך ומהתורה של בית הספר — כי אני עושה דברים אסורים, כמו לצייר מצילומים. ובאמת, גם בזמן הלימודים, תמיד הרגישה לי משונה ההיצמדות הזו לעבר שהיא לא כל כך רלבנטית, או אם עובדים מצילומים או לא. ולכן בשלב די מוקדם לקחתי כיוון אחר, וכבר כמה שנים אני עובד על שני גופי עבודה מקבילים: המתעמלים (ציורים היפר־ריאליסטיים בשחור לבן ואפורים), וגם נופים וציורים גיאומטריים יותר, שבהם אני מתעסק המון בהרמוניות צבעוניות. בסופו של דבר מצאתי משהו לעצמי, והוא בעיקר קורה בתוך הסטודיו שלי".
ואיך הציור מתקשר לניהול פנימיה?
"אומנם אמנות והוראה תמיד הולכים ביחד, אבל הגעתי לתפקיד הזה לא הגעתי מהוראת אמנות, אלא בכלל מעבודה צדדית שהיתה לי כמדריך, במקביל לציור. מכיוון שאני בן אדם מאד טוטאלי, לא הצלחתי לעשות את התפקיד בחצי הדרך. ראיתי שאני מצליח לדבר טוב עם בני נוער ולעבוד איתם בצורה שאני מאמין בה — ובסוף מצאתי את עצמי מנהל את המקום, וגר איתם בפנימיה. גם הסטודיו שלי היה שם. הייתי כמו התלמידים וצוחק שכמותם גם אני יוצא פעם בשבועיים הביתה. חינוך ובני נוער הם חלק מהאמנות, זו אמנות בזכות עצמה".
ואיך הגעת להתנדב במשטרה? אין הרבה אמנים שבקשרי עבודה עם המשטרה.
"למשטרה הגעתי בשנתיים האחרונות, אחרי שעזבתי את ניהול הפנימיה. אני אוהב להיות במקומות המורכבים, ולא לשבת ולהסתכל מהצד. זה משהו שבאופן כללי הוא חלק מהחיים שלי, כי מרגיש שאני צריך להיות בתוך הדברים. גם החינוך לא היה קל, וחשוב היה לי להיות בתוכו. אלו עולמות מורכבים ולא פשוטים. אני אוהב ללמוד אותם ואת השפה שלהם.
"לאחר שעברנו לגור במבשרת ציון, התעורר בי שוב רצון לקחת חלק במה שקורה מסביבי, במה שקורה בקהילה. ראיתי שאפשר לעשות קורס של סיור משטרתי, ולהצטרף ליחידת סיור, לחבור לשוטרים בקבע, להעלות לניידת ולפטרל בשכונה. בפעילות הזו אנחנו נתקלים בכל סיטואציה אפשרית, בכל קריאה שהמשטרה מוזעקת. מפריצות לבתים, גניבת רכבים, הייתי במרדף אחרי גנבי רכב, בסיטואציות אלימות".
העמיתים שלך במשטרה יודעים שאתה צייר? אתם משוחחים על אמנות?
"כמובן. רובם חברים שלי בפייסבוק ורואים את העבודות שלי. אבל כשאני בתפקיד אני משתדל להצניע את הציור".
1 צפייה בגלריה
ציורים של גיל הלר. "שחיינית" (2020); "תעלה באמסטרדם" (2019); ו"תרגיל עם בקבוק" (2015). גם יצירתו מלאה בניגודים
(צילומים: גיל הלר, אלכס קולומויסקי)
ובמצב הפוליטי המקוטב שהגענו אליו, הפעילות הפוליטית וההתבטאויות שלך יכולות לעורר עליך אנשים מעולם האמנות ומצד המשטרה. אתה חושש?
"אנחנו לא חייבים לקבל את זה שאנשים מכניסים אותנו לקופסאות של ימין ושמאל, בעיקר מצד כאלו שקיבלו את הכוח להגדיר אותנו. זה נהיה מצחיק, אתה אוטומטית מוכנס לקטגוריה מסוימת. אתה חייב לבחור צד, או שייבחרו צד בשבילך. יהיו כאלה שיגדירו אותי ישר כשמאל, כי אני צייר, ויהיו כאלה שיתייגו אותי כימין כי אני עם המשטרה.
"אני מודע לזה שיכולת ההשפעה שלי מצומצמת ושלא אוכל לעשות תיקונים גדולים, אבל כבן אדם אתה יכול להשפיע על האנשים מסביבך, ולהראות להם דברים קצת אחרים. אם הייתי פסימיסט כזה שחושב שהכל אבוד, לא הייתי יכול להיות מחנך. כי למרות שהמצב לא פשוט, התפקיד שלנו הוא למצוא את הדרך כיצד להמשיך".
