יותר מזל משכל: אולפן אנימציה חדש נולד
יותר מזל משכל: אולפן אנימציה חדש נולד
אחרי שמפיק העל ג'ון לאסיטר נזרק מדיסני בהאשמות להטרדה מינית, פתחו במיוחד עבורו חברת אנימציה חדשה. התוצר הראשון משם, "מזל", מתחיל נהדר, ממשיך מבולבל, נושא מסר של חרטה ובעיקר נראה כמו דיאט־פיקסאר
אולפן אנימציה חדש נולד: סקיידאנס אנימיישן (Skydance Animation), חברה בת לסקיידאנס של דיוויד אליסון (״אהבה בשחקים: מאווריק״ וסרטי ״משימה בלתי אפשרית״). כן, הבן של לארי אליסון. סרט האנימציה הראשון של האולפן החדש נקרא ״מזל״ (״Luck״) והוא זמין בשירות הסטרימינג אפל טי.וי פלוס.
לפני שתתחילו לצפות בו, קחו גם את הנתון הבא לתשומת לבכם: מי שעומד בראש סקיידאנס אנימיישן הוא ג׳ון לאסיטר, האיש שהפך את פיקסאר למעצמת אנימציה, אחרי שביים את כל הסרטים הראשונים של החברה ובנה שם צוות תסריטאים ובמאים ששינו את פני עולם הההנפשה ויצרו יצירות מופת בזו אחר זו. אחרי שפיקסאר מוזגה לדיסני, לאסיטר נהפך לאיש הבכיר שהיה אחראי על כל סרטי האנימציה שדיסני יצרו. בלעדיו לא היה את ״לשבור את הקרח״ ו״פלונטר״. אלא שאז הקריירה המפוארת הזאת התרסקה ולאסיטר הודח מדיסני אחרי שבעקבות מהפכת מי־טו נודע שהוא בוס שתלטן, ורודן שהטריד מינית את הנשים בסביבתו: הוא אמר מילים לא ראויות, חיבק חיבוקים לא מתאימים והואשם בהתנהגות לא נאותה. שנתיים אחר כך, אליסון שכר אותו להקים ולנהל את אולפן האנימציה החדש שלו. מצד אחד, שחקנים כמו אמה תומפסון הודיעו שיסרבו לעבוד תחתיו. מצד שני, 50 מהאנשים שעבדו בדיסני־פיקסאר עברו איתו לאולפן החדש.
זה העולם שבו אנחנו חיים עכשיו: לפני שאנחנו נוגסים בסרט חדש צריך לבדוק שהוא כשר, שהמפיק האחראי לא נושא קופת שרצים על גבו. אז לאסיטר סוחב אחת כזו, ועוד איך, אבל גם שקים של זכויות, לפחות כאיש קריאטיב. מה ישפיע עלינו יותר? ההתנהגות שלו או הכישרון שלו? ואולי תיקן את דרכיו?
הנה, לסרט הבכורה בסקיידאנס בחר סיפור עם דמות נשית ראשית וליהק אשה לבימוי. הכרזות מפורשות שנועדו לסמן שבגיל 65 הוא את הלקח שלו למד (אליסון טען שלפני ששכר אותו שכר עו"ד שיבדוק שאין שמץ פלילי במעשים שבהם הואשם על ידי עובדות דיסני).
העצוב בכל הסיפור הזה הוא שלאסיטר הוא באמת עילוי במקצועו, או לפחות היה. על פי סרטו הראשון בסקיידאנס ברור שלאסיטר יביא איתו את הטריקים שהוא יודע לעשות, והסרט נראה בהחלט כמו תוצר של דיאט־פיקסאר.
״מזל״ הוא סיפור על נערה וחתול שעוברים מהעולם הזה לעולם אחר של יצורים דמיוניים. קצת כמו ״נשמה״, קצת כמו ״מפלצות בע״מ״. ואם בפיקסאר ניסו להמחיש איך נראים רגשות, נשמה, ושינויים הורמונליים של גיל ההתבגרות, ״מזל״ ממשיך את הקו של לקחת נושא אבסטרקטי ולהפוך אותו למוחשי כשהוא בודק ממה בדיוק מורכב מזל טוב.
אולי בגלל שסר חינו של לאסיטר בעיני התקשורת האמריקאית — ואפשר להבין, מוכשר ככל שיהיה, הוא התגלה כמי שניצל את מעמדו וכוחו כדי לדרוס את העובדות תחתיו — ״מזל״ מקבל בעיתונים הגדולים ביקורות גרועות. כולן משוות את הסרט לתוצרים של פיקסאר, בטון של אכזבה. אבל רגע, לא כל כך מהר. 20 הדקות הראשונות של הסרט נפלאות. סוחפות, מרגשות, ומצחיקות בקול רם. סם גרינפילד (אווה נובלזדה) היא נערה בת 18 שגדלה כל חייה בבתי אומנה, בחיפוש אחר משפחה שתאמץ אותה. אחרי שנים של כשלונות היא יוצאת לעצמאות בידיעה שהיא האדם הכי ביש־מזל בעולם, הכל משתבש, נופל, נשבר ונתקע לה. ימיה כשלימזלית מסתיימים כשהיא פוגשת חתול שחור (סיימון פג) שבניגוד לאמונה הטפלה יש לו רק מזל טוב. כשהוא פותח פתח ועובר אל ארץ המזל, סם רצה בעקבותיו כמו אליס מארץ הפלאות בעקבות הארנב הלבן ומגיעה אל עולם מקביל שבו המזל נוצר, וממנו הוא מפוזר באופן רנדומלי. לאסיטר הוא מפיק שמתפקד גם כעורך תוכן ראשי והוא זה שדורש מהבמאים, התסריטאים והאנימטורים, לחדד ולדייק בבניית העולם והדמות ויצירת פתיחה שתיתן טעם וקצב לכל הסרט. ב״מזל״ הוא מוכיח שוב שהוא יודע את מלאכתו.
אבל עיקר הסרט הוא מה שקורה החל מדקה 22, ושם הבלאגן חוגג. המעבר הזה, מעולם אחד לאחר, הוא היסוד לרוב סרטי האנימציה ועיקר ההנאה מהם נמדדת לא מהאופן שבו הגבנו לפתיחה, אלא מאיך נקבל את העולם שאליו הגיבורה שלנו נקלעת.
וב״מזל״ יש משהו אקראי, גדוש ולא מהודק. בארץ המזל שאליה מגיעה סם היא פוגשת חד קרן, דרקונית, לפרקונים וטרולים — כאילו זרקו לקלחת אחת את כל עולמות הקסם והפלא שבהם הכל יכול לקרות, רק לא לבני אדם.
״מזל״ הוא סרט לא אחיד. אבל הוא סרט עם מוסר השכל יפה: שגם מזל רע הוא משהו שצריך בחיים. חיים רצופי מזל טוב הם שגרתיים, נדושים ומשעממים מדי. המזל הרע שנכנס לחיים מדי פעם הוא זה שדורש מאיתנו הסתגלות, יצרתיות ואלתור. לעבור לעולם חדש שבו אפשר להתחיל מהתחלה. דומני שבדרכו המגושמת, ג׳ון לאסיטר מבקש שנסלח לו.
