הסופרת נעה ידלין: "לבגוד במחשבות זה לא נחשב, זה לג'יט"
הסופרת נעה ידלין: "לבגוד במחשבות זה לא נחשב, זה לג'יט"
בזמן שהסופרת נעה ידלין מחזיקה יד לרומן החדש שלה, “הספר הלא נכון'”, היא בוגדת בו במחשבות על הרומן הבא שתכתוב. היא באבל על מאהב טלוויזיוני שלא מומש, בחיים לא שתתה קפה, לוקה לפרקים בסינדרום ירושלים, מקווה לעבור ניתוח לשינוי עיר וחוץ מזה היא כרישת נדל"ן, אבל רק בפוטנציה
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. עובדת, או במילים אחרות, נהנית מימים אחרונים לפני שיפרוץ החופש הגדול. עכשיו הילדים עוד מאושפזים בקייטנות אבל אחר כך כבר לא. ביולי כל יום עבודה ערכו פי שניים".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"לא שתיתי בחיים שלי כוס קפה. נשבעת. אני אוהבת גלידה בטעם קפה, סוכריות קפה, עוגת קפה אבל כמשקה - לא שתיתי. לא התחלתי כשכולם התחילו ולא חשבתי שיש סיבה להתחיל באיחור. זה הפרט הכי אקזוטי עליי".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם הסטנדאפיסטית המבריקה טיג נוטארו. היא חלתה בסרטן ועברה כריתה כפולה של השדיים ועשו עליה סרט והיא גם מדברת על זה בסטנד־אפ שלה. לא משנה על מה היא מדברת, אם זה סרטן ואם חתולים, היא כל כך מבריקה ומיוחדת ומדהימה. אני יודעת שזו טעות לפגוש אותה, כי אסור להשליך מהאמנות על האישיות של האמן, אבל אני לא מתאפקת ומרשה לעצמי ליפול בפח הזה ולהאמין שאין מצב בעולם שהיא לא נהדרת".
על מה את עובדת עכשיו?
"יצא לאור הספר החדש 'הספר הלא נכון' (בהוצאת כנרת) ואני עובדת בלהחזיק לו את היד ובוגדת בו בסתר עם מחשבות על הדברים הבאים. אבל לבגוד במחשבות זה לא נחשב, זה לג'יט. הוא עוסק באמא טרייה בחופשת לידה שכולם, בעיקר בעלה, בטוחים שהיא תהיה עגנון הבא, אבל היא מתחילה בלילות ללא שינה עם תינוק קטן לפזול לכיוון הרומנים הרומנטיים ומתחילה לא רק לקרוא אותם, אלא גם לכתוב אותם מאחורי גבו של בן זוגה. זה ספר שעוסק בכמה מותר להשתנות במערכת יחסים, בשאלות של גבוה ונמוך, מה זה טוב ומה זה רע ומי קובע".
מה השריטה שלך?
"שאני לא יכולה לראות מזלג מונח על צלחת כשקצות השיניים נוגעים בפני הצלחת. הוא צריך לשכב עם השיניים כלפי מעלה, כי אם אני רואה שהשיניים נוגעות במשטח, אני שומעת את החריקה על פני המשטח גם אם המזלג לא זז ומוכרחה להפוך את המזלג מיד, או שאני לא יכולה להישאר שם. זה עושה לי צמרמורת נוראית".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"שימי זין! יותר מבן אדם אחד אמר לי את זה. גם בן הזוג שלי, גם חברה טובה, וכל מי שנתן אותה צודק".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"מכיוון שיש לי ילדים, את צריכה להזכיר לי מה זה שישי בצהריים. תשאלי איך אני כשאני לבד בבית ברביעי בצהריים, אבל שישי זה לא איזה זמן איכות".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"חיי נצח כמובן. זה היה מוריד לי מהראש דאגה מאוד גדולה".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כשאני רוצה להימנע מלפגוע באנשים אחרים. אבל כנראה שלפעמים גם בנסיבות פחות אציליות. אני בן אדם אז אני משקרת".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"סטרינגר בל מ'הסמויה' (השחקן אידריס אלבה - מנ"ש). בן הזוג שלי רואה עכשיו את כל הסדרה מהתחלה ואני לא רואה איתו. יש בינינו מחלוקת עמוקה: הוא אוהב לראות אותם דברים שוב ושוב ואני לא.
"אז אתמול אני ישבתי במרפסת והוא שלח לי ווטסאפ מהחדר השני 'הרגו את סטרינגר בל'. לא זכרנו שהורגים אותו כי ראינו את זה ממש מזמן. אז עכשיו אני באבל על המאהב שלא מומש".
למה את מתגעגעת?
"אני לא חושבת שאני כל כך מתגעגעת. אני חושבת שהדברים שאינם עוד — אינם עוד, והערך שלהם עדיין ספוג בהווה. הם אינם פיזית אבל הדבר שראוי להתגעגע אליו עדיין נמצא איתי ובמקומם באים דברים אחרים. אבל חשבתי שאם אמשיך יותר מדי לחשוב על השאלה הזאת, אני כנראה כן אתגעגע למשהו, כך שאני מעדיפה ברשותך להפסיק".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בירושלים. כן, זאת אני. אני הרבה יותר אוהבת את ירושלים מאשר את תל אביב. אני אוהבת דברים ישנים, תל אביב נורא חדשה. יש לי ממש משהו על גבול סינדרום ירושלים, כשאני מגיעה לשם אני נהיית כמו איזה מתנחל, יש לי התרוממות רוח ולפעמים אנשים חושבים שאני ירושלמית בגלל הספר 'בעלת הבית', ואני מאוד שמחה כי זה מחמיא לי.
"נולדתי בתל אביב ולפעמים אני מרגישה שאני ירושלמית בגוף של תל־אביבית ומחכה כל חיי לעבור ניתוח לשינוי עיר. אבל לא נוח לגור שם כי רוב העבודות פה והמשפחה פה ואני מקווה בזקנתי לעבור לגור בדירה ירושלמית מטה לנפול, מטאפורית".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על לאכול בחוץ. אני רוצה שאם בא לי לאכול צהריים בחוץ במקום בבית, אני אוכל לעשות את זה. וגם על תכשיטים גדולים, אני אוהבת תכשיטים ענקיים — טבעות, תליונים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"שאלה מאוד מסוכנת, ומאזורי ההיבריס שגם בטח יש עליה סיפור שמוסר ההשכל הוא שמי שיעז להזיז ולשנות, סופו שישתנה יותר מכפי שתכנן. אם אין משל כזה צריך להיות, אני אכתוב אותו: משלי ידלין. אם אני אזיז משהו, לכי תדעי מה עוד יזוז ואיך, אז במובן הזה בלבד אולי עדיף לא לגעת".
על מה יש לך רגשות אשם?
"כנראה שעל הקרב בין העבודה והכתיבה לבין האמהות, בזמנים שמתקיים ביניהן קרב כי לא תמיד זה כך. בספר החדש כתבתי על זה הרבה, על המקום שנשים מקבלות או לא מקבלות והמקום שהן לוקחות או לוקחות לעצמן, זה לא אותו דבר".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"שאני קמה בבוקר ועושה את מה שאני אוהבת".
מה מפחיד אותך?
"אלימות לא מנומקת. אלימות שאני לא יכולה להבין מה המקור שלה, שהיא שרירותית".
מה עושה אותך מאושרת?
"המשפחה שלי, החברים שלי, גשם זלעפות וגלידה".
מה הכי חסר לך בחיים?
"עור של פיל. יש לי עור מאוד דק ולא סתם נתנו לי את העצה 'שימי זין'. אני לא שמה זין כל כך בקלות. אכפת לי מהמון דברים".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"מילים. אין לי שום דבר יותר יקר מזה בעולם. הבן שלי שאל לפני כמה שנים אם כשהייתי ילדה כבר המציאו את המילים, הוא חושב שאני בת 70 מיליון. תודה לאל גם אז כבר המציאו את המילים. בלי מילים אנה הייתי באה?".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"טוב לב והיעדר שיפוטיות".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"אני לא רוצה להתחייב להכי, כי קשה לי עם הכי באופן כללי. גבריאל גרסיה מרקס, מריו ורגס יוסה, ג'ון וויליאמס, אליס מונרו, שרון אולדס, ג'.מ קוטזי, ט.כרמי, יונה וולך, דוד אבידן ועוד המון".
אם לא היית סופרת מה היית עושה?
“הייתי סוחרת נדל"ן. יש לי חולשה לתחום ולדעתי גם כישרון אבל הדבר היחיד שחסר לי זה כסף. חוץ מכסף אני כרישת נדל"ן. אני ממש טייקון".
נעה ידלין
גיל: 46 • מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: נשואה + 2
• סופרת ותסריטאית. זוכת פרס ספיר (2013) על ספרה "בעלת הבית" ופרס ראש הממשלה (2021). לאחרונה ראה אור ספרה החדש "הספר הלא נכון" בהוצאת כנרת זמורה ביתן. ספרה הרביעי "שטוקהולם" עובד לסדרה טלוויזיה ששודרה בכאן 11
