"דווקא האיור מצליח לתת אגרוף בבטן": ספר קומיקס על 7 באוקטובר
"דווקא האיור מצליח לתת אגרוף בבטן": ספר קומיקס על 7 באוקטובר
הספר החדש בהוצאה חדשה שמאחוריה עומד היזם חמי פרס, מציג את הגיבורים והקורבנות של יום האסון, מילדים שהתחבאו בארון ועד כלב מיחידת עוקץ. את האיורים העזים הזמינו עורכי הספר, אסף חנוכה ונטע גורביץ, מטובי המאיירים. "דווקא באיור הדמויות יוצאות עמוקות"
"הרגשתי מבולבלת ואבודה. החלטתי לעשות מה שאני יודעת הכי טוב. תרגילי נשימה", מספרת מאיה אלפר בסיפור הקומיקס הפותח את הספר המרשים "היום שבו הכל השתנה" - אנתולוגיית סיפורי קומיקס על אירועי 7 באוקטובר. בספר עשרה סיפורים של אנשים שחוו את השבת ההיא, כאלה ששרדו וכאלה שלא שרדו. הסיפור שלהם מסופר בתמציתיות שוברת לב של קומיקס, ובאיורים עזים שמספרים את מה שאי אפשר לומר במילים.
הספר מביא את הסיפורים של מאיה אלפר, ניצולת הנובה; אלוף במילואים נעם תיבון שנסע להציל את משפחתו בעוטף; עמית מן שהיתה פרמדיקית בקיבוץ בארי ונרצחה; סלימאן שליבי שחילץ נפגעים רבים; הילדים מיכאל ועמליה עידן שהוריהם נרצחו והם התחבאו בארון במשך שעות; רפ"ק מאלי שושנה שנלחמה במחבלים מגג תחנת המשטרה בשדרות; חיים פרי, חבר קיבוץ ניר עוז שנלקח לשבי חמאס ומת שם; עידו רוזנטל, לוחם שלדג שנהרג בקרב על קיבוץ עלומים; שחר (דבי) טרואן מתיאס ושלומי מתיאס שנהרגו בביתם בקיבוץ חולית והגנו על בנם; וגם נארו, כלב יחידת עוקץ שנהרג באותה שבת.
הספר רואה אור בהוצאת ספרים חדשה, יוקה, שהיא חלק מקבוצת מיזמי התרבות "יוקה ומפלצות", בבעלות חמי פרס, יזם, מייסד קרן פיטנגו ובנו של שמעון פרס, ומירב כתריאל־שטרקר. הקבוצה פועלת כשנתיים, וכוללת חנות קומיקס ותרבות פופ בגן החשמל בתל אביב, מכינה חברתית על שם גיא פרס במכללת שנקר, ובית הוצאה לאור. הוצאת יוקה מוקדשת לספרות ויזואלית, רומנים גרפיים וספרי קומיקס ישראליים. העורכת הראשית היא נטע גורביץ, לשעבר העורכת הראשית של ידיעות ספרים, והמנהל האמנותי הוא אסף חנוכה, מאייר וקריקטוריסט, יוצר הטור "הריאליסט" בכלכליסט, וראש המחלקה לתקשורת חזותית במכללת שנקר.
"ספר הוא נקודה אחת בהשתלשלות של סיפור שיכול לבוא לידי ביטוי בעוד מדיות", אומרת גורביץ."פרויקט שמתחיל כספר אנחנו כבר חושבים קדימה לאילו עוד צורות הוא יכול להתפתח: אנימציה, סרטים, סדרות רשת ואולי מרצ'נדייז".
ודווקא הספר שחונך את ההוצאה הוא על 7 באוקטובר. "המיזם נולד מתוך המפגש עם נטע ועם אחד הנושאים שיוקה מקדם: התפיסה שקומיקס הוא בעצם הביטוי הכי תמציתי לסיפור חזותי", אומר אסף חנוכה. "קומיקס יכול לתקשר כל נושא, והוא הפך לשפה לגיטימית. פעם בישראל לאנשים זה נראה מוזר, היום רוב האנשים קוראים קומיקס באינטרנט או בספרים מחו"ל וזה כבר לא מוזר, יצאו מקלישאות הז'אנר של גיבורי־על, פנטזיה, מדע בדיוני, אל תוך החיים האמיתיים. דווקא מפני ש־7 באוקטובר היה אירוע כל כך מטלטל, אפשר להשתמש בשפת האיור ובשפה החזותית כדי לזהות את האנושיות שבו. אני מאז 7 באוקטובר לא יצרתי - הרגשתי קושי אמיתי לנסח את עצמי, והספר הזה הוא הדרך שלי להשתתף ביצירה, לעבוד עם המון יוצרים צעירים, שאת חלקם אני מכיר משנקר וחלקם מהעולם ומהרשתות. זו היתה הזדמנות לייצר אובייקט גדול, ספר מרשים פיזית שמנכיח את הצד החזותי, מין טנגו כזה בין טקסטים כתובים לדימויים ואיורים".
איזו תמונת עולם עולה מהסיפורים?
גורביץ: "כשניגשנו לאצור את הסיפורים, היה חשוב לתת ביטוי למגוון הרחב של סוגי התמודדות אנושית שהיום הנורא הזה חולל. סוגים שונים של גבורה, בין שאלה לוחמים שקפצו לאירוע, ובין שגבורה של הורים, אחים, סבים, שכנים, חברים או אנשים שבכלל לא קשורים שמיהרו לסייע, להציל, לפנות. קשת של סולידריות אנושיות והקרבה".
יוצרי הקומיקס הם המאיירים והמאיירים הם אלינה גורבן, דניאל פלג, אור יוגב, רון לוין, אביאל בסיל, עובדיה בנישו, טוהר שרמן־פרידמן, דניאל גולדפרב, דנה ברנר ויונתן פופר. "פנינו למאיירים שהרגשנו מתוך העבודות שלהם את היכולת להתמודד עם אתגר מורכב", אומר חנוכה. "מצד אחד יש דברים שאתה לא יכול ולא רוצה להראות, ומצד שני האנושיות נמצאת מעל הסיטואציה. כדי להעביר דבר כזה באיור, צריך יכולת לומר דברים בצורה לא מפורשת".
מה הקומיקס עושה שהטקסט לא יכול לעשות?
גורביץ: "המאייר עובדיה בנישו, למשל, יצר סיפור על כלב של יחידת עוקץ. הוא מספר את הסיפור כמעט בלי מילים מנקודת המבט של הכלב. זה היה הכלב הראשון של היחידה שנהרג ב־7 באוקטובר תוך שהוא מציל את הצוות שלו".
חנוכה: "המאייר יונתן פופר, בסיפור על עידו רוזנטל, יוצר הקבלה חזותית בין החיים של עידו כאיש משפחה, אבא ובעל, לבין הדימוי שיצא לו כגיבור־על. מצד אחד, הוא היה דמות מיתולוגית ביחידת שלדג, החייל הכל יכול והבלתי מנוצח, ומצד שני, איש משפחה. הוא משתמש בגמישות של הקומיקס כדי להביא דימוי של חייל קופץ מעל גדר עם הנשק והאפוד, וליד זה דימוי של אבא קופץ עם הילדים שלו מעל גדר בתוך גינה. המתח בין הדימוי העל־אנושי לדימוי הביתי והמשפחתי מאוד נוכח בגלל היכולת של האיור להכפיל קומפוזיציה. זה משהו שפחות אפשר לעשות בטקסט. דווקא פה זה מין אגרוף בבטן כשקוראים, ויוצר דמות הרבה יותר עמוקה מסיפורי גבורה שמקבלים אחרי שקורים דברים. זה הכוח של הקומיקס לעבוד על שני מישורים בבת אחת, טקסט ודימוי, וכאן: המישור ההרואי והמישור האנושי".
נטע גורביץ מספרת ש"המאיירת רון לוין עושה את זה עם הסיפור על עמית מן, היא מייצרת מתח בין הטקסט, שהוא בעצם טקסט הדרכה של פרמדיקית שמעבירה הדרכה למתלמידים, ובין הוויזואלי - של מה שקרה באותו בוקר. במעט מאוד מחוות ומילים ההנגדה הזאת מייצרת דמות עמוקה של האשה הצעירה הזאת. ותהום של הזוועה: הנה כך היו חיי השגרה שלה עד לפני רגע, והנה מה שקורה עכשיו".
אחד הקשיים בהכנת הספר היה למצוא סיפור של ערבי־ישראלי שיסכים לספר את סיפורו בקומיקס. המאיירת אלינה גורבן, ילידת מולדובה שעוסקת ביצירתה בנושאי זהות, רצתה לכתוב על בדואי שהיה מעורב באירוע, אבל לקח כמה שבועות עד שמצאה את סלימאן שליבי. "היו לא מעט בדואים באזור העוטף שקפצו לאירוע ועשו מעשי גבורה אדירים", מספרת גורביץ, "הגענו לאנשים שבהתחלה הסכימו ואחר כך לא רצו. ניסינו להבין למה לא נוח להם לקבל קרדיט".
חנוכה: "בתוך רגעי האימה היתה סולידריות שפרצה את הזוועה, את המחסומים, את התוויות החברתיות, המעמדות, העדות. הסולידרית האנושית היתה פשוט לבחור בין טוב לבין רע. אבל ככל שמתרחקים מהאירוע יש חזרה לשבטיות - נטייה לחזור כל אחד לשבט שלו. אולי מראש הבדואים מרגישים רחוקים מהליבה של החברה הישראלית. יש הרבה דרכים להיות ישראלי, וביום ההוא היתה רק דרך אחת".
בין 19 ל־21 בספטמבר תוצג תערוכה בעקבות הספר במסגרת אירועי "כתוב" של עיריית תל אביב בבית אריאלה, ויתקיים רב־שיח עם היוצרים.
