בצלאל יורד העירה: הרצאות, סרטים ומסיבות במרכז ירושלים
בצלאל יורד העירה: הרצאות, סרטים ומסיבות במרכז ירושלים
"פביליון בצלאל" הוא ביתן שהקימו בכיכר ספרא שבירושלים תלמידי ומרצי מחלקות שונות במוסד ויקיים מגוון אירועים לציבור הרחב. לדברי אדריכלית עליאל קיי, ממובילות הפרויקט, זו "הזדמנות לצאת החוצה ולהעניק חזרה לעיר"
סנונית ראשונה המבשרת את חזרתה של האקדמיה לאמנות בצלאל למרכז העיר ירושלים מצפה לעוברים ושבים בכיכר ספרא בימים אלה: ביתן שתוכנן, עוצב ומתופעל על ידי סטודנטים מהמוסד. בפביליון בצלאל, שיעמוד עד סוף נובמבר בסמטת יהודה, מתקיימים מגוון אירועים: השקות ספרים, ירידי מכירות, הקרנות סרטים, מסיבות ואף תוכניות רזידנסי (פרטים כאן), והוא מהווה, לדברי אדריכלית עליאל קיי, ממובילות הפרויקט, "הזדמנות לצאת החוצה ולהעניק חזרה לעיר. לבצלאל היה קשר חזק לעיר בשנות ה־70, בעדלאידע ובאירועים אחרים, וכיום יש נתק".
את הנתק הזה קיי ושותפותיה לפרויקט, האדריכלית דבורה פינטו פדדה והמעצבת מיכל סהר, מקוות לבטל באמצעות מסורת שנתית של פביליון, שיעסוק כל שנה בנושא אחר ויערב סטודנטים מהמוסד, בין היתר כדרך לתמרץ אותם.
"הפרסים והמצוינות שהמחלקה שלנו לאדריכלות מכוונת אליהם הם בחו"ל", אומרת פינטו פדדה. "היה לנו מאוד חשוב שיהיה משהו שאומר: אנחנו לא פחות". ביתנים כאלה אכן נהוגים במוסדות מובילים בעולם ללימודי ארכיטקטורה ובדומה להם, גם בבצלאל מדי שנה ייבחרו סטודנטים אחרים לתכנון הפביליון.
מנעד האירועים בפביליון רחב. הערב, למשל, תתקיים שם השקת הספר "Securiosity" של שירי פירסט מהמחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, וביום שישי תיערך מסיבת פתיחה רשמית בשיתוף פלטפורמת המוזיקה־אמנות הירושלמית Positif.
באירועים לוקחים חלק סטודנטים משנים ב' עד ד' מבית הספר לארכיטקטורה, המחלקה לתקשורת חזותית והמחלקה לתרבות חזותית וחומרית. "המחלקות בבצלאל מבודדות אחת מהשנייה, וזו פלטפורמה מדהימה לשיתופי פעולה ולהיכרות", אומרת פינטו פדדה. "בעינינו כיום זה חובה: אי אפשר להתעלם מדברים אחרים שקורים, ממדיות ומצורות שונות של עבודה, והפביליון מאפשר שיתוף פעולה טוטאלי בין המחלקות". בשנים הבאות, הן אומרות, ייתכנו שילובים אחרים, וגם שיתופי פעולה עם מוסדות תרבות עירוניים.
הפביליון, מדגישות השתיים, הוא מרחב ציבורי. "ההצלחה הכי גדולה היא שלקחנו סמטה שאף אחד לא השתמש בה ולא הלך דרכה אפילו, והפכנו אותה לרחוב", אומרת קיי. "וגם כשיש הרצאות זה עדיין רחוב, אז עוברים שם, הולכים שם, מסתכלים, שואלים, ולכן גם נתנו מנעד גדול של אירועים - קטנים, בינוניים וגדולים. יש משהו בהתערבות זמנית בעיר, עבורנו, שתמיד משאיר איזו מין משמעות אחר כך", היא אומרת. "מי שחווה את הרחוב הזה באיזה אופן כבר לא יחווה אותו שוב כמו לפני כן, זה עושה שינוי עמוק בעיר אף על פי שהפביליון זמני. וזה משמעותי בעיר כמו ירושלים שהיא מאוד כבדה".
