עוקץ כמו דבורה: אייל שני שובר את שיא החנטריש במסעדתו החדשה
עוקץ כמו דבורה: אייל שני שובר את שיא החנטריש במסעדתו החדשה
מנת פול ב־37 שקל, בורקס ב־57 שקל וכמה פרוסות סשימי ב־100 שקל? אלו המחירים ב"דבורה" של שני. זו לא מסעדה, זו הצגה
לפני קצת יותר משבוע עברתי כאן. אייל שני עמד מאחורי הבר ובישל. בעצם דגמן בישול. מולו עמד צלם. השבוע, כשחזרתי הביתה מארוחת הערב שלנו ב"דבורה", הכשרה החדשה של שני במלון דבורה , ראיתי כבר פוסט שלו על הפתיחה העתידית של "בלה", עוד מסעדה שלו, הפעם בריביירה הצרפתית.
אז כשאנחנו ביקרנו בדבורה - רק שבוע אחרי הפתיחה - שני לא נכח בה. שבוע הוא נצח במונחים של מי שאמור לפתוח לא פחות מ־150 מסעדות בעולם בשנים הקרובות וכבר עכשיו יש לו משהו כמו 50. כן, שני הוא לא שף. הוא תמנון חובק עולם. ויש עם זה בעיה שמתחילה כשאתה מגלה שהמסעדה שלו היא גם לא מסעדה. היא הצגה. נשף מסכות.
יש אמנם מארחת נחמדה ומלצריות וחלל יפה מאוד, אלגנטי וזרוק במידה שווה ויש אפילו אוכל. אלא שאת זה קשה להגדיר כאוכל של מסעדה. אולי מזנון, כשם הרשת שלו.
הזמנו פול. שני מציע פול, לא ניקח פול? חיכינו שהשמים ייפלו. זה קורה לפעמים אצל שני. זה הרי מה שהוא מספר לך שיקרה: "אני מכיר את התפריט יותר טוב ממך, כי ילדתי אותו ואני מאוהב בכל פרט שבו כמו שמאוהבים בכל תנועה של הילד שלך" נכתב במניפסט הפתיחה לפני רשימת המנות שבתפריט. זה היה פול. לא רע. ממש לא. מה שפועלים מצרים אוכלים בדרך לעבודה. אבל אתה טיפה מתפלא. 37 שקל על שעועית. טוב נו, לא בדיוק. "שעועית לימה של פורט סעיד (עוד מקום של שני, לא העיר במצרים - ח”ג), שחלות עגבניות, בצל סגול, חריף ירוק, שמן זית". 37 שקל. טעים - זה שעועית.
אחר כך בורקס זעתר. סליחה "זעתר בורקעס סטייק" עם "קצף עגבניות וזחוג" עולה 57 שקל. למה לא? אגב, טעים מאוד. סוג של פטאייר. סטייק בורקס.
עכשיו חריימה. שני מגדיר זאת כ"כדור ענק של קציצת סרדינים במיץ. זה יחזור אליי בחלומות". אליי זה לא חזר. גם לא 49 השקלים ששילמתי עבורו. אני יודע שבשלב זה אתם חושבים ששכחתי שאני בתל אביב וככה דברים עולים כאן. לא שכחתי. גם לא שאני אצל אייל שני. אם כי האוכל כמעט השכיח זאת ממני.
כריך קורנדביף - 45 שקל. בזול. ממש. לא צוחק - הוא בומבה של סנדוויץ'. לא צוחק. עם חזרת. מבריק. מיד היא תחזור. ב"סשימי פלמידה לבנה בתוך צעצועים נטושים שילדים עושים מהם ארמונות בחול" (97 שקל) מה שמגיע זה חמש פרוסות דקיקות של דג נא, אולי 50 גרם, עם קצת חזרת (הברקה, סשימי־גפילטע) בתוך... ברווז גומי צהוב של האמבטיה. זה קצת מצחיק אבל בעיקר מטופש. ומעצבן. כמעט 100 שקל לארבעה ביסים טעימים ככל שיהיו מדג טוב ככל שיהיה זה קצת... אייל שני.
קינוחים. מוס שוקולד ולרונה. קראמבל תותים עם מרווה. האמת? ככה־ככה. אולי כבר הייתי עצבני.
אייל שני הוא כנראה אביו האמיתי של המטבח הישראלי. זה ש"ילד אותו", הוא היה אומר. למה? כי הוא מייצג גם את כל מה שיפה בו: אוכל נועז, צבעוני, שמח, אולי גם מצחיק, ולפעמים גם מאוד טעים; ואת כל מה שמעצבן בו: כל החנטריש, קשקושי מילים חסרות פשר, מחירים שערורייתיים, ונשף מסכות שמתחזה לאיזו אמירה קולינרית שמתגלה לא פעם כנפיחה לא ברורה של איש עסקים חמדן שצוחק עליך בפרצוף ואז טס למקום אחר.
המינימום שאתה מצפה לו במחירים המופקעים הללו לחומרי הגלם הכי זולים (חוץ מהדג) ומתחת לכל הקשקשת וברווזי הגומי - הוא ניצוצות של גאונות. ואני, לפחות, לא הבחנתי בכאלה הפעם.
דבורה, בן יהודה 87 תל אביב,
077-7242019 א'־ה', 18:00־24:00, כשר
קצת מחירים לפני הטיפ
פול – 37 שקל
שעועית – 37 שקל
בורקס זעתר – 57 שקל
חריימה סרדינים – 49 שקל
כריך קורנדביף – 45 שקל
סשימי פלמידה – 97 שקל
מוס שוקולד ולרונה – 47 שקל
קראמבל תותים ומרווה – 47 שקל
כוס ננה גרנאש רוזה – 48 שקל
