סדקים באייסמן: ואל קילמר תיעד את עצמו 50 שנה. התוצאה - דוקו מרתק
סדקים באייסמן: ואל קילמר תיעד את עצמו 50 שנה. התוצאה - דוקו מרתק
ואל קילמר, שהיה כוכב ענק בשנות ה־80, תיעד את חייו בווידיאו מגיל צעיר: מילדותו דרך הלהיטים הגדולים "אהבה בשחקים" ו"באטמן" ועד היום, כשדיבורו נפגם עקב מחלת הסרטן. יוצרי הדוקו החדש "ואל" עברו על מאות שעות של חומרי גלם והרכיבו מהם פרופיל מרתק וכן של "אדם שחי חיים יוצאי דופן, אמן אמיתי והאיש הכי מצחיק בחדר"
עם עלייתו לאקרנים של הסרט "אהבה בשחקים: מאווריק", סרט ההמשך ללהיט משנות ה־80 "אהבה בשחקים", רבים מדברים על השינוי שעבר על כוכבי הסרט ב־36 השנים שהפרידו בין הסרטים. קלי מקגיליס, שגילמה את צ'ארלי אהובתו של מאווריק, לא נמצאת בסרט, כי כמו שיודע כל מי שיש לו גישה לאינטרנט, היא נראית אחרת ("אני זקנה ושמנה ונראית כפי גילי, וכל העסק הוא לא על זה", אמרה מקגיליס בראיון ב־2019). ומהצד השני רוטטת הרשת מהעובדה שכוכב הסרט, טום קרוז, נראה כמעט זהה, ולפחות לא פחות יפה ואנרגטי מכפי שהיה אז ("קרוז היה בן 24 כש'אהבה בשחקים' הפך אותו למלך הקופות והוא נשאר שם מאז”, נכתב ב”ניו יורק טיימס”).
ואל קילמר היה הכוכב השלישי בסרט, הוא היה אייסמן. גם הוא כמו מקגיליס השתנה בחזותו, וכמו קרוז הוא מופיע בסרט ההמשך. אך תפקידו שם הוא יותר מחווה לו מכל דבר אחר. בתזמון מצוין עלה כעת הסרט התיעודי "ואל", המשודר ב־yes דוקו וב־STINGTV, שכולו על חייו של השחקן, שהיה כוכב הוליוודי ענק בשנות השמונים ושתיעד לאורך השנים במצלמתו הפרטית את חייו. הסיפור מוגש דרך אוצר של סרטי וידיאו שהוא צילם מאז היה ילד לאורך כל החיים ("הייתי הילד הראשון שהכרתי שהיתה לו מצלמת וידיאו, ויש לי אלפי קלטות שצילמתי במשך החיים", הוא אומר בתחילת הסרט). "ואל" כולל גם קטעים מתוך הסרטים הרבים שהוא שיחק בהם, כמו הראשון ב־1984 "סודי ביותר", ואחר כך "אהבה בשחקים" ו"באטמן". יש בו סרטים חובבניים שלו מילדותו כשחקן בבית ספר, סרטים ביתיים שלו ושל אחיו, וכן של שחקנים כמו קווין בייקון ושון פן בנערותם, חושפים את ישבניהם באקט של התרסה, וכמובן תיעוד שלו מהיום, כשדיבורו נפגם עקב מחלת הסרטן שבמהלכה הוסרו מיתרי קולו. בשל כך את הסרט מקריין בנו ג'ק קילמר.
2 צפייה בגלריה
מימין קילמר בתיעוד עצמי מתוך "ואל", משמאל קילמר כיום. "הוא רואה בזה סרט על חייו בכיכובו"
( צילום: AFP, באדיבות yes)
בראיון עם יוצרי הסרט טינג פו וליאו סקוט הם מספרים איך הפכו 800 שעות של חומרי גלם של מי שמבחינתם היה "האייקון הכי קולי של שנות השמונים" לסרט תיעודי מהודק וכן. "מבחינתי אין דבר כזה יותר מדי חומרים טובים", אומרת פו, שעד הפרויקט הזה בעיקר עבדה כעורכת תוכניות. "אבל ברור שהיה צריך לוותר על דברים. יש בחומרי הגלם רגעים מדהימים כמו למשל שוורנר הרצוג (הדוקומנטריסט זוכה פרס אוסקר — ר"ק) מבקר את ואל בסט צילומים או קטעים עם המוזיקאי דיוויד קרוסבי שהיה חבר קרוב שלו, אבל הם לא הוסיפו לסיפור שרצינו לספר משהו משמעותי, ולא שילבנו אותם. היינו צריכים להיות קצת ברוטליים בקבלת ההחלטות שלנו".
"היום אני מחשיב אותו כחבר ממש ממש קרוב. אבל כשרק התחלתי לעבוד איתו, הכרתי אותו רק מתפקידי הקולנוע שלו, כל הטופגאנים והבאטמנים, ורק כשהעמקנו את הקשר הבנתי עד כמה הוא אמן אמיתי ואיזה אדם רוחני הוא , וגם האיש הכי מצחיק וחד בחדר, המאלתר הכי טוב", אומר סקוט שהכיר את קילמר לפני כעשור. "אני בא מהכיוון של קולנוע עלילתי", הוא אומר. "עבדתי עם ואל על פרויקט מארק טוויין שלו, שכלל תיעוד של מופע יחיד שהעלה על הבמות על הסופר האמריקאי החשוב ב־2013. ליוויתי אותו בכל רחבי המדינה ואז הוא התחיל להתקשות לדבר וחלה. בעקבות זאת התחלנו לחפור בכל הקלטות שהיו לו, ולהעביר אותן דיגיטציה. אלה חומרים שמגיעים עד שנות השבעים, במקרים מסוימים אפילו שנות השישים, של אדם שחי חיים יוצאי דופן".
מהסרט לומדים על הפער בין השחקן והדמויות שהתפרסם בהן, על האיש שצילם פרויקט אנטי־מלחמתי בברית המועצות וביפן, כתב רעיונות לסרט על גבולות השחקן, כתב שירה ורצה לגלם את המלט על הבמה. "הסרט שיקף את הנרטיב שלו. הרי מה שיש לנו זה 50 שנה של חומרים שהוא צילם, דבר שקורה לעתים כל כך נדירות, שפשוט צללנו לתוך הסובייקטיביות הזאת. קיבלנו הזדמנות לחיות את חייו דרך עיניו. בכל פעם שחוזרים לעבר הצופים נמצאים בתוך הראש שלו".
2 צפייה בגלריה
ליאו סקוט וטינג פו: יש לנו 50 שנה של חומרים שהוא צילם, דבר שקורה לעתים כל כך נדירות. קיבלנו הזדמנות לחיות את חייו דרך עיניו"
( צילום: אי פי איי)
אף על פי שזה מסופר מנקודת המבט שלו, מראים שם גם רגעים שלא רק מחמיאים לו. הוא מוגדר על ידי אחרים בתעשייה לא פעם כפרפקציוניסט, מילת קוד ל"קשה".
פו: "הוא סטורי טלר מצוין אז לא היה צריך להסביר לו את החשיבות של זה. וגם כל עוד זה היה אמיתי, הוא רצה בזה. הוא איש מלא תשוקה ולכן הרגעים האלה של הקונפליקט כל כך חשובים".
בסרט לומדים גם על העבר הטראגי של משפחתו — אחיו וסלי מת כשהיה רק בן 15. "יש שם שעות של סרטים שהם עשו יחד כנערים. וסלי היה מביים וואל משחק ולהיפך. ואל לא ראה אותם במשך עשרות שנים, וזה היה מאוד מרגש בשבילו וגם בשבילנו".
איזו משמעות היתה למחלתו בפרויקט?
פו: "היא אפשרה לו לעצור ולהביט לאחור. באופן כללי הוא לא בן אדם שחי בעבר, הוא מאוד אדם של הרגע ומתכנן תוכניות לעתיד. אבל בגלל שפשפשנו בעברו, הוא היה מוכן להתייחס למה שמצאנו. העובדה שתפסנו אותו בתקופה כזאת היתה טובה לנו ולסרט".
סקוט: "המחלה בהחלט הוסיפה נדבך. אין סרט שבאמת יכול לספר את כל הסיפור חיים של מישהו. ואל היה מודע לכך שזאת גרסה של החיים שלו, מתוך עוד גרסאות. ואל אמר שהוא לא מתייחס לפרויקט כאל סרט תיעודי. הוא רואה את זה כסרט על חייו בכיכובו".
