מסעדת יורש בבת ים - נשמה רוסית בצלחת
מסעדת יורש בבת ים - נשמה רוסית בצלחת
סלט אוליביה עדין, כיסוני בשר מצוינים וגולת הכותרת: ורניקס תפוחי אדמה אלוהיים. מסעדת יורש מגישה אוכל רוסי אמיתי, בלי שום התחכמויות
הסבים שלי גרו רוב ימיהם ברחוב בלפור מספר 5 בבת ים. חשבתי, אם כן, שאני מכיר קצת את הרחוב הצנוע. מה ידעתי? לא ידעתי. אומנם על מסעדת יורש, שפועלת ברחוב כבר 15 שנים, שמעתי כבר כמה פעמים מיאיר יוספי ממסעדת ברוט המנוחה, אך עד היום מעולם לא ביקרתי בה. השבוע תיקנתי את המעוות ומצאתי בה את גן העדן הרוסי האבוד.
מסעדות רוסיות הן לא רק נדירות בנוף ארצנו, למרות התפוצה הרחבה של הקהל הפוטנציאלי, הן גם מאוד צנועות וביישניות, שלא לומר לא בדיוק מסבירות פנים למי שלא מהתפוצה הנכונה. האמת, אפשר להבין. אנחנו, אלה שאינם רוסים מלידה, נוטים להתנהג קצת כמו מיסיונרים אנגלים בהודו שבאו לראות את הילידים ולטעום מתבשיליהם כשזה מגיע למסעדות רוסיות.
אבל אני, כמו חצי פולני טוב (עם חצי שני יווני), כל כך אוהב ורניקס ופילמני, אז נסעתי, סוף סוף, אל מחוזות ילדותי בבת ים. יורש עמדה ריקה לגמרי בערב שישי. אור ירוק מוזר שטף את החלל, ואולגה לרנר, בעלת הבית, הטבחית, המלצרית ושוטפת הכלים - בקיצור האדם היחיד בעסק - ישבה בחוץ עם שני חתולים שמנים וחברה. לא כיף לאכול במקום ריק. עוף "טבקה", עוף מחוץ בנוסח הגיאורגי, לא היה. גם לא צריך. אנחנו באנו בעיקר בשביל הכיסונים.
התחלנו בסלט אוליביה. מדהים כמה טוב אפשר להכין את הסלט שכולנו מכירים מחתונות: תפוחי אדמה, אפונה, ביצים, עוף מבושל ומיונז. זהו. לכאורה, אוכל שאף אחד כבר לא רוצה. בפועל, שיגעון. עדין אבל לא פראייר. נהדר. משם עברנו לדבר האמיתי. ורניקס עם תפוחי אדמה ופילמני עם בשר. הכיסונים עם הבשר היו טובים אבל סטנדרטיים. אלה עם תפוחי האדמה היו הטובים ביותר שאכלתי מימיי. לא פחות. בצק רך באופן מעורר פליאה, מילוי חם ונימוח, תועפות בצל מטוגן כמו שצריך וצלחת שמנת חמוצה ליד, קום איל פו. אולגה הביאה עוד שמנת כשזו נגמרה. ולא פחות חשוב, כמות אדירה ממש - כזו שמספיקה לארבעה, לא לאדם אחד. זה חשוב כי אי אפשר להפסיק. הגזמנו קצת בכל זאת והזמנו גם לביבות תפוחי אדמה. הן היו ביתיות במיוחד, נתנו תחושה של פירה מטוגן, וזה היה נפלא.
קינחנו בקרפ סוזט שעליו נכתב בתפריט "הקינוח נמצא בעשיריית הקינוחים הטובים בעולם זה עשר שנים!". אני מניח שהכוונה לקרפ סוזט באופן כללי ולאו דווקא לזה של גברת אולגה. מבחינתי, זה של אולגה ראוי לתואר המצחיק שייחסה לקרפ סוזט באופן כללי. בחיי. היינו לבד במסעדה עד סוף הערב. אני מקווה שלא תמיד זה ככה. לנו זה לא הפריע. אם אתם אוהבים אוכל אמיתי, ביתי באמת, אבל לא כשם קוד למרושל אלא לאוכל מלא נשמה, רוסית במקרה שלנו, ואם אתם לא מחפשים דאווין ושופוני אלא געגוע נוסטלגי לעולם - זה המקום בשבילכם.
יורש, בלפור 9, בת ים
