יורשי עצב: על העונה השלישית של "יורשים"
יורשי עצב: על העונה השלישית של "יורשים"
"יורשים" נולדה עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, וכמותו חגגה את חיי הפאר של מיליארדרים. אבל בזמן שחלף מאז, טראמפ הודח, הטלוויזיה התמלאה בסאטירות שחובטות בפריבילגים לבנים, והפוליטיקאים קוראים למסות יותר את העשירים. איך זה ישפיע על עונתה השלישית של הסדרה המוערכת, שעולה כעת?
עשירים מופלגים עד כדי גועל של ממש היו טרנד טלוויזיוני לוהט בשנים האחרונות. מ"מיליארדים", דרך "שקרים קטנים לבנים" ועד "הלוטוס הלבן": עידן טראמפ החזיר למרכז הבמה את מי שנעדרו ממנה כמעט לגמרי מאז ימי "דאלאס" ו"שושלת" הנוצצים. ומעל כולן נוצצת "יורשים", זוכת פרס האמי — קומדיה אפלה על אב שהקים אימפריית תקשורת, ועל ילדיו שרוצים ליטול ממנו את המושכות, ועל הדרך מסתכסכים ודוקרים זה את זה בגב. החזרה הראשונה לפרק הפיילוט התקיימה ביום שדונלד טראמפ נבחר לנשיאות, ומאז המציאות הלכה והתאימה את עצמה לסדרה והיא בחזרה אליה.
ביום שני (18 באוקטובר) חוזרת "יורשים" לעונתה השלישית ב־HBO (אצלנו ב־yes ,HOT וסלקוםtv), אבל אמריקה כבר אינה אותה אמריקה. בזמן שחלף מתום עונתה השנייה: המחאות של תנועת Black Lives Matter העלו שוב לדיון את הפערים החברתיים העמוקים במדינה והיחס המפלה למי שאינו לבן ומבוסס; טראמפ והרפובליקנים הודחו מהשלטון, לטובת ג'ו ביידן הדמוקרטי, שמקדם מסרים חברתיים; ונבחרי ציבור בולטים דורשים שהעשירים הללו ישלמו מסים כמו שאר החברה — בינתיים הם מחזיקים כ־60% מההון של ארצות הברית ומשלמים פחות מ־1% מכלל המסים הנגבים בה. דרישה זו באה לביטוי מופגן בשמלה שלבשה חברת הקונגרס אלכסנדרה אוקטביה קורטז באירוע הגאלה של מוזיאון המטרופוליטן. קורטז לבשה שמלה לבנה שהכיתוב Tax The Rich ("הטילו מס על העשירים") הופיע עליה באותיות אדומות עצבניות — אמירה שמהדהדת את הסיסמה האקטיביסטית "Eat The Rich", וגם מתייחסת למעיל שלבשה אשת הנשיא לשעבר מלאניה טראמפ בביקור במכלאות של ילדי מהגרים, שעליו היה כתוב "לא אכפת לי".
5 צפייה בגלריה
"יורשים". "זה אתגר מלהיב למצוא אנושיות בנפש של הגברים האכזריים שמרעילים את החברה שלנו", סיפרה התסריטאית ג'ורג'יה פריצ'ט
(צילום: באדיבות YES)
וגם הטלוויזיה השתנתה בהתאם: הסדרה המכוננת של התקופה היא "הלוטוס הלבן" הסאטירית, שכל כולה מתנגחת בפריבילגיה לבנה ועושר מטומטם; "גוסיפ גירל", סדרה על עשירי ניו יורק הצעירים, חזרה בגרסה מחודשת ומעודכנת לימינו, עם גיוון אתני גדול יותר מהמקור הלבנבן שלה ("כל מי שמסתובב עם ילדים עשירים כעת יודע שהם מודעים לפריבילגיות שלהם", הסביר היוצר שלה ג'ושוע ספרן. "הם חייבים להיות. הקרדשיאנס מדברות על זה כל הזמן"); "היית צריכה לדעת" מתרחשת בעולם העשיר המופלג והרקוב של כסף ישן בחוף המזרחי; ו"שיטס קריק", שקטפה את כל פרסי האמי לקומדיה אשתקד, לעגה לחוסר היכולת של עשירים לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, ברגע שנלקח מהם הכסף שלהם.
כיצד תגיב "יורשים" לשינוי ברוח התקופה? עונתה השלישית מתחילה במקום שבו השנייה הסתיימה, כשאחד הבנים, קנדל, זורק את אביו לכלבים באופן מפתיע, והיא מתמקדת בניסיונות של בני המשפחה והמקורבים למזער נזקים ולמצב את עצמם מחדש. אבל האם הם עצמם ישתנו עם הזמנים? לפי בריאן קוקס, השחקן המצוין המגלם את הפטריארך לוגאן, התשובה היא לא. להיפך. בראיון ל"ניו יורק טיימס" הוא אמר כי "לבני משפחת רוי יש רצונות שגורמים להם לסבל רב. הם רוצים יותר מדי בהשוואה לאחרים שאין להם דבר. במקרה של לוגאן רוי זה עניין כפייתי. הוא ממשיך להגדיר את עצמו לפי העושר שלו, והוא לא יכול להשתחרר מזה. הילדים תורמים לבלבול הזה בגלל תחושת הפריבילגיה שלהם".
"יורשים" תמיד ידעה להלך על התפר הדק שבין להתייחס לעשירים המופלגים בהומור מושחז, אבל גם בשיא הרצינות. להימשך אל אורח חייהם הראוותני ולייחל לנפילתם בו זמנית — אבל לא באופן הקומי של סדרות כמו "משפחה בהפרעה", או הצהוב־טראשי של סדרות ריאליטי כמו "משפחת קרדשיאן", אלא בעומק שייקספירי ממש.
בנאום התודה שלו על בחירת הסדרה לדרמה הטובה ביותר בטקס האמי לפני שנה, אמר ארמסטרונג הבריטי כי הוא מבקש לא להודות לכמה אנשים. כמו למשל לטראמפ ולראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, על האופן הנפשע שבו טיפלו במשבר הקורונה. "לא תודה לכל הממשלות הלאומניות והסמי־לאומניות בעולם, שעושות בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות היום", המשיך ואמר. "לא־תודה גם לאילי התקשורת שעושים הכל כדי שאותם לאומנים יישארו בשלטון כעת". בכך הוא הבהיר כי "יורשים" היא אמנם דרמה עם הומור אפל, אבל שלא כמו "דאלאס" ו"שושלת", למשל, יש בה גם שאיפות גבוהות להשפעה חברתית.
לא במקרה היא מספרת על משפחה עשירה שהשתלטה על דעת הקהל בעזרת כספים ומניפולציות. זה עסק משפחתי, ממש כמו הבית הלבן בעידן טראמפ כאשר בתו, בנו, חתנו וחברתו של בנו של הנשיא איישו תפקידים רשמיים, בניגוד לכל החוקים שנועדו למנוע נפוטיזם. דמותו של איל התקשורת המיליארדר רוי לוגאן אף התבססה על קורות משפחתו של איל התקשורת רופרט מרדוק, העומדת מאחורי רשת פוקס השמרנית, ומי שהיה לה חלק גדול בעלייתו של טראמפ. כלומר לא רק הביקורת ברורה, אלא גם היעד המדויק של החצים שהפנתה.
ויש עוד הבדל בין הסדרות ההון מפעם לאלה של הטרנד הנוכחי. עשירי "דאלאס" ו"שושלת", מסביר אלון פנקס, לשעבר קונסול כללי לניו יורק ומומחה לארצות הברית, היו עשירים פחות. "גיבורי הסדרות הנוכחיות הם לא סתם משפחות עשירות, אלא מייצגות עושר שהוא קצה; מדובר בעושר בלתי נתפס שכוח הכבידה לא חל עליו.
"היחס של החברה האמריקאית למשפחות הללו אמביוולנטי. מצד אחד ישנה הערצה גדולה, כי בארצות הברית תמיד העריצו עושר, ומצד שני רואים עד כמה הם לא מאושרים, עם כל התחרות בין האחים והשנאה בין מתחרים. הרי האדם הממוצע מתבונן ואומר 'העוגה כל כך גדולה על מה הם רבים?' הסדרות מנסות להציג את זה כמלחמת טיטאנים, אבל לא מציעות אף אחד שראוי לאמפתיה בקרב העשירים. ב"דאלאס" (המקורית) ג'יי אר יואינג הוא שטן, נוכל, מושחת, שדופק את האחים שלו, בוגד בנשים שלו, וחסר כבוד להורים שלו, אבל בובי היה שונה. היו גם דמויות טובות. אבל ב'מיליארדים' אין דמות אחת ראויה לאמפתיה, וב'יורשים' נדמה שכולם פסיכופתים. הוליווד גורמת לך להימשך אליהם ואחר כך לתעב אותם".
אם כך, שאלת השאלות אולי איננה מדוע הציבור כה נשאב לחיי העשירים המרושעים, אלא למה היוצרים נמשכים אליהם. שאלה זו הופנתה לצוות הכותבים של "יורשים" בכתבה ב"גרדיאן" מהחודש. ג'ורג'יה פריצ'ט, תסריטאית ומפיקה בסדרה, השיבה: "בהחלט היו רגעים ששאלתי את עצמי 'למה אני כותבת על הגברים הלבנים האכזריים והנוראיים האלה המרעילים את החברה שלנו?' ומצאתי שחפירת עומק לתוך הנפש של הדמויות האלה כדי למצוא את האנושיות שלהם היתה אתגר מלהיב בשבילי".
