לבושה לרצח, בגוצ'י
לבושה לרצח, בגוצ'י
הצופים בסרט "בית גוצ'י" מצפים לטעם איטלקי משובח, ובמקום זה מקבלים שמרנות ונפנוף בעושר. לעתים התחושה היא שבעצם הדמויות לובשות חיקויים של מותג היוקרה
“גוצ'י הוא כמו עוגה", אומר מאוריציו גוצ'י לאשתו פטריציההכוונה כנראה לפטריציה בסרטו החדש והמדובר של היוצר רידלי סקוט "בית גוצ'י" שעלה לאקרנים בסוף השבוע. "אחרי שטועמים ביס, רוצים עוד". לא בטוח. הסיפור מרתק, השחקנים נהדרים עם אדם דרייבר כמאוריציו גוצ'י וליידי גאגא כפטריציה רג'יאניוכלה באל פאצ'ינו כדודו אלדו גוצ'י וקמיל קוטן המגלמת את חברתו של מאוריציו לאחר גירושיו, פאולה פרנצ'י – , אבל קצת ארוך מדי, ובכל הנוגע לפן האופנתי הוא די מאכזב. האופנה היא למעשה רק רקע לסיפור על בני המשפחה, שמאז 1993 כבר אינם קשורים למותג. צופי הקולנוע מצפים לטעם איטלקי משובח וסטייל, ובמקום זה מקבלים שמרנות ונפנוף בעושר בצד תחושה שמתעוררת פה ושם שבעצם זה חיקוי של גוצ'י.
500 תלבושות עיצבה ג'ני ייטס לסרט המבוסס על ספרה של שרה ג'יי פורדן "בית גוצ'י: סנסציית הרצח, הטירוף, הזוהר והחמדנות" ומספר על רצח נכדו של מייסד גוצ'י, מנכ"ל בית האופנה מאוריציו גוצ'י, והמשפט שבו הורשעה אשתו לשעבר פטריציה רג'יאני ברצח ונידונה ל־29 שנות מאסר.
ייטס חקרה לא רק את סגנון הלבוש של רג'יאני אלא גם את ההיסטוריה של המותג עצמו ואף קיבלה גישה לארכיון גוצ'י. המלתחה של רג'יאני, שדמותה של השחקנית האיטלקייה ג'ינה לולובריג'ידה שימשה לה השראה, עוברת לאורך הסרט שינויים המושפעים מאורחות חייה, מהטיפוס שלה בסולם החברתי ונפילתה: מצעירה בעלת שאיפות חברתיות וכלכליות, לגברת גוצ'י העשירה, לרעיה שננטשה על ידי בעלה. בתחילת הסרט, בשנות ה־70, היא מהדסת לעבודה במגרש המשאיות של אביה בשמלות צמודות וקרדיגנים תואמים על עקבי סיכה גבוהים, מודעת למבטי הנהגים שהיא מושכת ולכוח שלה לסובב ראשים , שבו היא גם משתמשת כדי לפתות את מאוריציו אי שם בשנות ה70 המוקדמות.
בשנות ה־80 וה־90 היא מאמצת סגנון ראוותני יותר ויותר, מקסימליזם לא במיטבו, הכולל חליפות ממותגות, מעילי פרווה אקסטרווגנטיים והרבה תכשיטי בלינג בלינג מזהב — עגילים, שרשרות וסיכות — ושאר סמלי סטטוס שנועדו בעיניה לשקף את מעמדה הרם בעיניה כנראה שיקפו את מעמדה בקרב האליטה המילאנזית ובכלל. "כל מי שרוצה להתלבש כמו פטריציה חייב לענוד תכשיטים", אמרה ייטס בראיון ל"טיים". "התכשיטים הם אלה שבעצם מסגרו את המראה שלה". לדבריה, תחילה עלתה בראשה דמותה של ג'ואן קולינס כהשראה אבל רידלי דווקא ראה אותה אחרת, מעט מעודנת יותר, בדמותה של לולובריג'ידה.
ליידי גאגא, סיפרה ייטס, היתה מעורבת מאוד בסטיילינג ובבחירת התלבושות והאביזרים, היתה שותפה לסטיילינג עד אחרון הפרטים ואף הציעה כמה פריטים מארכיון הבגדים שלה עצמה. היא החליפה על הסט 65 מערכות לבוש ועמדה על כך ששום פריט לא יילבש פעמיים. "גאגא סירבה ללבוש משהו יותר מפעם אחת. אפילו העגילים", אומרת ייטס. "למעשה, עשיתי את אותו הדבר עם דרייבר — 40 חליפות עוצבו עבורו — מתוך מחשבה שהם היו כל כך עשירים שלא היו צריכים ללבוש את אותם בגדים פעמיים".
בין שאר התלבושות של רג'יאני היו כאלה מארכיון גוצ'י עצמו: אחת מהן, חליפת מכנסיים עם הדפס הלוגו הכל כך מזוהה וזועק שרג'יאני לובשת כשהיא מגלה לתדהמתה את שוק החיקויים הזולים של המותג בניו יורק, וכמה העתקים מדויקים של פריטים שלבשה, ונתפרו במיוחד, בצד פריטים מחנויות וינטאג'. ייטס נעזרה בתמונות שלה מהתקופה ההיא כרפרנסתלבושת אחת היא חליפת מכנסיים. מה התלבושת השנייה שלה? לא ברור. לעומת זאת, דמותו של מאוריציו מתהדרת בחליפות מסוגננות, מוקסינים איטלקיים, ומשקפי ראייה מעוצבים ומצליחה להעביר סגנון איטלקי מהוקצע, ושונה מזה של רג'יאני.
בעוד בסרט דמותה של רג'יאני אובססיבית למותג גוצ'י, רג'יאני האמיתית העדיפה דווקא מותגים אחרים, למשל איב סן לורן ודיור. לדברי ייטס, בשנים שחיה עם מאוריציו ג'וצי המותג האיטלקי היה ידוע יותר באקססוריז שלו ותיקי עור וייטס נעזרה בחייט שהכין תלבושות ברוח סן לורן ושאנל של השנים ההן.ייטס שהיתה אחראית להראות איך המותג גוצ'י התפתח בתקופת הזמן הזאת,יצרה בהצלחה מראות ששיקפו את השמרנות שלו בתחילה עד המהפך שחולל בו המעצב תום פורד בשנות ה־90.
כיום המותג כבר לא בידי המשפחה המייסדת, והוא אחראי ליותר ממחצית ממכירות תאגיד היוקרה קרינג שאליו הוא משתייך. המותג חוגג כעת 100 שנים להיווסדו, ועיתוי השקת הסרט אינו מקרי. הוא בוודאי ללא ספקימשוך תשומת לב. לצד ויעורר עניין בסיפור שאינו מוכר כל כך לציבור בתקופת החגים ובכריסמס, בצדהקולקציה המשותפת עם בלאנסיאגה שהוצגה עוד באפריל יוצאת עכשיו לחנויות. גוצ'י, שאחראית ליותר ממחצית ממכירות תאגיד היוקרה קרינג, עדיין מתאוששת מהירידה במכירות שהביאה גם לצניחה במניית קרינג ב-5.8 אחוז באוקטובר בשל צמיחה אטית של גוצ'י יחסית לשאר מותגי על שהראו התאוששות, למשל, לואי ויטון.
