לוינסקי, שינקין מאחוריך
לוינסקי, שינקין מאחוריך
גבינת סנט מור בשלה, כריך פורל, סיידר חבושים, עופות צלויים, יינות מקומיים או נקניקיות תאילנדיות. שינקין, הרחוב שלעולם לא יפסיקו להספיד, קם מחדש. הפעם כמעצמה של מעדניות בוטיק
פעם, מזמן, אם רצית לבקר ברחוב שיש בו יותר ממעדנייה אחת, ידעת שאתה צריך לקפוץ לשוק לוינסקי בתל אביב. כיום יש מעדניות טובות בכל מקום, אולי לא מלאות אווירה והיסטוריה כמו "חיים רפאל" ו"יום טוב" ו"'איסטנבול: טליאס בורגנה", שעדיין עומדות בלוינסקי, תודה לאל. אבל מקבץ מעדניות כמו זה שנוצר לאחרונה ברחוב שינקין בתל אביב לא ראינו מזמן. המצטרפת האחרונה היא "עילא" שהפכה את הרחוב למכה קולינרית.
לפני ארבע שנים נפתחה שם "עדינה" (שינקין 43) של רשת חנויות היין "מנו וינו". אל הבעלים עמנואל אמינוף ועדי קייזרמן הצטרפה אשת היין שירה צידון ממלון נורמן שבחרה לכאן יינות מתוחכמים ולא שגרתיים. בהמשך הצטרפה אליהם אשת הקולינריה מיכל לויט\ ממקימות המרכז הקולינרי אסיף, שהפכה לאוצרת האוכל של המקום. כן, קראתם נכון, במעדניות המאה ה־21 של מרכז תל אביב כבר אין סתם איש שמוכר דגים מלוחים וזיתים מחביות או פחים, אלא נעשית פעולת אוצרות.
ב”עדינה” תוכלו למצוא גבינות של מחלבות בוטיק מהוללות כמו שירת רועים, ומשק דוד מהיישוב אחיטוב. התנפלתי על גבינת עדי בסגנון סנט מור שלהם כמוצא שלל רב, זו גבינה בשלה ועזת טעם שהשתלבה להפליא עם הלחם של חגי שגם נמכר שם. ויש גם אבן יוגורט, יוגורט וסמנה מוואדי עתיר, ונקניקים מחו"ל, מאפים של לה מולאן, ירקות מותססים בסגנון רוסי מבר היין הטבעי קופ נטור, שימורי דגים מעולים מבית אורטיז, זיתים ומה לא. גן עדן לחובבי האוכל. מבין היינות, בכל זאת מעדנייה של רשת חנויות יין, אציין את היינות של יקבי הבוטיק המקומיים חרשים, ליבנה, רוזה, אנדרדוג וסורקין; ולצדם יינות מהעולם כמו פואי פומה נהדר מעמק הלואר של מישל רד או ריוחה מצוינת של אוליביייה ריבייר וכן יינות איטלקיים נדירים של היבואן אורי ברוך.
1 צפייה בגלריה
מעדניית "עילא". כבוד מיוחד ליקבים, מחלבות ודבש מיישובי קו העימות בצפון הארץ
(צילום: נועה אייזנמן)
אפרת אנזל היא אשת קולינריה ותיקה, ובעלת פודקאסט האוכל המצליח "לדבר זה לא משמין" יחד עם אורן לוקסנבורג. את עילא (שינקין 28) פתחה מטרים ספורים מעדינה. זו מעדנייה שהיא אולי סוג של אנטיתזה לאיך שמדמיינים מעדנייה, כמקום עמוס להתפקע בטובין. מרוב רצון לבחור רק את מה שאנזל אוהבת, נראה המקום האלגנטי והגדול הזה קצת ריק. אבל מה שיש הוא בלי ספק הטוב מסוגו. אני התענגתי על כריך פורל מקומי מעושן מנחל דן ולצדו כוס סיידר חבושים נדיר של נעמה סורקין, יצרנית הסיידר והיין המוכשרת ממרום גולן.
יש כאן גם ממתקים של הילה הוכמן, גבינות של מחלבת גרינלי המצוינת מרמת הגולן, דבש של baita גם מרמת הגולן, חטיפי סופרנטורל מקריית שמונה, שוקולד של לזלי מקיבוץ יונתן — הבנתם נכון, אנזל עושה מאמץ כן ומרשים לפרגן ולעזור ליישובי קו העימות, וזה מקסים וחשוב. יש גם שמן זית של פתורה וריש לקיש כולל ראשון המסיק. כמו בעדינה, גם כאן אפשר לעצור לסתם כוס קפה או יין עם מאפה — של אלון שבו — על אחד מהשולחנות הלא רבים שהציבה אנזל על המדרכה. מהצהריים היא מציעה אוכל של ממש, ביתי ופשוט: קציצות ברוטב או עוף בגריל (של מגדלי העופות הנחשבים לולו), לזניה ועוד. לפני הצהריים יש עוד כריכים נוספים שאפשר לדגום.
אם כבר שינקין, אז הראשון שפרץ בטרנד הוא הקולגה הוותיק ישראל אהרוני שמחזיק ברחוב שני מקומות: אחד של עוף בגריל שנמכר מתוך"'חור" קטן בקיר (שינקין 55) והשני מצוי ממול באטליז "קצביה בשינקין" (שינקין 56). כאן אי אפשר אומנם לשבת אבל כן אפשר להצטייד בנתחים מובחרים של בשר בקר, טלה ועוף וגם נקניקיות מיוחדות, כולל מרגז ונקניקייה תאילנדית. לצדם נמכרת טחינה נדירה של אל קאסאבה, זיתים, פסטות איכותיות ויקרות מאיטליה, מלח מלדון יוקרתי מאנגליה, וכמובן, אגרולס — בכל זאת אהרוני.
כן שווה להזכיר גם את פרנצ'י (שינקין 54), שהוא אומנם יותר בית קפה של מאפים, כריכים וסלטים, אבל עדיין מציע לא מעט מוצרי מדף שגם אם אינם מתוחכמים כמו אלה של שכניו, עדיין אפשר למצוא ביניהם כמה קלאסיקות מקומיות ראויות מאוד כמו יינות של יקבי קסטל או יתיר, לחמי מחמצת, שימורים איכותיים, סלטים מוכנים, חרדל וחומץ טוב ועוד. ואם כל זה לא מדבר אליכם, תמיד תוכלו להרביץ מנה חומוס אצל אכרם הנצחי בפינת אחד העם ולהתגעגע לשרה מקפה תמר המנוח.
