המלודרמה החדשה של אפל TV: צפויה ומנסה לרגש בכוח
המלודרמה החדשה של אפל TV: צפויה ומנסה לרגש בכוח
"אדוארד היקר" מתמקדת בילד שהוא ניצול יחיד מתאונת מטוס, וכוללת יוצר מיומן וצוות שחקנים אהוב. חבל שהיא מאוד צפויה ומנסה לרגש בכוח
תאונת מטוס איומה המותירה אחריה הרס ואובדן הוא תמה החוזרת על עצמה בטלוויזיה מאז 11 בספטמבר 2001. כך ב"אבודים", ב"פרינג'", ב"מניפסט" ובאחרים, וכעת גם ב"אדוארד היקר", הסדרה החדשה של אפל TV, המבוססת על ספרה של אן נפוליטנו האמריקאית שיצא גם כאן (הוצאת אריה ניר, מודן). הסדרה מספרת את סיפורו של ילד בן 12, הניצול היחיד מתאונת מטוס, שבה נספים 200 בני אדם, בהם כל בני משפחתו הקרובה. זה אמנם מבוסס על מקרה אמיתי אחר, של רובן ואן אסוב, ילד בן 9, שניצל מתאונת מטוס שאירעה בלוב ב־2010, אבל הזיכרון הקולקטיבי של הפיגועים בתאומים תמיד מהדהד ברקע כשמצלמים מסוק מתרסק ומכתיב את הטון.
בדומה לסדרות המוזכרות לעיל יש בה לצד סיפורו של הילד גם דמויות רבות עם עלילות בהתאם, עם סיפור של לפני התאונה בפלאשבקים, וכעת אחריו. כמו למשל אישה עשירה מאוד (קוני בריטון, "אורות ליל שישי", "הלוטוס הלבן"), שנהנית מהפריבילגיה שלה עד שהאמת מתרסקת לה בפנים יחד עם התאונה; או אישה שמנסה להיכנס להיריון ללא הצלחה זה שנים (טיילור שילינג, "כתום זה השחור החדש"), שמקבלת לידיה את אדוארד (קולין אובריאן); ישנה גם נכדה של פוליטיקאית פורצת דרך שרוצה ללכת בדרכה; צעירה שהרתה למישהו שהיה במטוס; ושחקנית שנפרדה מבתה ליום אודישנים אחד בחוף המערבי, בהבטחה שהיא תחזור ונעלמה לתמיד.
בניגוד לסדרות שהוזכרו כאן, "אדוארד היקר" אינה סדרה מדע־בדיונית, המנסה להתמודד עם הפרידה הפתאומית מהרבה אנשים בספירה פנטסטית, אלא סדרת דרמה מלודרמטית על ההתמודדות עם אבל, כשהילד הוא הדמות הראשית. היא סדרה שצופים בה עם טישיו ביד, בסגנון "החיים עצמם" סוחטת הדמעות, שבאה לסיומה באחרונה, רק שהיא על המתים עצמם.
יוצר הסדרה הוא ג'ייסון קייטימס, אחד היוצרים הפוריים בארצות הברית בשנים האחרונות. הוא אחראי ליצירה נהדרת כ"אורות ליל שישי" (שבה גם כיכבה בריטון, המשחקת פה), לסדרה אפקטיבית כ"הורים במשרה מלאה" ולסדרה שהיא עיבוד ליצירה ישראלית המעולה "על הספקטרום", שתורגמה ל"מנקודת מבטנו". ברבות מהסדרות שלו ישנו הילד המיוחד, שמסיבות כאלה ואחרות אינו משתלב בעולם הרגיל של הילדים, הוא מתקיים בצדם או מעליהם, במקרה של הסדרה הזאת הוא ילד מואר, שיש מי שרואים בו כבעל כוחות בגלל ששרד. לא מזיק שהוא מתפלל בעברית "ברוך אתה אדוניי… בורא פרי הגפן", יאללה שיהיה.
הסדרה בת עשרה פרקים מתחילה בתנופה ועד מהרה מאבדת גובה. היא נהפכת מסדרה על ילד לסדרה לילדים. היא לא ממש מתרסקת, כי יש בה שחקנים אהובים, ודרמה הכתובה ביד מיומנת, אבל היא די צפויה וסתמית, אפילו לא ממש מרגשת, אף על פי שהיא משתדלת בכל מאודה ללחוץ על בלוטת הדמע, רק שזה נעשה באופן מעט רובוטי. נדמה שהיא טסה על טייס אוטומטי.
