אתי אנטה שגב: "אני הגננת של ‘זהו זה'"
אתי אנטה שגב: "אני הגננת של ‘זהו זה'"
המנהלת האמנותית הוותיקה והמוערכת, אחת הנשים הבכירות בתעשיית המוזיקה בארץ, עבדה עם ענקי מוזיקה מקומיים כמו שלום חנוך, אריק איינשטיין ויהודה פוליקר. הקיץ היא אחראית לסדרת המופעים של חבורת “זהו זה". "כשיש חמישה דעתנים לידך זה מייצר עבודה, אבל הם להקת בנים מצוינת"
מאז תחילת דרכה נראה כי המפיקה והעורכת אתי אנטה שגב לא מכירה בצמד המילים "בלתי אפשרי". למשל, כשהפיקה באמצע שנות ה־80 את אחד האלבומים הגדולים בתולדות הרוק הישראלי — "מחכים למשיח" של שלום חנוך, המפיק המוזיקלי משה לוי הגיע לאולפן ושכח את הכבל של ההאמונד (אורגן חשמלי) בבית. "נסעתי אליו הביתה, נכנסתי לשכנים, ועברתי דרך המרפסת של הקומה השלישית לדירה. זה היה מאוד מסוכן, אבל לא חזרתי בלי הכבל. היתה בהחלט מסירות. בהפקות של שלום היו הרבה שעות אולפן בלילה, היה צריך מישהו צעיר ונמרץ שיתמסר, וזה היה אז מאוד טבעי לקחת אותי".
פרט לחנוך היא גם עבדה עם מאיר אריאל, אריק איינשטיין, מתי כספי, חוה אלברשטיין, שלמה ארצי, אתי אנקרי, נורית גלרון וגידי גוב, ועוד רבים אחרים. היא גם חתומה על "לילה גוב", פסטיבל הפסנתר, “בית. פזמון”, שרים בכיכר, אירוע המחווה לג'וזי כץ, מופע משירי נתן זך והדוקו החדש המצוין "הילד שבי" על יהודה פוליקר, שהיה הנצפה ביותר ב־yes בחודש יוני ("יהודה ואני מכירים מאז שהקלטת של בנזין נחתה ב־CBS, ואני הייתי עוזרת הפקה"). "הכישרון של האמנים הוא במרכז העשייה, והעניין הוא לחדד, לפקס, לנקות, להבליט, לבחור את האופציה היותר מתאימה לזמן והמקום אבל לא להמציא את האנשים", היא מסבירה בצניעות האופיינית לה. אך ההחלטות שקיבלה לאורך השנים היו קריטיות, למשל כשהחליטה להוציא לרדיו את שיר הנושא מ"מחכים למשיח" אף שהקולגות שלה חשבו שהוא ארוך מדי. "זה מה שאני אהבתי מהתקליט. מיכאל תפוח, שהיה שותפי הרבה שנים, אמר לי פעם: 'פשנל (הגשש החיוור — מנ"ש) עשה את מה שהצחיק אותו, הוא לא חשב מה יצחיק את ההמונים'. בסוף אם זה עובד עליך, אתה רוצה את זה. ברגע שאתה מתחיל לחשבן מה הקהל יאהב, זה מפתח להסתבכות, כי הקהל תמיד מפתיע".
היא התחילה את דרכה בשירות צבאי בגלי צה"ל בסוף שנות ה־70. משם עברה להפקה בחברת התקליטים CBS (כיום NMC), ערכה תוכניות ומופעים, וחזרה לגל"צ כראש מחלקת התרבות (עד 2013). מטייטל המפיקה נפרדה לפני כ־20 שנה כשעזבה את חברת ההפקות וניהול האמנים "המון הפקות", שאותה הקימה עם מיכאל תפוח, ויצאה לדרך עצמאית. "הבנתי שאני מפיקה מעולה אבל ידעתי שאני תמיד אכניס להפקה את כל הכסף שאפשר מהתקציב ואני אשאר בלי".
1 צפייה בגלריה
חברי “זהו זה” במסיבת העיתונאים שבה הכריזו על המופע המשותף. מימין: מוני מושונוב, גידי גוב, אבי קושניר, דבל’ה גליקמן ושלמה בראבא. "תהיה אווירה של להיות ביחד, שזה משהו שמאוד חסר עכשיו"
(צילום: יובל חן)
אנחנו נפגשות בהפוגה קצרה מהחזרות לקראת המופע "זהו זה שרים לראשונה על הבמה", שאותו היא עורכת ומנהלת אמנותית, ויעלה לראשונה ב־3 באוגוסט באמפי קיסריה ובהמשך בירושלים ובתל אביב. מרגע הפרסום ועד הסולד אאוט הראשון חלפו פחות משבועיים, ולאור הביקוש נוספו מופעים בהיכל התרבות תל אביב (31.8 ו־1.9). שלמה בראבא, גידי גוב, דבל'ה גליקמן, מוני מושונוב ואבי קושניר יבצעו לראשונה על הבמה את שירי התוכנית האהובים בניהולו המוזיקלי של אמיר לקנר.
"האיחוד של חבורת ‘זהו זה’ נוצר לראשונה באירוע לזכרה של ענת גוב לפני 10 שנים", היא נזכרת. "לקראת יום השנה לענת, גידי ואני ישבנו עם עדנה מזי”א ובתם דניאל אצלי במטבח, וחשבנו מה לעשות באירוע. הצעתי שנביא את ‘זהו זה’, ושהם ישירו את 'Always look at the bright side of life' שענת ביקשה לנגן בלוויה שלה. הם עשו את זה, והיה מרגש".
החיבור המחודש הוביל אותם לדבר על איחוד, ואחרי שהשתתפו ב”לילה גוב” גם מכאן 11 הביעו עניין, אבל כולם היו נורא עסוקים וזה לא קרה. אלא שאז הגיעה הקורונה וכולם התפנו, ושוב הגיעה פנייה מכאן. שבועיים אחרי כבר שודרה התוכנית הראשונה, והשאר היסטוריה: 3 שנים, 5 עונות, 104 תוכניות, 800 מערכונים, 112 שירים. "לדעתי, אין תוכנית בעולם שחזרה אחרי 20 שנה ליותר מ־100 תוכניות, דיברנו על זה שאנחנו צריכים לפנות לגינס. זה שיא. מסתבר שיש גם קהל רב של ילדים שאוהב את ‘זהו זה’. זה מפתיע כי הרי אלה לא מערכונים ושירים לילדים".
היה חשש לפני הקאמבק?
"מאוד. הופתענו שזה כל כך עבד. ברור שהם חבורה סופר־מוכשרת, אבל בעידן הכוכבנים והטיקטוק הם אנשים אמיתיים, עם מצפן, מוסר, מודעות חברתית ואחריות. הם חרוצים ומעורבים בכל דבר. זה אומנם מקשה לעבוד איתם אבל בסוף התוכנית זה הם. יש להם אמירה ועמדה. אפשר למות מכמות הוויכוחים שיש לנו על כל מילה, כי הם רוצים לדייק".
יש גם ענייני אגו?
"ברור שיש להם אגו, אבל זה לא בקטע של מי יגיד ראשון ומי יעמוד איפה, אלה ויכוחים עקרוניים מהותיים".
באופן טבעי, גם הגיל בא לידי ביטוי בעבודה. "הם בני יותר מ־70, חוץ מקושניר. יש הרבה קורלציה בין ילדים למבוגרים. אני אומרת שאני הגננת של ‘זהו זה’. לנהל גנון זה מאוד קשה, זה גן למחוננים עם תשומת לב לכל אחד. צריך לקחת זמן אקסטרה במערכונים להתארגן, זה לא מהר כמו פעם. הם גם יותר דעתניים בגלל הגיל, וגם הפרעות הקשב שלהם צברו תנופה והוחצנו. אם פעם הם השתדלו להסתיר דברים, עכשיו הם יותר משוחררים. כשיש חמישה דעתנים לידך זה מייצר עבודה, אבל הם להקת בנים מצוינת, ואלה תמיד ויכוחים כדי לשפר את המוצר".
25 שירים יבוצעו לייב על הבמה, בהם "איזה יום", "מיליונים", "צל עץ תמר" ו"ילדותי השנייה", וביניהם מיני־מערכונים. מההיכרות רבת־השנים עם המשתתפים יהיו שם גם לא מעט אלתורים. "תהיה אווירה של להיות ביחד, שזה משהו שמאוד חסר עכשיו ואנשים מחפשים אותו".
“זהו זה” של היום היא גם סאטירה פוליטית. זה יהיה על הבמה?
"כרגע כפי שמסתמן בחזרות, זה לא מופע פוליטי. הוא פוליטי במובן הרחב של המילה, חברתי יותר, אבל זאת תקופה סוערת, ואני מאמינה שפה ושם יהיו אלתורים על הבמה. כולנו אנשים מעורבים. הרי נפלנו על מדינה שאין בה רגע דל".
הלו"ז של אנטה (64) לא נהיה מרווח עם השנים. "הקידמה הטכנולוגית רק פינתה זמן ליותר עבודה. אין לי רשתות חברתיות, אני לא מבזבזת זמן על זה. עברתי מהשלב שהייתי רצה עם עטיפות התקליטים לתקן בכתב יד במסדרה, לשלב שהכל במייל, אז אני יכולה לעבוד מכל מקום ובכל שעה, ויוצא שאני עובדת כל הזמן וישנה מעט".
על השאלה אם היא מכורה לעבודה היא עונה: "מסתבר שכן, אבל אני מודה שאני פריבילגית. זה מסוג הדברים שקשה לי לוותר עליהם כי אני אוהבת אותם, אבל יש רגעים עמוסים. למזלי הבן שלי כבר גדול, והנכדים מבינים שאני לא סבתא רגילה, אני סבתא של הזמנות למופעים וארוחות שישי, אבל לא לוקחת מהגן ומבית הספר כי אני עובדת. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת".
היא נולדה ברומניה ועלתה בגיל חצי שנה לירוחם, משם לרמלה ולאזור. אחרי הצבא עברה לתל אביב שבה היא גרה עד היום, נשואה לד"ר שלמה שגב, שהיה רופאם האישי של רבין, פרס ושרון. יש להם בן משותף אחד, יונתן, ועוד שלושה מנישואיו הראשונים, טלי, דן ומולי שגב, העורך הראשי של “ארץ נהדרת”.
אנטה שגב מתייצבת כל שבת בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית, ומעידה שהיא אדם פוליטי, אבל פחות פעילה מבעבר. "זה רק כי אין לי זמן. היו תקופות שהייתי מאוד פעילה, ארגנתי אמנים להפגנות של שלום עכשיו. אני מאוד מודאגת ממה שקורה פה. אומרים 'האמנים כן מעורבים, לא מעורבים'. הרי מה שקורה כל כך גדול ומטורף, אנחנו מאבדים את המדינה, מה האמנים יכולים לעשות? ישירו עוד שיר? אם פוליקר, יהורם גאון או שלמה ארצי יעמדו ויגידו מה הם חושבים, מה זה יעזור? זו תקופה כל כך אבודה של כאוס וחורבן".
"אני באמת חושבת שמשהו במהות של תרבות ואמנות הוא מאוד ליברלי, ותלוי במחשבה חופשית ופתיחות, וזה שונה ממה שקורה עכשיו. אני שמה לב שבתחום הקולנוע, הסדרות והשירה יש המון יוצרים שבאים מהמגזר הדתי והחרדי, ועושים עבודה נהדרת כדי שאנחנו נכיר את הצד השני. אני מרגישה שאם יתחיל שינוי הוא יתחיל מהאזורים של התרבות".
