המותגים הגדולים חוזרים לבייסיק, וזה משעמם
המותגים הגדולים חוזרים לבייסיק, וזה משעמם
בגוצ'י חזרו למורשת האיטלקית, בטום פורד ניסו לשחזר את הגלאם גם בלי מעצב־העל שמכר את המותג, ובסן לורן הצדיעו לטייסת האגדית אמיליה ארהרט. חודש האופנה שמסתיים עכשיו עמד בסימן מיתון והימנעות מסיכונים. המותגים הציגו קולקציות לבישות, צפויות וחסרות מעוף, שהזכירו כי אופנה היא קודם כל ביזנס ורווחים כלכליים
חודש האופנה הגיע לסיומו בתצוגות אביב־קיץ 2024 שהתקיימו בפריז בשבוע האחרון, וקשה להתנער מתחושה של אכזבה קלה. ככל שנקפו הימים, נראה כי הקו המוביל בהחלטות העיצוביות של בתי האופנה הוא יותר עסקים ומכירות, ופחות יצירתיות ולקיחת סיכונים באסתטיקה חדשה ונועזת.
הרבה מהמותגים, מניו יורק ולונדון ועד מילאנו ופריז, הציגו אומנם פריטים לבישים יפים, "בגדים נורמליים", כהגדרתו של המעצב דריס ון נוטן שהציג בפריז, "ללבוש ביומיום, ואפילו לזרוק למכונת כביסה", אבל משהו חסר בהם. לעתים מעוף ויצירתיות, לעתים חזון עיצובי של מי שמוביל את בית האופנה. נדמה שפחות ופחות החלטות עיצוביות מתקבלות באטלייה העיצוב ויותר במחלקות השיווק והמכירות, שמכתיבות את הטון. בימים של מתח גיאופוליטי גלובלי, משבר אקלימי ומיתון כלכלי שמובילים לחוסר ודאות, גם בענף היוקרה מקבלי ההחלטות נוטים לקחת פחות סיכונים.
כך, למשל, המעצב סבאטו דה סרנו, שהחליף את אלסנדרו מיקלה בגוצ'י, הציג את הקולקציה הראשונה שלו למותג, "ancora" שמה ("שוב" באיטלקית), שהכל ציפו לה. דה סרנו קיבל לידיו מותג של 35 מיליארד דולר שאחראי ל־55% מההכנסות של תאגיד קרינג. אבל כגודל הציפייה כך גם האכזבה: לא היה בה חזון גלוי לעין, ונדמה שמה שהוצג על המסלול הוא מעין תקופת מעבר בין גוצ'י של מיקלה — על הקולקציות האקסצנטריות והמקסימליסטיות שלו, רוויות האירוניה והאסתטיקה העל־מגדרית — לבין גוצ'י החדש, שמבקש שינוי ורענון שיביא לגידול במכירות. דה סרנו אמר ל”ווג”, כי גוצ'י איבד את הקשר למורשת האיטלקית שלו והוא רוצה להחזיר עטרה ליושנה. הוא הציג קולקציה בווייב צעיר וצפוי: מכנסיים קצרים, שמלות מיני, שמלות לנז'רי ועוד פריטים מינימליסטיים יחסית שנלבשו עם מוקסינים על פלטפורמה גבוהה. את מקומם של הארי סטיילס וג'רד לטו בשורה הראשונה תפסה ג'וליה רוברטס, ואולי די בכך לרמוז לאן נושבת הרוח במותג היוקרה האיטלקי.
1 צפייה בגלריה
ג'וליה רוברטס עם פרנסואה הנרי פינו, הבעלים של תאגיד קרינג, בתצוגה של גוצ'י. שינוי כיוון במותג
(צילום: AFP/ Gabriel Bouys)
פיטר הוקינס הציג קולקציה ראשונה כמנהל האמנותי של טום פורד שמכר לפני כשנה את המותג שלו לאסתי לאודר בעבור 2.8 מיליארד דולר. הוקינס הבריטי, שעבד עם פורד 25 שנה מאז ימיו בגוצ'י, סיפר ל”ווג” כי הוא מכיר את הקודים של מעסיקו והרפרנסים שלו בכל הנוגע לעיצוב. "השתמשתי בהם ליצור קודים משלי של גלאם, סקסיות, אלגנטיות ויופי". פורד עזב כשהמינימליזם ההדוניסטי בסגנון שנות ה־90 שלו חזר לאופנה, והוקינס הוכיח שהוא בר־ביצוע גם בלי פורד האיש.
לעומת זאת, רוחו של פורד ריחפה מעל הקולקציה בחליפות המכנסיים בגזרת סקיני מקטיפה, חולצות המשי ועקבי הסיכה, ובמכנסונים הקצרים (מוטיב חוזר) גם אם זו היתה צנועה מעט יותר, פרובוקטיבית פחות ממה שנהג פורד להעלות על מסלול התצוגות, ואולי חסר בה גם הריגוש ששמר על המותג כל השנים באור הזרקורים. אין זה מקרי ששיחת היום במילאנו היתה מי עשה את גוצ'י טוב יותר — הוקינס של טום פורד, שעיצב קולקציה שהתכתבה עם סגנון פורד גם בימים ששימש מעצב אמנותי של גוצ'י, או דה סרנו. גוצ'י כבר הצליח לזכות בכל הקופה פעמיים — עם טום פורד כמנהל אמנותי ועם אלסנדרו מיקלה, אבל שניהם קיבלו חופש פעולה להגשים את החזון שלהם. ב־2023 ההימור גבוה יותר ויש הרבה יותר מה להפסיד.
בפריז פתחה מריה גרציה קיורי את שבוע האופנה עם דיור, וכמנהגה שילבה אמירות פמיניסטיות בפריטים משוחררים למלתחת קיץ. לדבריה, “כריסטיאן דיור הדגיש את המותן, אבל אני לא רוצה לעשות זאת עוד. אני רוצה לראות פנים של אשה ולחשוב על האישיות שלה". מיצב וידיאו של האמנית אלנה בלנטוני ועליו סיסמאות כמו "קפיטליזם לא ייקח אותה לאן שהיא באמת רוצה להגיע", תמך במסרים הפמיניסטיים ברקע. מעט אירוני בהתחשב בעובדה שרווחי המותג נכנסים לכיס העמוק של הבעלים של דיור, קונגלומרט הענק LVMH, בראשותו של ברנאר ארנו. נראה שהתחזיות הקודרות התבדו לפחות בכל בנוגע למכירות של LVMH, שדווקא דיווח על גידול ברווחים במחצית השנייה של השנה באסיה ב־23% ובאירופה ב־22%.
גם אנטוני וקארלו לסן לורן שאב השראה מנשים חזקות ופורצות דרך, בהן הטייסות האגדיות אמיליה ארהרט ואדריאן בולאנד. בקולקציה שהציג למרגלות מגדל האייפל הוא חזר לצללית ז'קט הספארי שהציג סן לורן לראשונה ב־1967. רבים מהפריטים היו עשויים באופן מפתיע מכותנה איכותית שתפסה את מקומם של בדים יוקרתיים ועיטורי תחרה למיניהם. וקארלו חזר לבייסיק, הוא התעייף מאופנה כפי שעשה עד כה, אמר ל”ביזנס אוף פאשן”. הכל היה יפה ושיקי, לביש וארצי, ובצבעוניות נהדרת. ובכל זאת חסר אותו ריגוש, שהפציע בהמשך השבוע.
למשל, בתצוגה של המותג היפני אנדרקאבר שהציג בסיום שלוש שמלות שחלקן התחתון דימה מכלי טרריום זוהרים, מלאי פרחים וצמחים שביניהם ריחפו פרפרים, או כשהמעצבת המוכשרת גבריאלה הרסט עלתה על המסלול בתום תצוגת הפרידה המצוינת שלה מהמותג הצרפתי קלואה, ורקדה בתשוקה עזה, לצד רקדנים ודוגמניות לציון סופה של תקופה. גראנד פינאלה שכמוהו לא רואים בשבועות האופנה.
