"הברירה היחידה שנותרה לנו היא בין סמוטריץ' לבין אנשים כמו מאיר דגן"
"הברירה היחידה שנותרה לנו היא בין סמוטריץ' לבין אנשים כמו מאיר דגן"
כבר לפני עשור אמר מאיר דגן על נתניהו כי הוא מוביל "מנהיגות חלשה שנעה כשבשבת ברוח". בסדרה מרתקת ב־yes על ראש המוסד לשעבר, מנמק הבמאי עטור הפרסים דרור מורה מדוע הוא מתעקש להמשיך ולהביא את קולם של שומרי הסף, מסביר למה אופן הפעולה של צה"ל בעזה אינו רצח עם, וגם מספר על הרגע שבו דגן הוכיח לו שבבסיסו נתניהו הוא פחדן
"אני סומך על גלי בהרב־מיארה", אומר במאי התעודה דרור מורה. "היא אחת משומרי הסף האחרונים שנשארו עם עמוד שדרה מברזל. אני מתפלל שהיא לא תישבר". את הדברים אומר מורה עם עליית הסדרה התיעודית החדשה שלו "דגן: המלחמה האחרונה", שעלתה בyes דוקו, ובה הוא מגולל את עברו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, שומר סף גם הוא — שמצטרף לאלה שתיעד מורה בסרט "שומרי הסף" עטור הפרסים, על שישה מראשי השב"כ בישראל.
בסדרה המעמיקה והחשובה מצולם דגן בביתו כשנה לפני מותו, ובתחילת ובסוף הסרט גם זמן ממש קצר לפני מותו ב־2016, כשהוא נראה שדוף וחולה מאוד. הוא מדבר על מה שהניע אותו כל השנים, על תחושת השליחות של מי שגדל כבן לניצולי שואה, שעל קיר משרדו תלויה תמונה שבה נראה סבו עטוף תפילין ונאצים מאיימים עליו בנשק.
1 צפייה בגלריה
במאי הסדרה דרור מורה. "השמדת הערך של ישראל בחו"ל היא בממדים אפיים, והכל על שמו של נתניהו"
הסדרה מלווה את דגן מהיותו חייל פשוט, דרך שירותו כאלוף וראש המוסד, על רבות מהפעולות שעשה וגם על נאומי התוכחה שלו על ממשלת "האפסים" בראשות בנימין נתניהו. "זו מנהיגות חלשה", הוא נראה אומר שם, "נעה כשבשבת ברוח, אל מול מה שנתפס בעיניה כדעת קהל. לא מוכנה להוביל את העם למקום שלא היה בו. כשאין לך מנהיגות כזאת והעם חצוי, אז אתה עוסק בטקטיקה. לא יכול לגבש אסטרטגיה".
מורה, בן 63, יוצר תעודה רב־הישגים, ש"שומרי הסף" שלו היה מועמד לפרס אוסקר ועל הדרך גרף עוד פרסים רבים אחרים, חי בברלין בשבע השנים האחרונות — "לא בגלל המצב, בגלל אהבה, הסיבה הכי בנאלית: אשתי גרמנייה" — ובין סרטיו האחרים "שרון" על אריאל שרון ו"הגורם האנושי", סיפור המשא ומתן בין ישראל למדינות ערב מנקודת המבט של המתווכים האמריקאים.
עכשיו סיים מורה עבודה על סדרה שנקראת "מסדרונות הכוח", שבה הוא בוחן איך ארה"ב מגיבה למקרים של רצח עם מאז נפילת חומת ברלין — כמו בבוסניה, ברואנדה או בסוריה. הסדרה, עם קריינות של מריל סטריפ, אמורה לעלות בתאגיד, כבר הוקרנה ב־BBC ותשודר גם בארה"ב. "בחנתי מה קורה בחדרי חדרים בבית הלבן כשמגיע דיווח על רצח עם. ראיינתי את כל שרי החוץ של ארה"ב מהנרי קיסינג'ר, דרך מדלן אולברייט וקולין פאוול, ועד הילארי קלינטון ואנתוני בלינקן. לא הגענו להווה אבל היה מאוד מעניין אותי לדעת מה דעתו של בלינקן על הנעשה באוקראינה וכמובן בישראל".
עכשיו גם ישראל נאשמת בכך עם צווי המעצר שבית המשפט בהאג הוציא נגד נתניהו וגלנט.
"מדהים לחשוב שמנהיגי המדינה היהודית, שהמונח Never Again, לעולם לא עוד, הוא מוטו שלה שנחקק אחרי שואת יהודי אירופה, מואשמים ברצח עם. זה פשוט הזוי. ברור לי לחלוטין שאין כאן רצח עם, אולי יש פשעי מלחמה. בסופו של דבר זו הגדרה משפטית. כל מה שחמאס עשה ב־7 באוקטובר כן נופל תחת ההגדרה של רצח עם — אתה לא חייב לרצוח את כולם. ההגדרה הרשמית, וחקרתי את זה הרבה, היא בחלקו או במלואו, In part or in Full. המורכבות של לחימה בטרוריסטים המתחבאים בתוך אוכלוסייה היא רבה, אבל ישראל לא ביצעה רצח עם".
מורה אומר שמהשיחות הרבות שלו עם דגן הוא יכול להניח שזאת גם היתה עמדתו, אף שראש המוסד לשעבר הוטרד מאוד מאותם "תהליכים" בחברה הישראלית, שעוברים על המדינה ושאותם הזכיר בזמנו יאיר גולן.
הסדרה על דגן נראית כהמשך לסדרה על אריאל שרון. יש קווי דמיון בין שני האישים שלחמו יחד וגם בשינוי האידיאולוגי שעברו. "אצל דגן ניסיתי לתאר את המעבר מהאיש שהקים את יחידת 'רימון' שפעלה בעזה, דרך כל התפקידים שמילא בצבא ובמוסד ועד שישב מול נשיא ארה"ב והסביר לו למה חשוב שנתקוף את הכור הגרעיני בסוריה".
כמו ב"שומרי הסף", מורה מראיין את הבכירים בשלהי או עם תום התפקיד שלהם. "מצאתי שבשלב הזה יש להם רצון ליישב חשבון עם ההיסטוריה. דגן על אחת כמה וכמה, כי הוא היה חולה סרטן בסוף חייו. באתי לאדם שלא היה לו מה להפסיד. היה ברור לי שהוא משתמש בי כדי לספר את סיפור חייו והיה ברור לו שהוא לא הולך לשחק משחקים, שהוא יספר את הכל באמת. אני מקווה שיקשיבו לו כי דגן בעיני כל הישראלים הוא הלוחם האולטימטיבי בטרור".
אלא שהמושג "כל הישראלים" לא קיים כבר. היום ראשי הצבא, השב"כ והמוסד נהפכו על ידי חלק מהציבור, חלק מהממשלה, לאויבי העם. ראש הממשלה מנסה להדיח עכשיו את ראש השב"כ, בשבת האחרונה אמר ראש השב"כ לשעבר יורם כהן כי "לא נתפס שראש הממשלה מטיל דופי בראשי הארגון" וכינה את הממשלה שמנסה לפגוע בשב"כ "נלוזה".
"מה שיורם כהן אמר עליו ועל הממשלה לא יכול להיות יותר ברור מזה", אומר מורה. "נתניהו מואשם על ידי בית המשפט במעשי שחיתות והפרת אמונים והוא נלחם לרסק את כל שומרי הסף הישראלים כדי שלא ייכנס לכלא — זו מהות העניין. אפשר למצוא אצלו סימנים מאוד דומים לאלה שיש במשטרים סמכותניים אחרים, גם בהיסטוריה וגם בהווה. כבר לפני עשור אמרתי בריאיון ש'נתניהו הוא הסכנה הכי גדולה לקיומה של מדינת ישראל'. זה נכון מהרגע שהוא נכנס לפוליטיקה הישראלית. כל מה שהוא עשה זה להרוס, להחריב ולהשמיד ערך. אני נמצא הרבה בחו"ל. השמדת הערך של ישראל בחו"ל היא בממדים אפיים, והכל על שמו של נתניהו".
אולי גם קצת על שמם של האנשים בחו"ל?
"כן, יש שמאל רדיקלי שאיבד את הצפון, נשען על רגשות אשמה מהתקופה הקולוניאליסטית ומוצא בישראל את כל הרע בעולם. אבל 7 באוקטובר זה בנימין נתניהו. הוא יכול לקרוא לזה עד מחר 'מלחמת תקומה', לא יעזור לו. הוא זה שחיזק את חמאס במיליוני דולרים — כמו שאמרו לי הרבה מהמרואיינים לסדרה על דגן: למי יחיא סינוואר כתב 'סיכון מחושב'? לא ליורם כהן, לא לנדב ארגמן ולא לרונן בר, הוא כתב את זה לבנימין נתניהו והוא ידע כנראה מה הוא כותב לו.
"אצל נתניהו גם אין ימין ושמאל — רק הישרדות ודאגה לשמירה על המעמד והתפקיד. אם נקלף אותו, נמצא שבבסיס ביבי בימין הרך. הימין אוהב אותו, אבל הוא זה שחתם על הסכם חברון ועל הסכם Y. כי זה היה טוב לו באותו רגע ושירת אותו. אין לו מצפן. אנשים שאין להם מרכז אידיאולוגי הם מתעתעים, אפשר להלביש על זה הרבה פסיכולוגיה בגרוש, להגיד שהוא נרקיסיסט, אבל המבנה הבסיסי שלו הוא של פחדן והססן. אחד הסיפורים שדגן סיפר לי כדי להוכיח עד כמה נתניהו בבסיס פחדן גדול היה שבכל פעם שהוא היה מגיע אליו לאשר מבצע, היה לדגן נוהל קבוע: אם זה היה מבצע פשוט, הוא היה יוצא מהלשכה של נתניהו ונוסע לפלאפל ברחוב הנביאים ומחכה שם עד שיתקשרו להגיד לו מה הוא החליט; ואם זה היה מבצע מסובך יותר, הוא ידע שייקח לו הרבה יותר זמן להחליט — אז הוא היה נוסע לאבו גוש לאכול חומוס".
בממשלה הזאת יושב אבי דיכטר, אחד מראשי השב"כ שהתראיין ל"שומרי הסף" — איך אתה מסביר את שיתוף הפעולה שלו עם כל זה?
"אני באמת לא מצליח להבין את זה. כשאני ראיינתי אותו, הוא היה במפלגת 'קדימה', תחת אהוד אולמרט. אין לי מילים להסביר את דיכטר או את ניר ברקת או הרבה אנשים שאני יודע מה הם חושבים באמת. האם דיכטר באמת חושב שהוא יהיה ראש ממשלה? זה מה שמניע אותו? הוא רואה מה עושים לארגון שהוא עמד בראשו ושהוא אהב אהבת נפש. הוא רואה מה שעושים עכשיו לראש השב"כ רונן בר, שגם ככה יישא על מצחו אות קין שאין לקנא בו. מה עובר עליך, בן אדם?!".
ועם זאת, מה שעובר על דיכטר אישית פחות מעניין את מורה כיוצר תעודה. מטרתו אחרת: "בסופו של דבר לא אכחיש שאני רוצה להשפיע. מעניינים אותי אנשים שהיו במקום אחד ומצאו את עצמם במקום אחר. הם הכי מרתקים. הסיכוי להעביר איש ימין לאיש שמאל הוא כמו להפוך את נתניהו לדובר אמת. דגן לא היה ישראלי יפה נפש, זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו. צריך לשמוע את הדברים שלו. אני יודע שיש פיחות זוחל במעמד של שומרי הסף, אבל כדאי להקשיב לאנשים שיש להם יושרה פנימית ולא נמצאים באיזו כת ביביסטית המצייתת למנהיג העליון , כמו שאנחנו רואים בערוץ 14. אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות במדינה דמוקרטית, ציונית, יהודית וערכית, צריך להפנים את מה שדגן אמר. הברירה היא בין סמוטריץ' ותפיסת העולם שהוא מייצג לבין אנשים כמו דגן. זאת הברירה".
טוב שיש ברירה. אנחנו מסיימים את השיחה באופטימיות?
"אני לא חושב. בי אין אופטימיות".
