סגור
פנאי המלט בבית ליסין
המלט בבית ליסין (צילום: אוראל כהן)

"המלט הוא פרוע ומסעיר. כל סצנה עפה לעולם אחר"

הבמאי המוערך יאיר שרמן לקח על עצמו את האתגר לביים את הקלאסיקה של שייקספיר שהיא אולי המחזה המעובד ביותר של כל הזמנים. "זו אחריותי לספר סיפור חדש לגמרי, המחזה מאפשר לי ולשחקנים ללכת לקצוות"

המחזה: “המלט” בן ה־400 שנה של וויליאם שייקספיר זכה למאות הפקות ופרשנויות במהלך השנים. במרכזו נסיך דנמרק, המלט, שמגלה עם מות אביו כי דודו עלה על כס המלוכה ונשא את אמו לאישה. רוחו של אביו נגלית אליו ומגלה לו כי נרצח על ידי דודו, המלך החדש, והמלט יוצא למסע נקמה רצוף לבטים וטרגדיות עקובות מדם. דורי פרנס חידש את התרגום שעשה לראשונה לפני למעלה מ־20 שנה. "אני כל הזמן משנה ומעדכן", אומר פרנס. "במרחק השנים העברית משתנה, זורמת וחיה, ולפעמים תוך כדי חזרות יאיר מבקש משהו יותר חד ונכון, ואני מחפש ומוצא".
"זה מחזה פרוע על גבול האוונגרד שעובר בין ז'אנרים — בין קומדיה לטרגדיה לאבסורד", אומר הבמאי יאיר שרמן, "ממש להטוטנות של שייקספיר. בסצנה של התיאטרון בתוך תיאטרון פולוניוס אומר להמלט שהשחקנים יכולים לעשות כל מה שהוא רוצה, גם פואמה בלי גבולות. ‘המלט’ זה בעצם פואמה ללא גבולות, ומהבחינה הזאת אין מחזה שדומה לו. הוא כל כך רחב יריעה, פרוע ומסעיר, שזה מאתגר להחזיק אותו, אבל גם מאוד כיף.
“הוא מתחיל כסיפור מתח או נקמה על בן שמקבל משימה לנקום את רצח אביו, אבל בעצם מה שסוחב את כל הסיפור זה שהבחור הצעיר לא מסוגל לבצע את המשימה כי הוא לא רוצח. ואז הנרטיב שכולם מורגלים בו מפורק לגורמים. אתה חושב שאתה יודע לאן אתה הולך ובכל פעם פונה למקום שלא חשבת שאתה יכול להגיע אליו. כל סצנה עפה לעולם אחר".
משתתפים: אסף יונש, כרמל בין, אלי גורנשטיין, רמי הויברגר, שירי גולן, יורם טולדנו, תום חגי ועוד. כל שחקן שגילם את המלט בארץ עד היום נהפך לכוכב בשמי התיאטרון הישראלי. בין השמות אפשר למצוא את דורון תבורי, שולי רנד, איתי טיראן ובן יוסיפוביץ'. הפעם יגלם אותו אסף יונש, שחקן צעיר שזהו תפקידו הראשון בתיאטרון: "ברגע שקיבלתי את הבשורה יצא לי האוויר מהבטן ומאז זה כל הזמן עבודה — מה הספר הבא שאני קורא, איזה חלק בטקסט אני חוקר עכשיו.
"אני מדבר הרבה עם סבא שלי שמאוד אוהב תיאטרון, ואומר לו 'זה יהיה משוגע'. כשאני קורא את ‘המלט’ הדבר הראשון שאני רואה בו זה את הפגיעות שלו, את הבדידות ואת הצורך שיאהבו אותו. הוא לבד במחזה שלו. וזה כולל בתוך זה גם את האבל, את הכעס על אמא שבחרה במישהו אחר, על אופליה שבוגדת".
הבמאי: יאיר שרמן. החל דרכו בפרינג' עם ההצגה המצליחה "הבקכות" ונהפך לאחד הקולות הייחודיים בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי, עם הצגות כמו "הכלה וצייד הפרפרים" ו"השחף" בגשר, "מותו של סוכן" בקאמרי ו"אשכבה" מאת חנוך לוין שביים בסין. "המלט בשבילי הוא כל אדם שנלחם במערכת הרקובה והמושחתת ('משהו רקוב בממלכת דנמרק') ולא מנצח. זה בעצם יכול להיות כל אחד מאיתנו.
"יש איזו תפיסה בארץ בנוגע למחזאות קלאסית. נוטים להגיד: 'נו, המלט, ראינו את זה כבר'. אבל מה שמייחד את הקלאסיקה זו האפשרות להיכנס בין השורות ולייצר פרשנות חדשה. זו אחריות שלי לספר סיפור חדש לגמרי, והמחזה הזה מאפשר לי ולשחקנים ללכת לקצוות. הפרשנות שלי מתבססת על הציר של להקת השחקנים שמגיעה לארמון כדי לשעשע את הנסיך המלט. בהצגה שמעלה הלהקה הזו היא חושפת את האמת על רצח המלך, ובכך מציבה מראה לקהל הצופים ואם תרצו לחברה. בסוף המחזה המלט נרצח (ספוילר) ולא ידוע אם האמת מתגלה. אני מנסה לשאול אם יש בכלל מי שרוצה לדעת. אם יש מי שרוצה לצאת לתיאטרון ולהסתכל במראה. אם השחקנים ישאלו 'להיות או לא להיות' ויהיה מי שישמע".
העבודה: "אני והיוצרים — רוני תורן (תפאורה), פולינה אדמוב (תלבושות), נדב ברנע (תאורה) ושלומי ברטונוב (מוזיקה) עובדים מאחורי הקלעים הרבה מאוד חודשים. הדרישה שלי מעצמי היא להגיד משהו חדש במחזה העשוי ביותר בכל הזמנים, וכולנו מושקעים בדבר. יש התגייסות יוצאת דופן של התיאטרון ושל השחקנים. זה מחזה שדורש הרבה עבודה והוא מאוד תיאטרלי ויש הרבה חזרות מוזיקליות, דו־קרב עם חרבות וסיף, אז כולנו מאוד מאותגרים לשכלל את כל היכולות שלנו בכל רגע נתון".
הבמה: "אחרי התלבטויות רבות בסוף הלכנו על החלל הריק. זו לא הפקה מינימליסטית בכלל. אין תפאורה אבל הבמה עמוסה וכאוטית, וגם התלבושות. אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות זה כאוס שהוא מסודר, שכולם יודעים בדיוק מה הם עושים בכל רגע נתון ואיפה הם ממוקמים. אני נדרש כל הזמן ללכת לקצוות של עצמי, שזה בגדול משהו שאני מאוד אוהב לעשות".