אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להתרגש מסיפור בריונות צובט לב, לטעום מיץ פטל לגדולים, להשקיע בבגד איכותי בעבודת יד, לפגוש טינאייג’רים כנים ומרשימים, לגלות קומדיית מד”ב מעולה בנטפליקס או להוציא את העיניים בתערוכה
שיר
להתרגש מסיפור בריונות צובט לב
בשבועות האחרונים אי אפשר להתעלם מהשיר "ילד מטריה" של הזמרת הצעירה והמבטיחה עטרה אוריה. הוא נכנס לפלייליסטים המובילים של כל תחנות הרדיו ובצדק, האזנה אגבית לו גורמת לעצור ולהתרכז בטקסט המצמרר שלופת את הלב גם אם לא התכוונת. "ילד מטריה" מתאר סיפור של בריונות שעובר ילד בבית ספר, ומסופר מנקודת מבטה של הילדה הדחויה של הכיתה. משהו במלודיה ובאופן שבו אוריה מגישה את השיר כובש מהרגע הראשון, צובט ושולח מיד לשזם אותו. ואכן, הוא השיר המשוזם ביותר החודש, ונמצא במקום הראשון ברשימת 50 הוויראליים של ספוטיפיי. "אני מרגישה שהצלחתי לספר דרך השיר את הסיפור שלי באופן הכי מדויק”, אומרת אוריה, “וברמה הציבורית החיבוק שהוא מקבל לא ייאמן. אני מקבלת אלפי תגובות, אפילו קיבלתי הודעות מאנשים שאמרו שבזכות השיר הם התקשרו לאותו ילד/ה מהיסודי שהם החרימו כדי לבקש סליחה. זה באמת שווה הכל". ממש בקרוב ייצא לאוריה סינגל חדש "לא צריכה ארמון" ואני כבר מחכה בקוצר רוח לאלבום שבדרך.
מאיה נחום שחל
אלכוהול
לטעום מיץ פטל לגדולים
צירוף המילים "מיץ פטל" מעלה על הדעת כוס ויטמנצ'יק פטל ביום הולדת של קטנטנים (או סתם ביום חול) או מקסימום את ספר הילדים האגדי. אבל אפשר גם אחרת. דוד שגיא, מהמשק הנפלא "פטל ארץ" בתעוז, נתקע עם עודפי פטל בתום עונתו, ולא רצה לזרוק אותם. חקלאי אמיתי. הוא פנה אל גל ארזי ואייל דרורי מ"מולי משקאות", וכך נולד Miz Petel — משקה אלכוהולי על בסיס פטל. דרורי וארזי ערבבו את מיץ הפטל הטבעי של שגיא בתסיסה משותפת עם מיץ מענבי מוסקט אלכסנדרוני (כלומר בעצם עשו יין לא רק מענבים אלא גם מפטל). לזה הם הוסיפו צמחי תבלין ובר ארץ־ישראליים קלאסיים: פירות אלה ארץ־ישראלית, מחטי אורן, אצטרובלים ירוקים, לבנדר, זוטה לבנה ועוד. התוצאה היא משקה מופלא ממש. לא מתוק, אפילו חמצמץ, פירותי מאוד בדרך מורכבת ועשירה ומתובל כדבעי. הוא נהדר כמות שהוא, מקורר היטב, עם או בלי קרח, וטוב אפילו יותר כקוקטייל עם סודה או יין לבן מבעבע או ג'ין עם או בלי טוניק. מיז פטל, 149 שקל. 500 מ"ל. 18% אלכוהול. בסניפי רשת מנו וינו, ובמעדניית עדינה, בשינקין, תל אביב.
חיליק גורפינקל
שופינג
להשקיע בבגד איכותי בעבודת יד
תחילת מכירות סוף העונה היא הזדמנות מצוינת לרכוש פריטים איכותיים במחירים נוחים יותר. קולקציית הקיץ של המעצבת מיכל מנגיסטו למותג שלה Akal, המוצעת כעת בהנחות של עד 30%, היא הזדמנות להוסיף לארון ולו פריט אחד איכותי בעיצוב ייחודי על זמני שמשלב עבודת יד. השפה העיצובית של מנגיסטו ניכרת בכל אחד מהפריטים שעליהם היא רוקמת ומציירת, למשל גופיית כותנה שחורה עם מפתח צוואר וי רקום בצבע מנוגד; חולצת טי אוברסייז שעליה רקום לב המשולב עם הדפס בחלק הקדמי (עכשיו ב־270 שקל); או שמלת כתפיות קצרה מכותנה עם רוכסן וכיסים נסתרים וכמובן רקמה (620 שקל אחרי הנחה), שמלה שכמעט לא מרגישים אותה על הגוף בקיץ הלוהט. יש גם פריטים מעונות קודמות ב־50% הנחה, כולם השקעה מצוינת לטווח ארוך של מעצבת שעובדת בכמויות קטנות ועיצוביה הם בעלי זהות מובהקת.
עילית מינמר
טלוויזיה
לפגוש טינאייג’רים כנים ומרשימים
בני נוער כדמויות פיקטיביות בטלוויזיה, בפרט בנות נוער, נוטים לעתים קרובות מדי להיות מעצבנים (התיאוריה שלי זה שהיוצרים סוגרים חשבון עם מי שהעליב אותם בתיכון, אבל אני לא פסיכולוגית). ב"משפחה בהסעה", סדרת הדוקו בעלת השם המוצלח של כאן 11, שעלתה השבוע בעונה חדשה, בני הנוער, ובמיוחד בנות הנוער, פשוט נהדרים. הילדים והוריהם, הנוהגים לצדם, מגוונים, באים מכל קצוות הארץ, ומדברים על נושאים חשובים. המשותף לכל הילדים בסדרה זה שהם כנים, לעתים פגיעים, מתנסחים היטב ותמיד מנומקים. במכונית יוצאים דברים מעניינים. לפעמים הדינמיקה הזאת של להיות כלואים ביחד בקופסת פח יכולה להצית מלחמה, ולפעמים שיחות עומק מהטובות שיש. בכל פרק עוברים בין המשתתפים מנושא לנושא: הטרדות מיניות, משפחות מתפרקות, דימוי גוף ורשתות חברתיות. החשיפה מפתיעה לטובה, לפעמים כואבת, לפעמים חמה ומלמדת. המראה שמציבים להורים באוטו משתקפת גם אצל הצופים בבית. יש בזה הרבה אותנטיות, חוץ מדבר אחד — איפה הפקקים?
רותה קופפר
סרט
לגלות קומדיית מד”ב מעולה בנטפליקס
אחת ההפתעות הקולנועיות החביבות הקיץ הזה מסתתרת דווקא בנטפליקס: קומדיית פעולה מד”ב בשם “הם שיבטו את טיירון” (“They Cloned Tyrone”) המתרחשת בשכונה שחורה. סוחר סמים (ג’ון בויגה, שתמיד תמיד מפתיע לטובה), סרסור (ג’יימי פוקס) וזונה (טיאונה פריס) מגלים קונספירציה ענקית שמתרחשת מתחת לפני האדמה בשכונה שלהם ליצירת שיבוטים של בני העיירה. זו קצת פרודיה על “אנחנו” וקצת באווירת “Attack the Block”. התסריט עמוס בעשרות ציטוטים ואזכורים מסרטים אחרים, אבל ההפתעה הגדולה היא הבימוי של ג’ואל טיילור, שזה סרט הביכורים שלו, והחלטות הבימוי והמצלמה שלו פשוט מצוינות, מורכבות ומקוריות. אם האחים כהן היו שחורים מהשכונה, ככה היה נראה סרט הביכורים שלהם.
יאיר רוה
תערוכה
להוציא את העיניים
קמעות, כישוף ומאגיה הם החומרים המרכיבים את “עין טובה”, התערוכה הקבוצתית בגלריה העירונית ברחובות, שעוסקת בנוכחותם באמנות עכשווית ישראלית. האוצרת יעל סונינו־לוי בחרה בתשעה אמניות ואמנים ישראליים בני דתות שונות, שיוצרים אמנות המושפעת מהמאגיה היהודית והערבית כתגובה למשברים חברתיים, אקלימיים ודתיים, שמתעצמים דווקא בעידן האולטרה־חילוני שלנו. מוטיב העין שמשותף לקמעות של דתות ותרבויות שונות מתגלגל בעבודות רבות בתערוכה, כמו האובייקטים הסוריאליסטיים של סבינה סעד, או הפסלים של אתי גדיש דה לנגה. יוצאת דופן היא עבודתה של האמנית הדרוזית פאטמה שנאן, המוכרת בציורי השטיחים המזרחיים שלה, המציגה עבודת וידיאו שבה היא מנפישה שטיח תפילה טורקי, שלתוכו היא שוזרת באמצעים דיגיטליים את דמותה ודמויות מהמיתולוגיה היוונית בתנועה אינסופית.
יקיר שגב
