הסרט חדש של פורד קופולה עשוי מחומרים של יצירת מופת - רק שהם לא הורכבו נכון
הסרט חדש של פורד קופולה עשוי מחומרים של יצירת מופת - רק שהם לא הורכבו נכון
במשך עשרות שנים עמל הבמאי על "מגלופוליס", משל עתידני על אמריקה המסואבת. התוצאה מקולקלת ומקוללת, ולמרות זאת יש בה ניצוצות של גדולה, ובעיקר התבוננות חסרת רחמים של הבמאי הדגול על עצמו
איך מבקרים חלום? ואיך מתמודדים עם חלום שהופך לסיוט? פרנסיס פורד קופולה הוציא בסוף השבוע סרט חדש, "מגלופוליס", והסרט הזה הוא חלום שהוא חולם לעשות כבר 45 שנה. וכשב־2017 קופולה התחיל לדבר על "מגלופוליס" ברצינות, ידעתי מיד שני דברים הפוכים: זה סרט שאני חייב לראות, וזה סרט שאין סיכוי שייצא טוב.
1 צפייה בגלריה
פרנסיס פורד קופולה (בתמונה) רואה בגיבורו המושחת ונטול האנושיות דמות חיובית. אם כך הוא תופס את עצמו, זה מסביר את הסרט, שיש בו עיוורון מוסרי ומגלומניה
( צילום: Michael Loccisano/Getty Images)
קופולה הוא לא רק אחד הבמאים האהובים עליי, הוא גם אובייקטיבית אחד הבמאים הטובים, החשובים והמשפיעים בתולדות הקולנוע. לא רק בזכות ארבע יצירות המופת - "הסנדק", הסנדק 2", "השיחה" ו"אפוקליפסה עכשיו" - אלא גם כי קופולה (יחד עם חברו ג'ורג' לוקאס) עזר לממן יצירות של אחרים, מקורוסאווה דרך גודפרי רג'יו ועד האל הרטלי, וים ונדרס וקנת בראנה. ואם ה"מגלופוליס" הזה שהוא מדבר עליו כל כך הרבה שנים כל כך חשוב לו והוא חוזר לביים סרט גרנדיוזי, מורכב, מסובך, מלא אפקטים ושחקנים, ולעשות את הכל בכספו הפרטי, כולל ההפקה וההפצה - אז המעט שנותר לנו לעשות הוא לתת לקופולה את הכבוד ולראות מה כל כך העסיק אותו כל השנים עד שהוא מוכן להשקיע (או לבזבז) על זה יותר מ־120 מיליון דולר. ואם יש לכם כבוד לקופולה - כלומר, אם נולדתם לפני 1980 - לא בטוח שאתם יכולים לוותר עליו.
כן, זה סרט מבולגן, מבולבל והזוי, גדוש להתפקע ברעיונות שהם בה בעת מורכבים ורדודים, אבל יש כאן יוצר בעל חשיבות וחזון שבונה לעצמו במה ענקית, על חשבונו, וצורח ממרום גרונו וגילו משהו שחשוב לו להגיד לעולם, דווקא עכשיו. ויותר מזה: כשכבר צופים בסרט ומנסים לרדת לסוף דעתו של קופולה, מקבלים יצירה שהיא אומנם לאו דווקא מהנה או קוהרנטית, אבל יש בה להט, חזון, דחיפות.
זו תישאר לנצח תעלומה: מה קורה לבמאים גדולים שפתאום דועכים? לאן נעלם הכישרון? היכן מתחבא שיקול הדעת שהביא אותם להישגים כה גדולים? לכאורה, "אפוקליפסה עכשיו" היה הסרט הגדול האחרון של קופולה ומאז שנות ה־80 הוא מסתובב בעולם הקולנוע כסהרורי.
קופולה, בן 85 היום, מרותק כבר שנים להיסטוריה של רומא העתיקה, ובחיפושיו אחרי פרויקטים החל לתכנן סרט המתרחש במאה הראשונה לפני הספירה. עם הזמן הוא החליט להעביר את העלילה מהעבר אל העתיד הלא־רחוק שבו ניו יורק הופכת לרומא החדשה, אימפריה בדעיכה, ובה שלוש דמויות עומדות להתנגש זו בזו: אדריכל בעל חזון אוטופי בשם סיזר (כלומר, קיסר - אדם דרייבר); ראש העיר הכוחני, קיקרו (ג'אנקרלו אספוזיטו); וקלודיו (כלומר, קלאודיוס), בן של בנקאי, גנגסטר זוטר ונוכל שמחליט להפוך לדיקטטור מכספו של אביו (שיה לה־בוף). למראה התקציר הזה קל להבין למה ב־2017 נכנסה בקופולה הדחיפות ליצור את הפרויקט הזה, שכבר התניע ובלם כמה פעמים (יש בסרט שוטים שצולמו לפני יותר מ־20 שנה): הוא רואה באמריקה של ימי טראמפ, שנבחר לנשיא שנה לפני כן, את סיפורה של נפילת האימפריה הרומית מספרי ההיסטוריה שאהב. לכן, לצד שם הסרט "מגלופוליס" מופיעה כותרת המשנה: "משל".
זו, בעיניי, הטעות הראשונה של קופולה: כי אם הוא היה נצמד להיסטוריה ועושה סרט תקופתי על ימי האימפריה הרומית, הוא היה אולי יוצא מרשים יותר, נצחי יותר. אבל כמשל עתידני הסרט יתיישן בתוך רגע ומוסר ההשכל שלו ייראה בנאלי. הטעות השנייה היא שקופולה הלך והזדקן והסרט הלך והזדקן איתו. הסיפורים מאחורי הקלעים לעד ירדפו אותו: יחסי עבודה איומים עם הצוות, התקפי זעם ואף תביעות משפטיות של שחקניות על כך שבסצנת המסיבה בפתיחת הסרט, שמציגה את ניו־רומא כעיר של סקס והפקרות, קופולה חיבק ונישק אותן ללא הסכמתן. הוא קורא לזה בימוי - הן קוראות לזה תקיפה מינית.
בתוך הכאוס הזה נראה שקופולה איבד שליטה כי הסרט שתכנן כל כך הרבה שנים, בסופו של דבר מכיל לא מעט סצנות שאולתרו על הסט, בעיקר על ידי אדם דרייבר. כתוצאה מכך "מגלופוליס" הוא סרט עם סצנות, חלקן מרשימות, חלקן מביכות, ולעתים נדירות מתחברות לסיפור.
הטעות נוספת היא שקופולה מזדהה עם דמותו הבעייתית של סיזר האדריכל, המשורר, האמן - האיש עם החזון המגלומני לבנות עיר אוטופית המושתתת על חומר בנייה חדש שהמציא ויכול לשרוד לנצח.
דמותו של סיזר אמורה לייצג את האמן המיוסר, זה שנרדף על ידי פוליטיקאים, בנקאים, גנגסטרים ונוכלים שמנסים להכשיל אותו, אבל הוא עצמו דמות בעייתית שמתעניינת בבניינים ולא באנשים, ושהמגלומניה מעוורת אותה. מצד שני, נדמה שעבור קופולה הוא דמות חיובית, אף שבלתי אפשרי להזדהות איתה, שכן היא נראית מושחתת ונטולת אנושיות. אם כך קופולה רואה את עצמו, זה בהחלט מסביר את הסרט, שיש בו עיוורון מוסרי ומגלומניה. "מגלופוליס", לפיכך, הוא לא סרט על טראמפ, אלא סרט על קופולה, והוא חתיכת וידוי של במאי שבמידה רבה מצייר את עצמו כנבל.
ולמרות כל רשימת המגרעות והתמיהות האלה, "מגלופוליס" הוא מסוג היצירות שקל לבטל ולזלזל בהן, אבל המיתוס סביבן ילך ויגבר מעשור לעשור. זה סרט מקולל ומקולקל שעשוי מהחומרים של יצירת מופת, רק שהם לא הורכבו נכון.
