הוקרה למונטי פייתון: תזמורת המהפכה נוגעת בגביע הקדוש
הוקרה למונטי פייתון: תזמורת המהפכה נוגעת בגביע הקדוש
מופע חדש של התזמורת המצליחה מוקדש למונטי פייתון. אחרי שהצליחו להשיג אישור וזכויות מהקומיקאים הבריטים הנערצים, הם יצרו קרקס מוזיקלי נונסנסי במטרה לפנות בהמשך גם לקהל בינלאומי
אחרי שחתכו, ערכו, ניגנו, שיחקו והשתוללו עם החומרים של הגשש החיוור, התרנגולים, יוסי בנאי ואתגר קרת, עוברים חברי תזמורת המהפכה למגרש הבינלאומי, ויפתחו ב־11 בפברואר את סדרת המהפכה באופרה הישראלית עם "הבשורה על פי מונטי פייתון", יצירה מקורית לתזמורת, מקהלה ותוכי מת (לא נהרוס לכם את הפאנץ'). קרקס מוזיקלי ויזואלי שחושף את ההומור הנונסנסי האבסורדי של חבורת הקומיקאים הבריטית המיתולוגית, בהם ג'ון קליז, גרהם צ'אפמן וטרי גיליאם, שהביאו לעולם את הסרטים "בריאן כוכב עליון", "מונטי פייתון והגביע הקדוש" והסדרה "הקרקס המעופף".
אל היוצרים והמנהלים האמנותיים רועי אופנהיים (מנצח) וזוהר שרון (מוזיקה) הצטרף לכתיבה השחקן איתי זבולון, ועל הבמה מקהלת מורן והשחקן בן פרי מציפורל'ה. "ניסינו לבנות חוויה בימתית של פרק חדש ב'קרקס המעופף'", אומר אופנהיים. "כשעבדנו על הגשש שייקה לוי אמר לנו שקומדיה זה לא הפאנץ' אלא הטיימינג, ואם יש לנו טיימינג נכון כמוזיקאים נוכל אולי ליצור משהו קומי, ועם הכלים האלה יצאנו לדרך עם פייתון".
הם נברו בארכיונים ובראיונות והתכנים שימשו חומר גלם ליצירה. את ההליכה של ג'ון קליז ל"המשרד להליכות מטופשות", למשל, הפכו לריקוד ואלס למוזיקה של צ'ייקובסקי, והצעקות של אנשים גסי רוח במסעדה שמוכרת לוף (spam) הופכות לרמיקס גרובי סוחף. "צירפנו את איתי כבמאי וכותב שותף כי זוהי רכבת הרים של זרם תודעה אבסורדי. קטע מוביל לקטע וצריך ליצור דרמטורגיה מאוד משוחררת אבל עדיין אמינה. לכן קוראים לזה קרקס מוזיקלי. התמונה הכללית עמומה כי כשאתה עוסק בנונסנס ואבסורד, המסר הוא מה שאתה עושה ולא מה שאתה אומר".
פעם ראשונה עם חומרים לא ישראליים. מחשבות על קריירה מעבר לים?
"כן. אנחנו מאוד גאים להופיע בארץ אבל חושבים שלדברים שאנחנו עושים במדיום התזמורתי — לחשוב וידיאו ככלי נגינה — אין אחים ואחיות בעולם, וזה מושך אותנו כל פעם למקומות אחרים. כבר בגשש הרגשנו שאנחנו מתחילים לשלוט בכלי ובקומפוזיציה אז שאלנו את עצמנו מי זה הגשש בעולם".
"היינו בקשר עם הולי גיליאם, הבת של טרי שאחראית על הזכויות שלהם, ושלחנו להם דברים שעשינו. הפייתונים הם הביטלס של הקומדיה, ויש קשרים שאנחנו נוגעים בהם במופע. זו חרדת קודש מטורפת ותהליך הזכויות היה ארוך מייגע, צריך לאשר כל דבר וזו המון עבודה של אוצרות. הולי היתה אמורה להגיע עם טרי להופעה אבל אנחנו במציאות כאוטית אז זה לא יקרה, ואנחנו בשאיפה שיגיעו באפריל. הפייתונים אישרו אז אני מניח שאהבו. אמרו שישמחו להעלות את זה לאתר".
המלחמה גרמה לתהיות אם זה הזמן לעלות?
"באינסטינקט זה מבאס כי זו חגיגה והמציאות כרגע היא לא חגיגה. היצירה הזאת מאפשרת סוג של שפיות. במקום לחפש את משמעות החיים, אנחנו צריכים לחפש חיים משמעותיים וזה מה שאנחנו עושים. הפייתונים מסתכלים על האבסורד של העולם דרך אירוניה, ואירוניה היא לאו דווקא אופטימיות שטחית והיא גם לא פסימיות, היא מייצרת נקודת מבט".
אז המסר הוא לא בהכרח Always look at the bright side of life?
"אין לנו ברירה. פסימיות או לקחת את הדברים וללכת מפה הם לא אופציה, אז אין אפשרות אחרת. זו הסתכלות בעיניים מפוקחות במציאות, אבל עם חדוות יצירה במובן הכי רחב - לאו דווקא שיר או מופע אלא ליצור תרבות וליצור מדינה".
