טרנד עכשווי: ריצת שטח לאור ירח
טרנד עכשווי: ריצת שטח לאור ירח
ריצת לילה בשטח נהפכה לאחת התופעות הלוהטות בקרב ספורטאים חובבים בישראל. בשבוע שעבר התכנסו בבית זרזיר מאות חולי ירח שהדבר היחיד שמדריך את דרכם בחשיכה הוא פנס ראש. "זה סיפוק שקשה להסביר: הקולות, רחשי הטבע, הריצה אל תוך האפל, החשוך והלא מוכר", מתאר אחד המשתתפים
בשעה 19:50 ביום חמישי האחרון פיסת השדה הקצוצה בכניסה לבית זרזיר החלה להתמלא במכוניות. הסדרנים, לבושים באפודה צהובה וזוהרת החלו לכוון את הבאים אל עבר מקומות החניה שנותרו פנויים. "אתה תחנה בדיוק כאן", פקד עליי סדרן חמור סבר, כשהוא עוצר אותי רגע לפני שגלגלי הרכב צללו אל תוך בור שנפער בשולי השדה, ככל הנראה תוצר של עבודות ההכנה שהתנהלו במקום עד שעות אחר הצהריים. כעת נותר רק לקחת את פנס הראש וללכת בעקבות עשרות הדמויות הצבעוניות, שטיפסו מעלה אל עבר מוקד ההתרחשות.
אף שזה לא היה מרוץ או תחרות, ניכר היה שמרבית הקהל שהחל להתאסף מחוץ לחנות הריצה Runway, מתרגש לקראת הבאות. הקיץ הישראלי הרותח כבר כאן ואיתו חוזרת שוב תופעה שכבשה לחלוטין את קהל הרצים החובבנים הישראלי בעשור האחרון - ריצת ליל ירח. אלה מפגשי ריצה מאורגנים ומתוכננים בקפידה, המתקיימים במשך הקיץ בכמה מוקדים בארץ במועד שבו הלבנה במילואה, כדי לרוץ מרחק כזה או אחר בשטח.
אולם המפגש של בית זרזיר, המציע לרוב מקצי שטח של 6 ו־10 ק"מ בשדות הסמוכים, הוא המפורסם מכולם. דורון שלמון, האיש מאחורי המיזם וחנות הריצה, מקפיד לקיימו כבר 12 שנים ברצף ויש לומר כי בהצלחה רבה. בכל חודש, כשהירח מתמלא והתאריך שנקבע מראש מגיע, מאות רצים גודשים את פתח חנותו, רק מחכים ששלמון ייתן את האות לזינוק ויאפשר להם להסתער על השדות האפלים. "ראיתי ילדים שהגיעו לרוץ כאן, והיום הם ממשיכים להגיע כאנשים מבוגרים", הוא מספר בהתרגשות, "אין דבר שמספק אותי יותר מזה".
דקות לפני פתיחת הריצה והיציאה לשטח הפתוח, כמעט כולם אוחזים בידיהם פנסי ראש, חלקם צבעוניים ומשוכללים שיכולים לייצר אלומת אור עוצמתית ביותר. מנגד, לא חסרים גם פנסים מעוכים ופשוטים כמו שלי שככל הנראה נקנו בטמבוריה השכונתית ובנס ישרדו את הערב. כמובן שיש גם אלו שבחרו להגיע עם פנסי יד מאולתרים או פשוט בנו על תאורת הסמארטפון שתציל אותם. בלילה, בשדות החשוכים של בית זרזיר, איש איש, פנסו ותאורתו. העיקר ליהנות מאווירת הריצה הצוהלת, משבי הרוח הצוננים ולשוב לפתח החנות בחתיכה אחת.
לאחר תדריך של שלמון על הצפוי בשטח, כולל בקשה להיכנס לשדות בהליכה בעקבות דרדרת עפר בוגדנית שיצרו ההכנות, האישור ניתן והרצים הנלהבים צובאים על השדה שמול החנות. מאות אלומות אור בוהקות שועטות אל תוך השטח ובמהרה נפרשות על פני מאות מטרים לאורכם של השדות. זה מחזה מרהיב, אפילו סוריאליסטי. כל כמה עשרות מטרים, חץ זוהר או תאורה ירוקה מכוונים את רצי ליל הירח אל מחוז חפצם. "אני מחכה לזה כל השנה", אומר לי נועם, אחד הרצים שנמצאים לידי, כששאון הזינוק נרגע ואבק השטח מתחיל מעט לשקוע. "בריצות לילה יש משהו אחר. סיפוק שונה שקשה להסביר: הקולות, רחשי הטבע, הריצה אל תוך האפל, החשוך והלא מוכר". האיש קולע בול לתחושה.
לאחר ירידה קלילה על דרך לבנה ורחבה, סדרנים מסורים מכוונים את הרצים למסלוליהם. רצי ה־10 וה־6 ק"מ נפרדים לרגע. פגישה מחודשת צפויה להתרחש אי שם בהמשך הדרך. מסביב, לצד המבוגרים הנלהבים והמתנשפים, גם ילדים צעירים וקשוחים שרצים בקלילות ומתקדמים בבטחה על המסלול. קשה שלא להעריך את אומץ לבם, לרוץ כך בשטח החשוך, כשהוריהם לעתים הרחק מאחור, לפנים, או כלל לא נוכחים. שלמון ומתנדביו סימנו את המסלול ללא דופי. אי אפשר להתבלבל ולטעות ותא השטח שבו מתנהלת הריצה נמצא תחת שליטתם המלאה. "תוצר של שבוע נטול שינה והמון המון מתח", מתוודה שלמון. פשוט להסיר את הכובע בפניו, ולרוץ.
אבל לאחר כל ירידה מגיעה עלייה. המשפט המפורסם תקף גם כאן בבית זרזיר. הדרך חזרה של שני המקצים מתבצעת על טיילת בטון בלב השטח, כולה במגמת עלייה שלא מרפה. "מאיפה זה הגיע", אני שומע את אחד הרצים לצדי מסנן ומתנשף. כעבור כמה עשרות מטרים הוא עובר להליכה, שואף אוויר מלוא הריאות, אולי מתכונן להתקיף את יתרת העלייה, ייתכן ולהמשיך ללכת.
אני והילד שלצדי, ספורטאי צעיר שאותו אני מאמן, ממשיכים במקצב אחיד. מטר אחר מטר. הוא מתלונן מעט על ברך שכואבת, אך אינו נכנע. למרות גילו, הוא הבטיח לעצמו כי מעבר להליכה לא יהיה כאן - ונראה כי הוא מתכוון לעמוד במילתו. מאחור, נשימותיהם הכבדות של רצי ה־10 ק"מ שמתחילים לצמצם פערים ולשעוט על שביל הבטון, נשמעות היטב.
כשהעלייה סוף כל סוף נגמרת, שלט החנות הירוק הענק מתחיל לבצבץ באופק. מצד אחד הקלה, מצד שני יש תחושה שכל החוויה המיוחדת הזאת עברה מהר מדי. הנפש עוד רוצה להמשיך ולשעוט בחשכת השדות, להתנתק לעוד כמה רגעים משאון והמולת העולם. לשמוע רק את רחשי החיות והלמות הצעדים.
אבל כנראה שבבית זרזיר אי אפשר באמת להתלונן על החזרה למציאות. זו מובילה באמצעות שבילי העפר בחזרה לפתח החנות, שם שלמון וצוותו הכינו לרצים כיבודים ופינוקים כיד המלך. פנס הראש מוסר, הזיעה מתייבשת לאט והשיחות הנעימות אל תוך הלילה מתחילות.
