רום רזניק: "אמיר אוחנה יותר מפחיד אותי מאבי מעוז"
רום רזניק: "אמיר אוחנה יותר מפחיד אותי מאבי מעוז"
רום רזניק הרגיש שאין לו מה לראות על הבמה אז הוא הקים בלי שום תמיכה ממסדית את תיאטרון "המשולש" שנוצר לקהילה הלהט"בית. בחודש הגאווה הוא מקיים בהבימה את פסטיבל "דרמה קווין", כולל הופעת אורח של יניב ביטון, ומסביר ש"המהות שלנו היא להביא תכנים שיגידו להם לא בתיאטרון הרפרטוארי. המצב הפוליטי בעיקר מספק לנו דלק"
בימים שזכויות אדם מצויות תחת איום ומתקפה, בחרו בתיאטרון המשולש, מייסודו של המרכז הגאה בתל אביב, לחגוג את היצירה הלהט"בית ולהציבה בקדמת הבמה. זה יקרה השבוע (עד 10 ביוני) על בימת התיאטרון הלאומי הבימה בפסטיבל "דרמה קווין 2", עם הצגות, מופעים ואירועים מקוריים ובינלאומיים בהשתתפות עשרות יוצרים מכל קצוות הקשת של הקהילה הגאה.
"מה שקורה בארץ בעיקר מספק לנו דלק", אומר הבמאי והמחזאי רום רזניק שהקים את "המשולש" לפני כשנתיים עם חבריו ללימודי הבימוי בסמינר הקיבוצים נמרוד דנישמן ויובל קורן. "אלה לא רק האמירות נגד הקהילה אלא הקרע בעם ולאן שזה מוביל אותנו. אנחנו צריכים להיאבק עכשיו על דברים בסיסיים. האמירות הגזעניות וההומופוביות מכעיסות אבל אנשים חשוכים כמו אבי מעוז משתמשים בזה כפרובוקציה. אני הרבה יותר מפחד מאנשים כמו אמיר אוחנה שלא עושה שום דבר למען הקהילה, למרות התפקיד המאוד חשוב שהוא ממלא בכנסת. הוא שיחק על הטיקט של הגיי בתחילת דרכו, כשזה היה לו נוח, שימש כעלה התאנה של הליכוד בכל מה שקשור לקהילה הגאה, ועכשיו כשהגיע לאן שהגיע — הוא עושה יותר נזק מתועלת".
המשולש הוקם מרצון לעשות תיאטרון שמייצג את הקהילה: המאבקים, הכאבים, האהבות וההומור. הוא מתקיים מתקציב זעום של כ־60 אלף שקל בשנה מהמרכז הגאה של עיריית תל אביב וממכירות כרטיסים, אך לא נתמך על ידי משרד התרבות. פעיליו פועלים לקבל תמיכה ממסדית, העובדה שנפלו על הממשלה הכי פחות מכילה לא מדאיגה את רזניק: "זה לא תלוי בשרים אלא בפקידים שלרוב לא מתחלפים הרבה שנים — אני מקווה שנניב תוצאות".
לאלה שטוענים שאמנות ממילא לא משנה דבר הוא אומר ש"אמנות אולי לא משנה חוקים בכנסת אבל כן מחזקת זהות ואמונה. תיאטרון זה האלוהים שלי, ואנחנו נמשיך את הפעילות שלנו בכל מצב".
אחרי שבשנתיים האחרונות צפו בהם אלפי אנשים, בספטמבר יעברו לבית חדש במרכז הגאה בגן מאיר. עד עכשיו הציגו באולמות הקטנים של הבימה אחרי שהמנהל האמנותי משה קפטן צפה בהצגות שלהם. "זה ריגש שקפטן נתן בנו אמון. בהבימה לא מתערבים בתכנים שלנו".
1 צפייה בגלריה
יניב ביטון. "התאהבתי במחזה מיד. בגלל ההומור ובגלל שהוא מדבר אל כולם"
(צילום: יובל חן)
בפסטיבל יעלו, בין השאר, ההצגה "חמש לסביות אוכלות קיש", ערב מחווה קווירי לדיוות הגדולות של המוזיקה, קריאה מבוימת של "ארוחת ילדים" זוכת פסטיבל אדינבורו עם סיפור אהבה על הקשת הטראנסית, בבימוי אילאיל סמל. מופע הסטנד־אפ "אבא שלי בת" של עמית ויינברג, ו"קוויקי": חמש הצגות קצרות, ומחזהו של רזניק "האחד" עם אורח מיוחד: יניב ביטון.
רזניק (30), רווק, גר בתל אביב, בן יחיד לאם חד־הורית. "מגיל צעיר אמא שלי לקחה אותי להצגות, והעבירה לי אהבה לתיאטרון ומחול.בצבא הייתי פקיד בשב"כ ואז החלטתי ללמוד תיאטרון".
הוא ביים את הקברט הסאטירי "למען האמת" בצוותא, את "יותר מזה אנחנו לא", המחזה הראשון עם שותפיו לדרך דנישמן וקורן, ובימים אלה מסיים שנתיים כעוזר האישי של שיר גולדברג, המנהלת האמנותית של תיאטרון באר שבע. רזניק יצא מהארון בגיל 17 כשהיה עם בן זוג, והפרידה ממנו הייתה הרקע לכתיבת "האחד". "אמא שלי קיבלה את זה בשלבים ועברה תהליך מדהים. חששתי מאוד לצאת מהארון כי אנחנו אחד על אחת וזה היה צעד אמיץ בתור נער. זה שהיה לי בן זוג הקל עליי כי הייתי אהוב ונאהב".
"האחד" מספר על גיי תל־אביבי, הייטקיסט בן 27, שמוצא את עצמו פתאום בעולם הרווקות והוא כאמור כתוב מתוך הסיפור האישי של רזניק. "כשנפרדנו, חשתי שאני עובר עוד יציאה מהארון. שנים הייתי באיזו תבנית 'נורמטיבית' ודמיינו חתונה ופונדקאות והכל היה מסודר כדי לעבור לכולם חלק בגרון. ואז התחלתי לשאול את עצמי שאלות על זוגיות ומה זה אומר להיות הומו ומהחוויה הזאת נכתב המחזה".
יניב ביטון, שיופיע בתפקיד אורח, מספר, כי "את 'האחד' ראיתי לפני כשנה והתאהבתי על הרגע הראשון: מהמקוריות, מההומור ובעיקר מהכנות שנשפכת מכל מילה, וגם ההומור הפנים־קהילתי. אבל זה עובד בעיקר בגלל ההזדהות האוניברסלית עם כל מי שמחפש אהבה ואת האחד. אז כשרום הציע לי להתארח ברור שאמרתי כן. לכבוד ההצגה כתבנו שני קטעים חדשים ובינתיים ההצגה סולד אאוט אז יש מצב שנעשה את זה שוב בהמשך". זו, כאמור, רק הצגה אחת של “המשולש” שנולד מהבנה שאין מספיק ייצוג לקהילה בתיאטרון הישראלי. "נתקלנו בייצוגים לא טובים של לסביות והומואים ורצינו לייצר אטמוספרה אחרת. כשאני נכנס לנטפליקס, אני מחפש בתכנים הלהט"ביים סיפורים שאני מזדהה איתם ונוגעים לי ללב. המטרה שלנו היא להביא לקדמת הבמה סיפורים כאלה".
הקהל אכן ממלא את האולמות, ולחלק מהצגות הפסטיבל נמכרו כל הכרטיסים ויעלו שוב ביולי. "אנשים צמאים מאוד לתיאטרון להט"בי. נמרוד, יובל ואני עושים את זה בהתנדבות כדי להשאיר כסף לתיאטרון. אנחנו מרגישים שהדבר גדול מסך חלקיו וכל מי שנכנס למשולש חווה את זה: גילת אנקורי שהיא שחקנית מכובדת ואייקון להט"בי, באה ומופיעה בהצגה 'דניאל בעלי' כי היא אוהבת את התפקיד ומבינה את החשיבות של התיאטרון". רזניק מדגיש שהתיאטרון פונה גם לקהל סטרייטי: “ניגשו אליי כמה פעמים ואמרו, 'איזה כיף שיש לנו איזשהו פתח לעולם שלכם'" השנה הגדילו את מספר ההצגות שבמרכזן נשים מכל קצוות הקשת הלהט״בית ונתנו במה לקהילה הטראנסית. "אנחנו לוקחים חלק במאבק של היוצרות בתיאטרון לייצוג נשי של לפחות 50%. שלושתנו לא מספיק בקיאים בחוויה הטראנסית אבל מצאנו את המחזה 'ארוחת ילדים' שנכתב על ידי טאבי לאמב, מחזאית א־בינארית בריטית, טקסט שנכתב מתוך חוויה של אדם שמכיר את הדבר וגם השחקנים אלן ווקר ויובל מור כהן הם על הקשת הטראנסית".
בימים אלה עולים בתיאטרון הרפרטוארי מספר לא מבוטל של מחזות שנוגעים בנושא הלהט"בי: "את שאהבה נפשי" ו"השנה היפה בחיי" בהבימה, "סיפור אהבה" בבית ליסין ו"מלאכים באמריקה" בקאמרי. רזניק מברך על כך אך מסביר: "זו פעולה שונה משלנו. הרפרטוארי יותר מנגיש את הקהילה לקהל וזה חשוב, אבל ב’משולש’ עושים הצגות שמתמקדות בדברים שפחות מדברים עליהם. ב'האחד', למשל, יש נאמבר של 10 דקות על אפליקציית ההיכרויות גריינדר שיש בה דברים משעשעים אבל גם כואבים, קשים ואלימים. זה משהו שלא היה עולה ברפרטוארי. אנחנו לא תיאטרון שצריך לענות על צרכים מסוימים של קהל מנויים וקניינים, המהות שלנו היא להביא תכנים שרוב הסיכויים שיגידו להם לא ברפרטוארי כי הם נישתיים או פרינג'יים מדי.
"בשנה הבאה אביים מחזה על זוג שמצרף בחור לחדר המיטות. עם סצנת עירום של רבע שעה לפנים. סטרייטים יוכלו להזדהות אבל זה מדבר על החופש בזוגיות הומואית. המשולש הוא המקום לדבר לקהילה".
לרזניק ושותפיו יש שק של חלומות ושאיפות, ובינתיים הם מקווים להפוך את המשולש למרכז תרבותי משמעותי. אולי בהמשך גם יזמינו את אמיר אוחנה לצפות בהצגות ("לא נראה לי שהוא יבוא") או את שר התרבות מיקי זוהר ("נזמין בכיף ובאהבה אבל אני באמת בספק אם יגיע").
יניב ביטון. "התאהבתי במחזה מיד. בגלל ההומור ובגלל שהוא מדבר אל כולם"
