המחזה "דור בא" - "על הדור האבוד והמפונק שלי, ואני לא בהכרח חושב שזה רע"
המחזה "דור בא" - "על הדור האבוד והמפונק שלי, ואני לא בהכרח חושב שזה רע"
מעין אבן, מיוצרי מחזה הקאלט הפרוע "הסוף", והדבר הכי לוהט בתיאטרון כרגע, כתב ומככב בקומדיה חדשה על צעיר אבוד שמפנטז כי הפתרון לכל מצוקותיו הוא להרוג את אבא ואמא
המחזה: לדור אין בית, כסף או אהבה, בחור בן 30 מריר ומפונק שחוזר מהודו ונאלץ לגור אצל ההורים ולא מצליח להתאפס על החיים שלו. הוא מאוהב באקסית שלו, יש לו פנטזיות להרוג את ההורים שלו ולברוח. המחזאי מעין אבן, 28, כבר כתב עם גיא וינטרוב וביים את "הסוף", מחזמר שנון בכיכובו של אבי דנגור שכבר הפך לקאלט. הוא מייצג דור חדש של מחזאים שלא חושש למתוח את גבולות התיאטרון כולל הרגעים האפרוריים ומעוררי החרדה, והכל בהומור פרוע ומושחז.
במחזה "דור בא" בתיאטרון הבית הוא מגלם את דור ומספר ש"זה משל מצחיק־עצוב על המלחמה בין משאלות למציאות, על המלחמה בין דור לדור ובינך לבין עצמך. קראתי לו דור כי לתחושתי יש כאן סיפור שהוא לא רק שלי. זה סיפור על הדור שלי. בסופו של דבר מתחולל בכולנו אותו מאבק: לחיות במציאות בלי לוותר על המשאלות שלנו. אנשים בגילי מתלבטים אם לחפש עבודה עם שכר יפה בהייטק או להתמסר לתשוקה האמיתית שלהם. יש משהו פשטני בלומר על הדור שלנו שהוא מפונק, אבל אני כן מזהה פער גדול בין הדור שלנו לדור שמעלינו ביכולת להסתפק במועט וזה לא דווקא שלילי. גם העולם השתנה והקצב והאפשרויות. אז אני רוצה לומר שאנחנו דור מפונק וגם לומר שאנחנו בכלל לא מפונקים אלא פשוט במצוקה. וההורים שלנו במצוקה מולנו. הבסיס למחזה היה מערכות יחסים עם ההורים או עם בנות זוג שהיו בהן המון תלות, זעם ותשוקה לעצמאות והמחזה נולד מהמחשבה שאם ההורים שלי ימותו אז יהיה לי כל מה שאני צריך — אבל לא יהיה לי אותם. משהו במחשבה הזאת כל כך זעזע אותי ובראש שלי זו היתה קומדיה שחורה סאטירית על מה קורה לילד שהוא כל כך אבוד עד שהוא מגיע למצב שהוא מפנטז לרצוח את הוריו".
משתתפים: מעין אבן, אורי גוטליב, ליר כץ, נינה קוטלר.
הבמאית: נעה וגנר, במאית, יוצרת ומשוררת. בוגרת סמינר הקיבוצים ותואר שני מהאקדמיה לתיאטרון LAMDA בלונדון. בין ההפקות שביימה בישראל "שני אנשים בלילה" בקאמרי, "נתן החכם" בחאן, "מחר ניסע ללונה פארק" בתיאטרונטו. עם אבן כבר עבדה בעבר על "החדירה" לתיאטרון הבית. "כשמעין שלח לי את המחזה אמרתי לו שזה עלי ולא עליו", מספרת וגנר. "בדיוק חזרתי מארה"ב אחרי תקופה של מחשבות על עצמי ועל תיאטרון, חזרתי להורים שלי וזה היה נורא. שלושה ימים פשוט בכיתי. ואז מגיע סיפור על בן 30 שחוזר מחו"ל להורים שלו ומתחיל לבכות ראיתי את עצמי בדבר הזה: בין ללכת על הפנטזיות או להישאר במציאות, זה מאבק פנימי שאני חיה אותו ובתור אשה זה אפילו לפעמים יותר מורכב".
העבודה: "הסצנה מתחילה כשאבן מדבר בדמיונו עם הילד שהיה. התמונה הריאליסטית נשברת כשליר מחזיקה בובה שמגלמת את הילד הזה. על השאלה איך זה לביים את המחזאי עונה וגנר "זה לא פשוט אבל מערכת היחסים ביני לבין מעין טובה מאז שעבדנו ביחד על המחזה 'החדירה'. הוא סמך עלי וכל דבר שביקשתי לשנות או להזיז הוא עשה. נכון שאומרים שתמיד עדיף לביים מחזה של מחזאי מת אבל משהו ביחסים בינינו ובהבנות של הדרמה מאפשר לנו לעשות שינויים בלי לפחד".
מי שמגלמת את האקסית של דור, בת, היא השחקנית והרקדנית ליר כץ ("המפקדת") שחזרה לשחק בתיאטרון בזכות הבמאי ארי פולמן, שליהק אותה ל"מתאבל ללא קץ" בקאמרי. היא מייצגת את החלק האחר של דור ה־Y, אלה שבאו מבית בלי אפשרות לעזור וצריכים להסתדר בעצמם. "מערכת היחסים הרעילה והמורכבת בין בת לדור היא חלק מהיופי של לעשות יצירות שמתעסקות בסופו של דבר בנפש שלנו", אומרת כץ. "מעין ואני למדנו הרבה דרך הניסיון לייצר את זה. הוא כתב דברים שקרו לי אחד לאחד עם אקסים שלי, ואנחנו לא הכרנו לפני כן. זה היופי במה שהוא עושה, הוא מדבר לכולם. כל אחד מוצא פה עם מי להזדהות — גם איתו, למרות שהוא דמות קשה, אבל רואים את המצוקה שלו".
"דור בא" מאת: מעין אבן: 19־21 בינואר בתיאטרון הבית
