יוצרי הסדרה "שישו ושמחו": "חזני הרבנות הם הסטיב אוסטין שלנו"
יוצרי הסדרה "שישו ושמחו": "חזני הרבנות הם הסטיב אוסטין שלנו"
סדרה חדשה, מצחיקה ומתריסה בכאן 11 עושה "הלהקה", רק עם כיפה וציציות: חבורת ג'ובניקים בלהקת הרבנות הצבאית שמקבלת על הראש מפקד קרבי ומורעל. "אנחנו לא פוחדים להכניס את הדמויות למקומות מטונפים ואז להוציא אותן משם", אומרים היוצרים, סיגלית ליפשיץ ושלום הגר, שליהקו לתפקידים הראשיים את אקי אבני, דודו פישר ונתן דטנר
"שישו ושמחו", סדרת הדרמה החדשה של כאן 11 שעלתה השבוע, היא מין גרסה דתית, גברית ועכשווית לסרט המכונן "הלהקה" של אבי נשר. אלא שבמקום "על המחנה ניצת ירח" הם שרים "מסורת", כמו ב"כנר על הגג" רק בנימה חזנית, ובמקום חיילות וחיילים שטופי הורמונים כאן לפנינו חבורה כל־גברית, חברי מקהלת הרבנות הצבאית. "אפילו הכנסנו פרפראזה על 'זה הסולו שלי' שיפצ'וק אומרת במקור ב'הלהקה'", מציינת סיגלית ליפשיץ, שיצרה את הסדרה יחד עם שלום הגר. כאן דודו פישר זועק “זה האל מלא רחמים שלי” ושר מעל קבר פתוח בכוונה גדולה, גם כדי להרגיז את יריבו נתן דטנר.
הסדרה פוגשת את אנשי להקת הרבנות בשלב קריטי בתולדותיה, כאשר למקום מגיע מפקד־רב חדש עם עבר צבאי מפואר (כנראה) ופציעה שתעיד על כך; הוא רוצה להחזיר עטרה ליושנה, או לפחות להחדיר גאוות יחידה כמו שהוא מכיר בחיילים שהם מין חבורה של לא יוצלחים, שבמקרים מסוימים הם יודעים לשיר ואפילו, במקרה של גיבור הסדרה נחומי (נווה צור), שואפים להיות סולנים של הלהקה.
3 צפייה בגלריה
אקי אבני ב”שישו ושמחו”. “יצא ממנו משהו רבני. מי ששיחק מעצב אופנה הומו ב’יש לה את זה’ נהיה רב־לוחם. אקי אבני השתבח”
(צילום: איציק פורטל, כאן 11)
בשאר הזמן חיילי הרבנות האלה עוסקים בפעילות מאוד לא צבאית של לקשור ציציות, לברור אורז, לטהר גופות, לקבור עורלות ולהקטין ראש, כמו שדווקא מקובל בכלל צה"ל. הפער בין המפקד־הרב־הפייטר המחוספס, שהוא לא במקרה אקי אבני (שנלחם כבר בסדרה "טירונות", ותמונה שלו מ"ההסדר" נמצאת על המדף של הדמות שאותה הוא מגלם כעת), לחייליו הרכים הוא רק אחד ממחוללי ההומור בסדרה, ויש גם כוריאוגרפיה של לולבים ומיני מנהגים משונים, השייכים לעולם סגור יחסית, שזוכה כאן לחשיפה, לביקורת ולניתוץ של סמלים ופרות קדושות.
מאחורי הדרמה הקומית המוזיקלית, המקורית, הייחודית והמצחיקה הזאת נמצאים ליפשיץ והגר, שני יוצרים, שמשתפים פעולה זמן רב (בסרטים "סלסול" ו"רעבעצען"), והיו התלמידים הדתיים הראשונים בבית הספר לקולנוע סם שפיגל.
"אנחנו מתייחסים לרבנות כאל שטעטל שבה הדתי מנסה להיות גיבור חיל, זה גורם להרבה חיכוכים"
בראיון מדברים השניים על העולם שבראו, הקרוב ולפעמים ממש זהה לעולם שממנו באו — הגר שירת בגולני כחייל הסדר, ואת המילואים עשה ברבנות הצבאית. ליפשיץ (52) נולדה בבאר שבע כרביעית מבין שמונה ילדים. כיום היא גרה בירושלים, נשואה פלוס אחד ולבעלה שני ילדים גדולים. היא למדה באולפנה בערד, ועשתה שירות לאומי כמדריכה באולפנה. בעברה למדה ראיית חשבון ועיצוב גרפי, עד שהגיעה לסם שפיגל.
הגר (48) נולד בירושלים, למד בבית הספר חורב, גר תקופה בתל אביב וכיום גר בבית הכרם בירושלים עם אשתו ושלושת ילדיהם.
כשהם אומרים שגדלו על מקהלת הרבנות, הם מתכוונים לשידורים של המקהלה במוצאי שבת בערוץ 1 של פעם, "שהם היו עומדים וזזים ככה", מדגימה ליפשיץ. "זה היה מקום מתקתק ונעים. כשהייתי ילדה, היה לי ברור שהאח שצעיר ממני הולך לרבנות. דתיים הולכים לרבנות. זמרי המקהלה היו גיבורי הילדות שלנו, כמו סטיב אוסטין".
"כשהייתי ילד היו הופעות בגן הפעמון", נזכר הגר. "באחת מהן 'צמד רעים', שהם בוגרי מקהלת הרבנות, היו מין להקת החימום של החתול שמיל. כל הילדים חיכו לו. נתן דטנר, שגילם את החתול שמיל, הגיע באיחור של שעה וחצי והיה לו כל כך חם, שהוא הוריד את המסכה, וכולם נורא התאכזבו, אבל הוא לא לבש אותה בחזרה. סיפרנו לו את זה עכשיו כשליהקנו אותו כמנצח של הלהקה לסדרה".
הזיכרון הזה והקשרים טלוויזיוניים, קולנועיים והתרבותיים ניכרים בתוצר הסופי של הסדרה. החל בשילוב השיר מתוך המחזמר "כנר על הגג", דרך קריצות ל"להקה", וכלה בליהוק (אלי גורנשטיין ששיחק ב"להקה" משחק גם ב"שישו") ובאקי אבני, כמובן.
אז ראיתם גם סרטים לא "נקיים", כמו שמכנים את זה בסדרה?
"ברור שראינו דברים לא נקיים", אומרת ליפשיץ. "כשיש איסורים נהיים יותר סקרנים. באולפנה ובישיבות היו מצנזרים קטעים מסוימים מסרטים. היו עורכים את זה או פשוט שמים יד על המקרנה ברגע שהיתה נשיקה. וישנן הצדיקות שהיו מורידות את הראש".
3 צפייה בגלריה
מתוך "שישו ושמחו". "בסדרה הזאת כל הגיבורים דתיים, הציונות הדתית יכולה למצוא את עצמה בכל הדמויות"
(צילום: איציק פורטל, כאן 11)
"אנחנו חשופים לכל הסרטים", מאשר הגר. חלק מהחלטות הליהוק נבעו מההיכרות הזאת. "כשכתבנו את הרב ויזנר, הבנו שלום ואני שזה צריך להיות אקי אבני", אומרת ליפשיץ. "זה הצחיק אותנו. ואז פגשנו אותו וביקשנו שיעשה סצנה עם נחומי בבית מדרש, ונשפכנו מצחוק. יצא ממנו משהו רבני, ההוא שמשחק מעצב אופנה הומו ב'יש לה את זה' נהיה רב־לוחם. אקי אבני השתבח".
בצד זה היוצרים גם משלבים בסדרה כוכבים, טרנדים ותופעות מעולם שפחות מוכר לחילונים. הם מזכירים את כוכב המוזיקה יוסל'ה רוזנבלט, למשל, או את אברהם פריד וגאים שהמפיק המוזיקלי של פריד עיבד את השירים של הסדרה שלהם. "לפעמים קיבלנו מאנשי התאגיד משובים בנוסח 'אנחנו לא מבינים את זה'. זה הפליא אותנו. למה אתם מבינים בחורה תל־אביבית שמסתובבת עם 200 כלבים, אבל אתם לא מבינים מה הכוונה בכוריאוגרפיה של 'עלינו לשבח'? וגם אם זה לא מובן, זה מסקרן, אולי תבררו, ותגלו שזאת תפילה שעושים הרבה השתחוויות בתוכה", אומרת ליפשיץ. אבל בתאגיד התעקשו שהקהל לא יבין. "אז החלפנו לולבים".
הצלחת "שטיסל" השפיעה על ריבוי הסדרות על דתיים כמו ש"פאודה" השפיעה על סדרות האקשן?
"קודם כל, העולם בסדרה הוא לא חרדי. זה עולם דתי ציוני צבאי. הקברנים הם פועלי אגודת ישראל, שזה גם לא חרדים. וישנו דודי זינגלבאום שהוא חרדי", מסביר הגר את הדקויות. "בסקאלה הזאת של הסדרות נמצאות בצד אחד 'שטיסל' ו'שבאבניקים' ובשני 'סרוגים'. אנחנו לא משתלבים באף אחת מהן".
לדברי ליפשיץ "הדתיים הלאומיים, שזה אנחנו, נורא רוצים לקבל הכרה ולעשות את כל הדברים שכולם עושים. כי הרי אין את הדימוי הזה: בגלות אתה גלותי ולא הולך לצבא. אנחנו מתייחסים לרבנות כאל שטעטל, עיירה, שבה הגיבור מנסה להיות דתי גיבור חיל — זה גורם להרבה חיכוכים. ויזנר הוא מצד אחד גיבור, מצד אחד הוא רב".
3 צפייה בגלריה
יוצרי הסדרה שלום הגר וסיגלית ליפשיץ. "הדמויות האלה זה אנחנו, לא הם. הגיבורים שלנו בידיים בטוחות"
(צילום: יואב דודקביץ)
"אני מאוד אוהב טלוויזיה, ותמיד מחפש דמויות להזדהות איתן", אומר הגר. "אבל לרוב קשה להזדהות עם הדמות הדתית. או שהיא קריקטורה, או שהיא סתם רחוקה מכל מה שאני מכיר. בסדרה הזאת יש גיבורים שכולם דתיים, ואתה יכול למצוא את עצמך בכל הדמויות. אני רואה את הסדרה עם הבנים שלי והם מוצאים את עצמם ואת החברים שלהם שם, ב'שטיסל' וב'סרוגים' לא מצאתי את עצמי. 'סרוגים' היא סדרה חשובה, אבל הסגנון ותפיסת העולם שונים. בין הגיבורים שלנו יש אנשים פגומים ואנחנו אוהבים אותם. לא באנו לבקר. רצינו לעשות סדרה מעניינת ומצחיקה".
"אבל אנחנו לא מפחדים להכניס את הדמויות שלנו למקומות מטונפים ואז להוציא אותן משם", ממהרת ליפשיץ להוסיף. "כאב וצחוק צריכים לבוא בערבוביה. זה הדנ"א של הסדרה".
בינתיים איך הקהל שלכם מגיב?
"הם גאים בנו, אני חושב. אבא שלי והחברים שלו בבית כנסת שראו את הפרקים צחקו ואהבו. מי שמתייחסים לזה בצורה הומוריסטית ולא הרת גורל, יכולים ליהנות. יש דברים עוקצניים ולא נעימים, אבל בסופו של דבר אנחנו אוהבים את הדמויות".
"אנחנו לא באים מבחוץ", אומרת ליפשיץ. "אנחנו מבפנים לגמרי".
"הדמויות האלה זה 'אנחנו', לא 'הם'", אומר הגר. "הם בידיים בטוחות".
