שני פני המטבע: המסעדה מלגו ומלבר שייכת לתל אביב התרבותית וגם ההדוניסטית
שני פני המטבע: המסעדה מלגו ומלבר שייכת לתל אביב התרבותית וגם ההדוניסטית
האוכל של השף מוטי טיטמן מוכיח שגם אחרי שמונה שנים בצמרת, לא נס ליחו. אוכל מבריק, מתוחכם במידה ובעיקר סקסי, טעים רצח וכזה ששווה לחזור לכאן בשבילו שוב ושוב
כיכר הבימה, או בשמה הרשמי - 'כיכר התרבות', היא כידוע הצנטרום של הפיילה של התל אביביות. התרבותית, גבוהת המצח אבל גם זו הנהנתנית, ההדוניסטית, הפודיסטית, המנותקת. זו המעניקה לתל אביב את כינוי הגנאי 'הבועה'. אולי הגיע הזמן להבין שאלו שתי פנים של אותה מטבע, ואין מקום יותר טוב מלנסות ולהוכיח בו את זה לעצמך מאשר מסעדת "מלגו ומלבר".
שמונה שנים שוכנת המסעדה הזו ממש מול העיגולים של קדישמן והערוגה של קראוון, אחד המקומות הכי יפים ונכונים בתל אביב, אם לא למעלה מזה.
ברגע שאתה עולה בגרם המדרגות הקצר ובה בשעריה, אתה יודע שאכן הגעת למקום הנכון. למקום "נכון". כל הווייתה של מלגו כפי שהיא מכונה בקיצור היא להיות "נכונה". אחד המדדים להצלחה בתחום החמקמק הזה הוא כמובן לא להראות שזה מה שאתה מנסה לעשות. לא להזיע. לא להיראות מתאמץ. נונשאלנט. ואת זה, עושים כאן הכי טוב שאפשר. אפילו המטבח הפתוח לא מסגיר טיפה לחץ אצל הטבחים הצעירים והשף מוטי טיטמן המנצח עליהם. גם כשאתה יושב על הבר אל מול הבלט המודרני הזה, הכל נראה מאד רגוע. המוזיקה רועמת כמעט כמו בבר או מועדון, התאורה אפלולית, הברמנית קולית לאללה. בקיצור, תל אביב בשיאה.
עכשיו רק נותר לקוות שהאוכל טוב כמו שזכרת. ואוי כמה שהוא טוב. אוכל סקסי. יש דבר כזה. לוהט, יצרי, חם, מחרמן ממש. מלגו היא אמנם מסעדה, אבל נראית לגמרי כמו בר. יש אמנם גם בר של ממש אבל כל הוויב, כמו שאומרים בימינו, הוא לגמרי של בר. גם בשולחנות. בחושך, המוזיקה, האנרגיה. וזה כיף לא נורמלי.
מוטי טיטמן לא רק נראה כמו כוכב רוק, רזה, שרירי ומקועקע, הוא גם עושה אוכל שהוא רוק'נ'רול. אוכל בועט. ככה היה צריך להיראות האוכל של לא מעט מסעדות אצלנו שרק עושות כאילו ומהר מאד הופכות למשכנם של עמוקי הארנק המשועממים.
טיטמן קנה את עולמו בעיקר בזכות מנות הדגים שלו. והנה מסתבר, בזמן האחרון הוא שולח ידו בלא פחות רצינות גם לבשר ועושה שם לא פחות חיל.
פתחנו בשני ריבועי לחם מחמצת ועליהם קורדנביף עם איולי שאלוט וחזרת שהיו מנת פתיחה מוחצת. שני קרוקטים של תירס שרוף עם פרמז'ן וקרם פלפלי הבנרו ממשיכים את הקו. לא מתאמץ אבל לרגע לא מנומנם. הולך טוב עם היין הלבן הצרפתי ממאקון. פרוסות דקות של טונה מקומית, בשיאה כרגע, עם וינגרט תמרים, בריוש עם עלה מרווה מטוגן ואגוזי לוז. צירוף מוזר על הנייר, מוחץ ונפלא בפועל. אחת המנות הטובות בארוחה.
מיני-לחוח תימני מארח נקניקיית צ'וריסו חזיר תוצרת בית עם איולי צ'ילי מותסס, בצל מקורמל ואריסה. טיטמן אכן יודע לעבוד עם בשר. אפילו כשזה מגיע לנקניקיות. סוג אמנות נדירה במקומותינו. טרטר דג ים (מוסר) עם מלפפון, ג'ינג'ר, צימוקים ושקדים, וקרם פלפלי חלפיניו חריפים בצד. מעל לתלולית סלט הדג הזה, מונחות טורטיות קטנות עשויות מ...קולורבי ! אתה מורח קצת רוטב חלפניו על הקולורבי, עורם תלולית סלט וטורף. יפה להלל, טעים להפליא. שאפו שף. שיפודי תמנון ובייקון. יעני 'ים-יבשה'. הם מגיעים עם שעועית ורוטב פפריקה מעושנת. זה כבד, עשיר, מזמין בירה (התאפקנו), משביע, ושוב נהדר. כוס וינו ורדה ('יין ירוק') פורטוגזי, עוזרת לזה לרדת חלק.
כיסוני פסטה- אניילוטי- ממולאים בגבינת מסקרפונה ובצל שרוף ולצידם מח עגל מטוגן 'פנה' (כמו שניצל) הכל משתכשך בציר עוף חום וסחוג ובתוספת עלי מנגולד. זה נשמע מוזר, וכמובן קצת מאתגר בגלל המח אבל זה כל כך עדין, וגס, בעת ובעונה אחת, וכל כך מיוחד ויצירתי אבל לא מתחנף או מקושקש. מנה מופלאה. כמו כל שאר המנות, צריך כבר להודות.
עברנו לינוחים. פודינג חלב עיזים עם קוביות תות שדה בסירופ טימין לימוני וגלידת שמנת תותים. איזה כיף. עדין, ילדותי משהו. רך. מרגיע.
טארט שקדים ודובדבנים עם מחלב (אבקת זרעי דובדבנים) וגלידת שמנת חמוצה ודובדבנים. קינוח לילדים גדולים.
האוכל של מוטי טיטמן מוכיח שגם אחרי שמונה שנים בצמרת, לא נס ליחו. זהו אוכל של שף בוגר ומנוסה, שגם המקום ה-40 ברשימת ה'פיפטי בסט' של המזרח התיכון וצפון אפריקה לא עשה ממנו עוד שחצן ברשימה. אוכל מבריק, מתוחכם במידה ובעיקר סקסי, טעים רצח וכזה ששווה לחזור לכאן בשבילו שוב ושוב.
מלגו ומלבר, שדרות רוטשילד 142, תל אביב, 050-7981318. א'-ש' 19:00-00:00
קורנדביף – 45
קרוקט הוואנה – 52
טונה – 80
לחוח וצ'וריסו – 52
טרטר דג בקולורבי – 76
שיפודי תמנון ובייקון – 92
אניילוטי מוח – 88
פודינג חלב עיזים ותותים – 45
