"שיקנו את היין שלי כי הוא טוב, לא כי הוא כשר"
"שיקנו את היין שלי כי הוא טוב, לא כי הוא כשר"
אחרי עשור ביקב טוליפ, היינן דוד בר אילן מתפנה לעסוק ביקב הפרטי שלו, יקב יהושע. הוא מייצר בו שני יינות קלים ומצוינים, והוא בוחר לייצר אותם לא כשרים
דוד בר אילן עוזב את יקב טוליפ. אחרי עשור כיינן הראשי של אחד מיקבי הבוטיק האהובים והמצליחים בישראל הוא יוצא לדרך עצמאית. אחרי שיסיים את הטיפול בבציר 2022 שנבצר בסתיו האחרון, ייצא לחופשה משפחתית ארוכה ואז יחל לטפל יותר ברצינות במותג הפרטי שלו, יקב יהושע.
טוליפ, בבעלות משפחות יצחקי וויסמן, הוא לא רק יקב טוב ומוצלח, הוא עושה מצוות, לא רק יין. הוא ממוקם בכפר תקווה (ליד קריית טבעון) ומעסיק מיום היווסדו את תושבי הכפר בעלי הצרכים המיוחדים. בעשור שבו בר אילן הוביל את טוליפ, הוא הפך אותו מיקב אהוב מאוד, אבל כזה שמייצר יינות כבדים, מאוד אלכוהוליים ופירותיים, לכזה שהולך ומתחבר למגמה השלטת כיום ברוב היקבים בארץ, כלומר ייצור יינות קלים יותר, פחות עמוסי פרי ויותר נגישים וקלים לשתייה. הוא גם הכניס ליקב יותר ויותר זנים ים תיכוניים לצד הבורדולזים, כלומר סירה וקריניאן למשל, ולא רק קברנה ומרלו.
אנחנו נפגשים כדי לטעום את היינות שבר אילן מייצר תחת השם "יהושע" — מותג היין הפרטי שלו המיוצר בתוך יקב טוליפ עצמו. כרגע מיוצרים ממנו בסך הכל 1,200 בקבוקים מכל סוג. בבציר הבא יהיו כבר 2,500. "בהמשך אני מתכנן להגיע ל־15,000-10,000 בקבוקים בסך הכל. סוג של כלום בימינו. בבציר 23 זה כבר יהיה מכרם שלי שאני נטעתי".
ליהושע — על שם סבו של בר אילן — שני יינות כרגע: אדום ולבן. זיקית אדום וזיקית לבן. זיקית היא תיאור לא רע של בר אילן. יינן שהוא זיקית כי תחת המותג הפרטי שלו הוא מייצר יינות שונים לגמרי מאלו שהוא מייצר בטוליפ וגם מאלו שהוא מייצר תחת המותג Maia (מותג משותף של טוליפ ושל ייננים יוונים).
יהושע אינו כשר. הוא מיוצר בתוך המתקן הכשר של טוליפ ומאיה, אבל ללא השגחה רבנית, ולכן בר אילן יכול לגעת פיזית ביין, מה שאסור ליינן שאינו שומר מצוות בייצור יין כשר. "זה לא נכון להיות כשר. עניין הכשרות מכסה על היין עצמו. שלחתי את היינות למשווק בלונדון, והשאלה הראשונה הייתה אם הם כשרים. לא רוצים יין ישראלי לא כשר בחו"ל. אני רוצה שיקנו את היין שלי כי הוא טוב, לא רק כי הוא כשר. אתה יכול להיות אמנם שם דבר גם אם אתה כשר אבל זה שם אותך על מדף הכשרים, לא מדף יינות האיכות".
זה נכון אולי בחו"ל, לא בארץ. כאן כבר יודעים מזמן שכשר יכול להיות גם מאוד איכותי.
"בסוף אני חושב שזה נכון גם בארץ. יש פה עדיין כפייה דתית".
אי אפשר לעשות בארץ יין שאינו כשר בהיקפים גדולים.
"פלטר עושים. עניין של החלטה. בחירה שיווקית".
אז אין פה שום דבר דתי, פוליטי?
"לא אמרתי. אני אדם חילוני לגמרי ואני מקדש על היין בשבת, כי אני חושב שזו מסורת יפה. אבל אני יכול לקדש על יין ספרדי לצורך העניין. אגב, אף על פי שהיין שלי לא כשר, אני עדיין לא נוגע בו. כי בתסריט הכי גרוע, אם היין לא יוצא טוב מספיק לטעמי, עדיין אוכל להכניס אותו באיזה בלנד ענק כשר של טוליפ".
אז בעצם זה לא עניין אידיאולוגי או יינני אלא שיקול מסחרי?
"ייננים ביקבים כשרים זה תמיד שילוב של אידיאולוגיה, פוליטיקה ומסחר. יין זה מסחר. הוא מוצר".
