מגלידת קרם פרש ועד טעם מרשמלו מדורה: לאייל שני יש גלידרייה חדשה
מגלידת קרם פרש ועד טעם מרשמלו מדורה: לאייל שני יש גלידרייה חדשה
בשנים האחרונות הפך שני לאימפריה של ממש שכמעט שום דבר אינו זר לה. אחרי מסעדת היוקרה, בית קפה ופיצרייה, גלידרייה היא מהלך כמעט צפוי. כיאה לשני, הוא לא מסתפק בגלידה אלא מציע לצידה גם שמונה סוגי יינות מתחלפים
אייל שני פתח גלידריה. לו הייתי קורא, או כותב, את המשפט הזה לפני כמה שנים, יש סיכוי טוב שלא מעט אנשים, ביניהם אני עצמי כנראה, היו מרימים גבה. עכשיו, כמה שנים אחר כך, התגובה תהיה כנראה - מה, עוד אין לו אחת?
בשנים האחרונות הפך אייל שני לאימפריה של ממש שכמעט שום דבר אינו זר לה. החל ממסעדות יוקרה כמו 'הסלון', עבור במסעדות פשוטות יותר כמו 'צפון אברקסס' וכלה במזנונים כמו, ובכן, רשת 'מזנון' המפורסמת והענקית שלו ואפילו בית קפה ופיצרייה (מיראז' ורומנו).
מכאן יוצא שגם גלידרייה היא מהלך כמעט צפוי, שלא לומר מתבקש. הגלידה החדשה של שני שוכנת, איך לא, בצמוד לבית הקפה בפארק המסילה, מאחורי הפיצה בבית רומנו. בקיצור, אחד הלוקיישנים הכי חמים בתל אביב. בצדק, יש לומר. פארק המסילה הוא התוספת הכי מלבבת של השנים האחרונות לאופציות הבילוי העירוניות. שני, אגב, חולש על רוב אפשרויות ההסעדה בפארק החדש. קפה מיראז', הפיצה בבית רומנו, מסעדת קיסה ג'אז ועכשיו גם 'קסטה'. זה שמה של הגלידרייה החדשה.
כיאה לשני, הוא כמובן אינו מסתפק בגלידה אלא מציע לצידה גם שמונה סוגי יינות מתחלפים הנמכרים באופן מפתיע במחירים נוחים להפליא, כמעט מחירי חנות. 42 שקלים לכוס ובין 110 ל-160 שקל לבקבוק. אני טעמתי יין יווני לבן טבעי מוזר אבל חמוד ואדום נפלא ממורגון שבצרפת.
אני לא בטוח שיין באמת הולך עם גלידה אבל שני והסו שף שלו גיא ברטשניידר, כמו גם יערה, מנהלת המקום, מתעקשים ומי אני שאסרב לכוס יין.
יש באמת גם קסטות עם עוגיה תוצרת בית. לא טעמתי אמנם אבל הבן שלי טוען שחבל לבזבז על זה את הזמן. אחרי שטעמתי לא מעט טעמי גלידה, אני חושב שהוא צודק.
החל מגלידות וניל ופיסטוק טריוויאליות, המבחן האמיתי לכל גלידריה ראויה לשמה, ו'קסטה' של שני צולחת אותו כמו גדולה, עבור בטעמים מפתיעים אבל הגיוניים כמו תפוז דם (שפה קוראים לו, איך לא, תפוז דמים, איל שני או לא איל שני, בכל זאת. אבל זה השם המוזר היחיד) וכלה בטעמים מופרעים מאד, עד שטועמים כמו שומשום (פצצה) אורז קלוי (שוס) חמאת מרווה (מופלא ממש) ארל גריי (כמו לאכול תה ארל גריי עם חלב אבל עם כפית) ומרשמלו מדורה (לבקשת האחיינית של ברטשניידר) שאשכרה מזכיר קומזיץ בל"ג בעומר. השיא שמור לגלידת הקרם פרש שמוגשת עם מלח ים אטלנטי ושמן זית, ואם זה נשמע לכם מוזר, אתם אולי צודקים אבל אם תוותרו עליה, תפסחו כנראה על הגלידה הטובה מכולם כאן, ו...תחזיקו חזק, גלידת מחמצת שמוגשת עם קרמבל לחם מחמצת והיא הגלידה היחידה כאן שהיא אכן מוזרה אבל שוב, מה לעשות, נפלאה.
טעם אחד עולה 17 שקל, שניים 26, קסטה 22, חצי קילו הביתה 65 וקילו 120. הגביעים עשויים עם שמן זית, המקום - בעיצובה של לימור רוזנר מוג'ה - יפה להפליא ונהנה מתערוכות אמנות ישראלית מתחלפות, אלכוהול שמחכה להימזג על הגלידה (אני ניסיתי וניל עם שרי פדרו חימנז מתוק, גן עדן) וגינה אחורית מרווחת ובקיצור, אם כבר מלחמה, אז לפחות שתהיה לנו קצת גלידה בסוף היום. וכן, היו התלבטויות אם לפתוח אבל אחרי שלושה חודשים בהם עמד המקום מוכן וחיכה, כנראה שזה בסדר. צריך קצת נחמה.
'קסטה' פארק המסילה (מאחורי יהודה הלוי 12) ב'-ש' 12:00-23:00.
