"אני מאוד מרגיזה את עצמי בזמן הכתיבה"
"אני מאוד מרגיזה את עצמי בזמן הכתיבה"
הסופרת והתסריטאית אדוה בולה מוציאה את הרומן "החדר הדרומי", ומעבדת ספר קודם שלה למחזה בקאמרי. היא שונאת כל סוג של רעש, תמיד מנסה לחשוב איך גבר היה חושב בסיטואציה, ויתרה סופית על שישי בצהריים, היתה רוצה להיות יותר קלילה, והכלבה שאימצה עכשיו נועדה להפיג את הגעגוע
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בחופש עם הילדים. בן הזוג שלי לקח אותם הרגע לטיול בגינה ואני מכינה לעצמי קפה".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"אני שותה שלוש כוסות אספרסו ארוך ביום. הראשונה מיד כשאני קמה, השנייה כעבור שעתיים אחרי השחייה, ואת השלישית לפני שהילדים חוזרים מבית הספר ומהגן".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם הבן שלי כשהוא יהיה יותר מבוגר. אני חושבת שהוא יהיה איש שיחה מעניין. אני מקווה שכשהילדים שלי יגדלו, אהיה מספיק מגניבה בשביל שיזמינו אותי לבירה”.
על מה את עובדת עכשיו?
"אני כותבת מחזה שיעלה בתיאטרון הקאמרי. זה עיבוד לספרי הקודם, 'בריכה עירונית', שאני כותבת עם חברתי הטובה נועה קולר. מעולם לא כתבתי מחזה וזה מאוד שונה מכתיבת רומן. עוד הבדל מרכזי הוא שאנחנו צוחקות בלי סוף".
מה השריטה שלך?
"אני שונאת רעש. אפילו זמזום מזגנים יכול להוציא אותי מריכוז. כשהייתי קטנה היה לנו שכן שבכל פעם שהיינו יורדים לשחק בשכונה היה מוציא את הראש וצועק עלינו. לא נעים לי לומר אבל היום אני מבינה אותו".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לחשוב איך גבר היה מתנהג באותה סיטואציה. זו תזכורת לכך שמותר לי להיות אסרטיבית ולדרוש את מה שחשוב לי בלי להרגיש אשמה על כך. גם העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לגבר היא לחשוב איך אשה היתה פותרת סיטואציה".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"נושלתי מהשישי בצהריים שלי. פעם הייתי בשישי בצהריים יושבת עם ספר במרפסת, היום אני או מחזירה ילדים מחברים או מביאה לצופים. שישי בצהריים קצת פג ונהפך לשעת העומס האמהי".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"בימים אלה לעוף לעזה, לשלוף את מי שצריך ולהחזיר אותו הביתה. בימים אחרים זו היתה היכולת לרפא מחלות".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"סופרים הם קצת שקרנים בהווייתם. בכל סיפור שאני כותבת יש שילוב של אמת כמוסה ושקרים רבים. ולפעמים אני משקרת לילדים שלי שייגמרו המים החמים כי אני רוצה להאיץ בהם להיכנס להתקלח".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"אני רוצה לומר בן הזוג שלי קובי, אבל האמת שזו מילה שאני לא כל כך משתמשת בה. בבית ספר למשחק זו היתה הנחיית בימוי שתמיד הביכה אותי — להיות יותר סקסית. מה זה אומר בכלל? מאז אני שונאת את המילה הזאת".
למה את מתגעגעת?
"לתקופת הינקות של ילדיי. שיש עליי כל הזמן גור קטן. אימצתי עכשיו כלבה, אני מקווה שזה יעזור".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"באירופה: לונדון, אמסטרדם, פריז. אני מרגישה החמצה שמעולם לא עשיתי את זה. אני חושבת שהקשר שלי לעברית הוא שהשאיר את החלומות על חיים בחו"ל במגרה".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"האמת היא שאני לא כל כך אוהבת להוציא כסף. זה דבר שכבר הפך לבדיחה בין החברים שלי. הדבר היחיד שאני ממש אוהבת לקנות זה כרטיסי טיסה. וספרים. ספרים אני קונה לא מעט".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני מאוד מרגיזה את עצמי בזמן הכתיבה. אני קפדנית מדי. יש לי מה לומר לעצמי הכותבת כל הזמן. הייתי רוצה להיות יותר נדיבה עם עצמי. פחות לסרס. באופן כללי הייתי רוצה להיות טיפה יותר קלילה, אני לא בחורה קלילה, אני מאוד מתוכננת וקפדנית וזה בא לידי ביטוי בכל דבר".
על מה יש לך רגשות אשם?
"לא מזמן דיברתי עם בן דוד שלי מניר עוז, הוא והמשפחה שלו התמודדו עם תופת איומה וניצלו. הם מתמודדים עם קשיים כל כך גדולים, גם של הסתגלות לעולם חדש וגם כקהילה קטנה שמתמודדת עם שכול ודאגה עמוקה לאנשים שהם מכירים היטב. ויש פה כל כך הרבה משפחות שהחיים שלהן נעצרו וזה קשה לי שאנחנו ממשיכים כרגיל. יש משהו קשה נורא בלהמשיך קדימה כשחושבים על כל המפונים והעקורים".
מה מפחיד אותך? והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"מאז 7 באוקטובר אני הרבה יותר פוחדת. אני כל הזמן מדמיינת שאני שומעת אזעקה, ולכל מקום שאני מגיעה אני מחפשת בעיניים לאן אפשר יהיה לברוח אם תהיה כזאת".
מה מקום המפלט שלך בימים אלו?
"הסטודיו שלי במשכן האמנים בהרצליה. אני מבלה בו הרבה שעות ביום. הוא ממוקם קרוב לגבעה שמשקיפה על נוף משגע, לפחות פעם ביום אני מטיילת לשם".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"הספרים שלי, ונכון להרגע הרומן האחרון שלי 'החדר הדרומי'. עד כה כתבתי קבצי נובלות. אני מרגישה שזה הישג מבחינת אורך נשימה של סיפור שלם והיכולת ללוות גיבורה מגיל 20 ובמשך יותר מעשור. זה סיפור התבגרות ויציאה לעצמאות ואני גאה בזה שהצלחתי לספר אותו דרך האשה הספציפית הזאת. אני מקבלת פידבקים מנשים בגילים שונים שמזדהות עם הסיפור הנשי של חיפוש אחר הקול שלך והעצמאות שלך בעולם".
מה עושה אותך מאושרת?
"תגובות טובות על הספר החדש מאוד משמחות אותי. וכתיבה טובה. כשאני כותבת שורה יפה, סיום יפה לפרק, דימוי מוצלח - זה עושה אותי מאושרת".
מה הכי חסר לך בחיים?
"ביטחון, ואפשר לומר גם ביטחון כלכלי היום".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"ההומור שלי. אני חושבת שזה משהו שירשתי מאבא שלי - לפתור הכל עם קצת הומור".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"הקשבה. היכולת לפתח שיחה, להעמיק ברעיון. זה הדבר שהכי מסעיר אותי בקשר".
מי היוצרים האהובים עלייך?
"סטפן צווייג, לאה גולדברג, אליזבת סטראוט, אליס מונרו, נטליה גינצבורג".
אם לא היית סופרת מה היית עושה?
"אני חושבת שהייתי יכולה להיות פסיכולוגית טובה. סופרים הם קצת כאלה, הם מעמיקים בנפש הגיבורים שלהם".
אדוה בולה
גיל: 43 • מקום מגורים: הרצליה
• מצב משפחתי: נשואה + 2
• סופרת, תסריטאית ושחקנית בעברה. יועצת התוכן של מחלקת הדרמה בתאגיד השידור. כתבה את "דברים שאני יודעת על ר'", "בריכה עירונית" ובימים אלה ראה אור בהוצאת כתר ספרה "החדר הדרומי"
