מוותרים על מדליה: רצים ולא כדי לנצח
מוותרים על מדליה: רצים ולא כדי לנצח
הקורונה השפיעה על ענף הריצה עם שתי מגמות הפוכות: יותר אנשים נכנסו לתחום ופחות מהם משתתפים במירוצים עירוניים. כי כשהיעד הוא בריאות מה בכלל חשובה התוצאה?
ביום רביעי, 8 ביוני השנה, יצאו מארגניה של תחרות המרתון של ולנסיה בהכרזה חגיגית: "הצלחנו למלא את מכסת המשתתפים באירוע", זה קרה כבר חצי שנה לפני שהוזנק המרוץ, שצפויים היו להשתתף בו 30 אלף איש. כמעט מחצית מהמשתתפים, כך סופר כבר אז, כלל אינם תושבי ספרד, וצפויים להגיע מ־115 מדינות בעולם. רק מישראל הקטנה נרשמו למרתון כ־300 רצים. "אנחנו נוסעים כדי לשבור שיא אישי", הכריזו רבים מהם טרם המריאו למרוץ היוקרתי שקרנו עולה בשנים האחרונות.
הצפיפות היחסית במרתון ולנסיה, שבסופו של דבר 22 אלף מתחרים חצו את קו הגמר שלו, משקפת את הנתונים שפירסמה בשבוע שעבר פלטפורמת הספורט הענקית סטרבה (Strava), שחולשת על נתונים שמזינים 100 מיליון משתמשים באפליקציה שלה ברחבי העולם. מהנתונים מצטיירת תמונה שעל פיה תחום ריצות המרתון מצוי בנסיקה מחודשת. מהמספרים שפרסמה החברה, שניזונה ישירות מנתוני שעוניהם של עשרות מיליוני ספורטאים חובבנים ומקצוענים, נראה כי תרדמת הקורונה הכפויה שנחתה על העולם, הופכת לזיכרון רחוק. "מספר הרצים שמשתמשים באפליקציה והשתתפו השנה במרתון שלם כמעט הכפיל את עצמו ביחס ל־2021", הכריזה סטרבה בדו"ח השנתי שלה, "בכמה מדינות העלייה במספר המשתתפים היתה אפילו חדה יותר" על פי נתוני החברה הולנד, צרפת, ספרד, איטליה, בריטניה ודרום אפריקה הן מדינות שבהן הרצים השנה הצביעו ברגליים ויצאו לרוץ 42.2 ק"מ במספרים שיותר מהכפילו עצמם. "מי שמיהר להספיד את המרתון ולקרוא לו היסטוריה יגלה שהעניין כלל לא נגמר", אמר לאחרונה אורס ובר, מומחה גרמני בתחום, בכנס על מגמות בענף הריצה שהוביל במינכן.
אולם יש מי שטוען כי הנתונים שפירסמה סטרבה מנותקים במעט מהמציאות הכוללת של ענף הריצה. ראשית, "פשוט ייתכן שיותר אנשים שרצים ספציפית מרתון כעת משתמשים בסטרבה", מעיר בשיחה עם "כלכליסט", ג'נס ג'ייקוב אנדרסון, מייסד אתר RunRepeat.com, שבכל שנה מפרסם את הדו"ח המקיף ביותר בתעשייה אודות מצב תחום הריצה בעולם. לדבריו, הנתונים שבידיו מציירים תמונה שונה באשר למתרחש בענף הריצה: זה לא שאנשים לא רצים, אלא שהטעם שלהם בריצה השתנה.
נראה שלמרות הפופולריות הגואה של הריצה בעולם, וגם לאחר הצטרפותם של מיליונים למעגל הרצים בתקופת הקורונה, פחות אנשים מוכנים כיום להתייצב על קווי זינוק של מרוצים. לדברי ובר, שמסתמך בין השאר על סקר רחב היקף שעשה מגזין הריצה הפופולרי Runner's World, משתקפת מציאות על פיה קרנן של תחרויות הריצה העירוניות יורד ובמקביל "הריצה נתפסת יותר כספורט שנעשה למטרות רווחה ובריאות". תחרויות השטח, חשוב לציין, נמצאות בנסיקה מטורפת.
הסקרים של ובר מלמדים כי שלושת גורמי המוטיבציה העיקריים שמניעים אנשים כיום לרוץ הם בריאות, כושר גופני וחיפוש אחר הקסם המפורסם של הריצה: הקלה במתח היומיומי שנלווה לחייהם. רק 58% מבין הנשאלים בסקר דיווחו על כך שהשתתפו ב־2021 במרוץ כלשהו ולדברי ובר, מעמדן של תחרויות הריצה ברחבי העולם לא היה מעולם בשפל שכזה. בסקרי עבר, כך העיד, קרוב ל־80% מהנשאלים סיפרו כי השתתפו במרוץ כזה או אחר במשך השנה.
נתונים אלו הולכים יד ביד עם ממצאיו של "דו"ח מצב הריצה" העולמי האחרון, שחיברו חוקרי RunRepeat בשנה שעברה ועל פיו רק 50% מאלו שגילו את הריצה בקורונה, העידו כי בכוונתם להשתתף במרוצים בעתיד הקרוב. גם קבוצה זו, וברוב משכנע של 73%, דיווחה כי המניע העיקרי שלה לרוץ הוא הבריאות.
בינתיים מי שסובל מכך יותר מכולם אלו מארגני המרוצים שתוהים "לאן כל הרצים נעלמו", כפי שהכריזה כותרת מהחודש שעבר באתר Athletics Weekly. למעשה, וזה אולי הדבר העצוב והמדאיג מכל עבור אלו שטורחים ומפיקים את המרוצים, כמות המשתתפים באירועים ברחבי אירופה ובארה"ב, נמוכה במקרים רבים אפילו מהימים שקדמו למגיפה. בבריטניה למשל, שיעורי ההרשמה לתחרויות חצי מרתון 21.1 ק"מ ו־10 ק"מ צנחו בשיעור שנע בין 30%־35%. ובר מוסיף כי בגרמניה "שיעור המשתתפים בתחרויות ריצה גדולות ירד ב־20% עד 60%". מבט מעמיק באתר סקירת התוצאות הישראלי, "מבט למרוץ", מגלה שגם אצלנו חלה נסיגה לאורך השנים בכמות המשתתפים בתחרויות ריצה מסוימות, כולל מרוצים ותיקים שהשתתפות בהם נחשבת מאז ומתמיד לקונצנזוס. על הגורמים לקיומה של התופעה אצלנו מעט קשה יותר להצביע, אבל סביר להניח שבדומה לשאר העולם, סיבה מרכזית היא ריבוי מרוצים ומספר לא קטן של תחרויות שנערכות במקביל כל סוף שבוע. השפע מפזר את קהל המשתתפים לכל עבר. "אל תשכח גם את יוקר המחיה המטורף", מזכיר לי רץ תל אביבי שהירבה להשתתף באירועי ריצה עד השנה, "למי בכלל יש מאות שקלים כדי לשים על מרוצים".
