קיסה ג'אז: כשאייל שני רוצה, הוא יכול
קיסה ג'אז: כשאייל שני רוצה, הוא יכול
המנות שוב קטנות והמחירים שוב רצחניים במקום החדש שפתח השף. רק שהכל טעים מאוד ומיוחד באמת
"קיסה ג'אז" הוא המקום החדש, יחסית, של איל שני. עוד מקום חדש של איל שני. אנחנו יושבים על הבר. מוזיקת ג'אז־היפ־הופ ממלאת את החלל היפה שפסנתר נטול מכסה מקשט את קצהו. ואוסף תקליטי ג'אז ענק על המדפים. ניגש מלצר נחמד, מביא תפריט יין גדול ותפריט אוכל קטן. אנחנו בוחרים שתי כוסות יין אדום. ברברסקו נפלא של ג'אקוזה פרטלי ואבואר: בלנד של קריניאן וסינסו מלנגדוק בדרום צרפת. יופי של יינות. אחר כך נזמין גם טר דה פאמי, בורגון אדום מענבי פינו נואר לא פחות טוב. לא מעט עשרות שקלים לכל כוס.
מגיע האוכל. צלחת ירקות חתוכים ולצדה פרוסת לחם עבה בשקית סנדביץ' מנייר חום. הירקות טריים: שומר, צנון, פלפל ירוק, זיתים, עלי נענע. שתי חתיכות גבינה מעל. כאילו כלום. באמת כלום. אבל כלום מופתי. אפס טעויות (ואפשר לעשות הרבה טעויות עם ירקות פרוסים. בעיקר להגיש אותם לא טריים). מנת פלמידה לבנה כבושה ולצדה ריבועים זערוריים של מלפפון, גזר, בצל אדום ושליכטה של סלק מגורד עם שמן זית ולימון היא, שוב, פשוטה מאוד וטעימה מאוד.
מגיעה שווארמה של מוסר ים על עגבניות מרוסקות עם עלי נענע ופטרוזיליה. הדג צרוב טוב־טוב על צד העור ואחר כך מפורק לרצועות לא אחידות. זה נפלא ממש. חסרה רק פיתה לדחוף אליה את השווארמה או עוד קצת דג. כל המנות, חוץ מהירקות, קטנטנות.
בהמשך קיבלנו פילה לברק עטוף בפרוסות דקות של קישואי זוקיני צלוי בנייר אפייה שעוטף אותו ומוגש עם ירקות חיים. זה קודם כל יפה להלל ואחר כך גם טעים מאוד־מאוד.
במשך שנים אני נשבע לעצמי לא לכתוב יותר על איל שני. מהמון סיבות. כתבתי עליו כבר לא מעט. מספיק. כמה אפשר? ובכן, האמת היא שמה שאי אפשר כבר, מבחינתי לפחות, הוא לחזור על הטענות נגדו: אלו בדבר השרלטנות, מחירי הרצח - גם במונחי אחת הערים היקרות בעולם - הקשקושים הכאילו־ליריים בתפריט, הפוזה. אבל כשאתה אוכל אצלו טוב, וזה קורה, הפעם למשל, זה הכי טוב. זה אחר. זה מאוד־מאוד פשוט ולמרות זאת, ואולי בדיוק בשל כך, לטעמי לפחות, זה מאוד נפלא. האיש יודע לבשל ומבשל שונה מכל אחד אחר. ולא רק לבשל כאמור, אלא כמו שהוא ושותפו שחר סגל טוענים השכם והערב, להעביר את התורה הזו, שהיא לא פשוטה כפי שהיא נראית, לעשרות ומאות טבחים אחרים.
אז עולה התהייה: אם זה יכול להיות ככה, כלומר כמו הערב המושלם שלנו בקיסה ג'אז (מה זה השמות האלה?), למה זה לא יכול להיות כך תמיד? למשל בערב הנורא שלנו בדבורה, הכשרה והקצת פחות חדשה שלו. אני מניח שכשאתה מלמד כל כך הרבה טבחים בכל כך הרבה מקומות את התורה, תהיה אשר תהיה, לא תמיד זה מצליח ולא תמיד זה שומר על הרמה הגבוהה המתבקשת. עדיין, התהייה מנקרת: אתה מסתובב בעולם ומספר לכל מי שרוצה לשמוע איזה גאון אתה. אז בחייך, תקפיד שלא יהיו פשלות.
קיסה ג'אז הוא יופי של מסעדה, בר, בר יין, מה שלא יהיה. זה מקום אפלולי, רומנטי לאללה ומקסים. אני ממש ממליץ לכם לבקר בו. כלומר, אם יש לכם מספיק כסף לטירוף הזה.
קיסה ג'אז, דרך יפו 9 תל אביב
לפני הטיפ
לחם וירקות – 46 שקל
דג כבוש - 66 שקל
שווארמה דג – 78 שקל
לברק בקישואים – 82 שקל
כוס ברברסקו – 49 שקל
כוס אבואר – 44 שקל
כוס בורגון אדום – 68 שקל
