תיאטרון"חסר לי שקט נפשי אמיתי"
תיאטרון
"חסר לי שקט נפשי אמיתי"
השחקן אבי דנגור משכלל את ההצגה החדשה "הסוף" לדרגה של קאלט, יש לו עניינים לא סגורים עם מדונה, הוא רגיש לקפה, חושב שהלב הוא תוספתן, פשוט עם יחסי ציבור, דורש מהיתושים שיחזירו לו את הדם שמצצו ממנו, אוהב לטבול במים קפואים ולא מבין איך זה שלא מריעים לו שהוא עושה ספורט כל יום
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבריכת גורדון יושב על מיטת שיזוף. יש רוח נעימה, כולם פה חצי עירומים, הכל טוב. אני שוחה פעם בשבוע ועדיין מתאמן על חתירה. אנשים פה נותנים לי טיפים אז כנראה שאני שוחה ממש עקום. אני כבר שנה לא מוותר ועושה בכל יום ספורט אחר, בעיקר כדי לא להשתעמם".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"אני לא שותה קפה אבל אני אוהב את הריח. יש לי רגישות לקפה וחשוב שהעולם יידע את זה. זה עושה לי מועקה וחרדה ודפיקות לב ולקח לי זמן להבין שזה מה שגורם לתופעה — ולא מועקות החיים. אז אני שותה לפעמים נטול ואנשים פוזלים עליי בבתי קפה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"יש לי עניין לא פתור עם מדונה. היא מגניבה אותי מאוד אבל אני חושש שאם אשב איתה לבירה לא תהיה לי סבלנות אליה, אז אני מתלבט. אם היא תהיה מעצבנת, אני מחליף אותה מיד במישהו שמתעסק באסטרונומיה, חלל, חייזרים וכל הדברים האלה, לא משנה לי מי, אני פתוח להצעות".
אבי דנגור. גיל:41; מקום מגורים: תל אביב; מצב משפחתי: רווק; יוצר ושחקן. יצר את הדמות הפרודית אבי הזמר, את ההצגה עטורת השבחים "מייקל" שבעקבותיה עלתה הסדרה בת שתי העונות ב־yes שבה גילם את דמותו של דובי. בימים אלה מגלם את המוות במחזמר המקורי "הסוף" בצוותא שצפוי להפוך גם הוא לקאלט
על מה אתה עובד עכשיו?
"עכשיו אני יותר בדיבורים על מאשר במעשים. אני כרגע משחק את המוות במחזמר 'הסוף' שעלה לא מזמן, ויש להצגה ווייב טוב. סיימנו החודש הצגות פרידה ל'מייקל', אבל נעשה הצגה פעם בשנה. הצטלמתי לעונה השנייה של 'לבד בבית' ולסרט של 'ערוץ הכיבוד'. אז עכשיו אני בין לבין".
מה השריטה שלך?
"לברך על כל דבר שאני עושה, ברכה מקורית כזאת שאני ממציא, ולכל דבר יש הברכה שלו — לפני אוכל, לפני נסיעה, לפני השינה, אפילו לפני סקס".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"'תקשיב ללב שלך'. במחזמר 'הסוף' יש שיר שלם שנקרא 'אל תקשיב ללב שלך' ששר עידן אלתרמן וכתב גיא וינטראוב. הלב הוא תוספתן, פשוט עם יחסי ציבור, אבל אני עדיין יותר מקשיב ללב שלי מלכל איבר אחר".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"אני אוהב לצאת מהבית ולראות את כל העיר מתעוררת ואנשים יוצאים לבלות אחרי שבוע שלם, מבסוטים כולם בזמן הפנוי. יש רחש כזה מגניב של יום שישי שאני מת עליו במיוחד בתל אביב. אני גר באזור לוינסקי אז אני יוצא שם לסיבוב של לשבת עם חברים ולנוח. כיף גם דרינק בשישי אבל קצת הפסקתי לשתות, נהייתי סחי, כי בא לי יותר להיות ערני ולעשות ספורט ולהיות כזה".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"להצליח לנסוע לעתיד. אני מת לדעת מה הולך להיות, עד איזה גיל אנשים יחיו, אם רובוטים ינגבו לנו את התחת, אם נכיר חייזרים בטינדר ואם יורידו את המוח שלנו לדיסק און־קי ויחליפו לנו איברים במעבדה".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כשאני רוצה לקנות אלכוהול ולא מאמינים לי שאני מעל גיל 18".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"יש פה ברחוב בתל אביב אנשים יפים וסקסיים כל הזמן, בכמויות, כמו זבל, ככה בכל מקום, פשוט גועל נפש, זה מזעזע".
"אבי מת לפני שנה, ונורא פחדנו עליו בקורונה. היה רגע שהוא אמר 'תביא נשיקה' אז שמו עליי שקית על כל הגוף, חצי בשביל הבדיחה. באמת נישקתי אותו ושבוע אחר כך הוא נפטר. מזל שהקשבתי ללב שלי"
למה אתה מתגעגע?
"לתקופה שהייתי כמעט שנה בטיול במזרח וקרו לי מלא דברים מגניבים והייתי לבד. זה היה מסע שהתבגרתי בו, פרשתי כנפיים והייתי נטול מחשבות, חששות ופחדים. אני מתגעגע לאבא שלי שנפטר לפני שנה בדיוק. כמעט לא ראיתי אותו לפני כי נורא פחדנו עליו בקורונה ובאתי פעמיים לקצת לפני שזה קרה. ישבתי רחוק ממנו והיה רגע שהוא אמר 'תביא נשיקה'. אמא שלי לא הסכימה שאתקרב אבל הייתי לא רגוע כי הוא ביקש ואני חייב — ולא אכפת לי כבר. שמו עליי שקית על כל הראש והגוף, זה היה חצי בשביל הבדיחה, ובאמת חיבקתי ונישקתי אותו עם השקית והוא קצת בכה. שבוע אחר כך הוא נפטר. מזל שהקשבתי ללב שלי".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני אוהב את תל אביב אבל אני חייב קצת מרחבים ואופק. בגלל זה אני בבריכה. בינתיים אני פה, מי שצריך אותי".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"על אוכל, אף על פי שהאפשרויות מצטמצמות כי אני גם טבעוני, גם לא אוכל קמח לבן ופחות סוכר, אבל אם יש משהו קולע, אני יכול להוציא עליו את כל הכסף. וגם מוניות ונסיעות לחו"ל".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני מדבר איתך ואני מלא עקיצות של יתושים, אז לסדר את העולם מחדש ככה שלא יהיו בו יתושים, ולקבל בקבוק עם כל הדם שהם לקחו לי".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על הכל. הכל בגללי".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"שבשנה האחרונה עשיתי כל יום מדיטציה ואימון בבית ולא פספסתי יום. אני מסיים כל יום מבלי להבין למה אנשים לא עומדים ומריעים לי".
מה מפחיד אותך?
"השאלון הזה".
מה עושה אותך מאושר?
"סתם דברים. ללכת לים בבוקר, לשחות, להיכנס למים קפואים בחורף, להיות בטבע, להיות עם חברים, לטייל, להיות עם אחיינים שלי ועם המשפחה".
"יש לי שריטה כזאת שאני נוהג לברך על כל דבר שאני עושה, זו ברכה מקורית כזאת שאני ממציא, ולכל דבר יש את הברכה שלו: לפני האוכל, לפני נסיעה, לפני השינה ואפילו לפני סקס"
מה הכי חסר לך בחיים?
"שקט נפשי עמוק אמיתי. אבל כזה של זקנים הודים חכמים ובודהות. וגם עוזרת אישית".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"אין לי נכסים. מרבה נכסים מרבה דאגות, לא?".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"רגישות".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"מוני מושונוב ו'זהו זה' שעושים דמויות בלי סוף ויש ביניהם חיבור טוב של אמנות, יצירה, צחוק והנאה. רבקה מיכאלי היא בעייני המלכה של הטלוויזיה, הייתי מהופנט לתוכניות שלה כילד וגם היא וגם מוני התארחו ב’מייקל 2’ ב־yes, וזה היה בשבילי שיא אמיתי בחיים. קורין אלאל, המוזיקה שלה, הקול שלה, היא בעצם היחידה שהערצתי אי פעם. וערן צור עם המוזיקה וכל מה שקשור למיניות פתוחה, גמישה ונועזת בלי הגדרות. האלבום 'אתה חברה שלי' נגע בי ממש".
אם לא היית שחקן ויוצר, מה היית עושה?
"אסטרונאוט זה מה שהייתי רוצה להיות. או מיליארדר ברמה של להוציא את החללית מהגראז' ולהמריא".
