וינטג' בחדרה, שיק של מהרג'ה
וינטג' בחדרה, שיק של מהרג'ה
כפתנים, חצאיות רקומות וצעיפי משי: הסטודיו של חיה אלפסי הוא חגיגת פריטי וינטג' שהיא מלקטת בצפון הודו
"אופנה מרגשת אותי", אומרת האמנית ואשת האופנה חיה אלפסי. "מרגשים אותי החפצים שמדברים היסטוריה. אני אוהבת לשוחח עם אנשים ברחוב וללמוד על החשיבה שלהם, על ההתנהלות שלהם ביומיום". ויותר מכל הציתו את דמיונה המהרג'ות של ראג'סטאן — המלכים הגדולים של הודו, עם ארמונות הפאר, העושר של הבדים, הבגדים, התכשיטים ואבני החן והאמנות של בעלי המלאכה המקומיים. "והכי מרגש אותי לראות את הנשים בראג'סטאן. בזכות זה שהמהרג'ות אהבו נשים, עד היום הן זקופות וחושניות — אפילו הקבצניות ברחוב. הן מסתכלות לך בעיניים, זקופות וגאות בעצמן".
בסטודיו שבביתה בשכונת עין הים בחדרה מציגה אלפסי (54) את השלל היפהפה ממסעותיה בהודו: כפתני וינטג', חצאיות מרהיבות רקומות בעבודת יד, צעיפי משי עשירים וז'קטים שלא נלבשו כמעט ("בראג'סטאן עושים הכי יקר: לבשו פעם אחת וזהו") ועכשיו נמכרים במחירים נמוכים בהרבה. לצדם היא מציעה שמלות קיציות מבדים נעימים טבעיים שהיא מעצבת בעצמה ומייצרת בכמויות קטנות בכל פעם דגם אחר, קימונו מקטיפת משי בוהמיינית עתיר שיק ותכשיטים בוהמייניים שהיא יוצרת ומעצבת, כמו פריטי עץ מצוירים ושרשרות סרוגות שמשולבות בהן אבני חן.
ההתלהבות של אלפסי (54) מידבקת. זה יותר מ־30 שנה שהיא נוסעת למדינה הזאת בצפון־מערב הודו, והיא מתרגשת בכל פעם מחדש — יכולה לגולל במשך שעות סיפורים ועובדות על בתי המלוכה או בעלי המלאכה העניים. "אני יכולה לשבת שעות מול שקיות של בגדים ישנים, לא מעניין אותי לא החום ולא הלכלוך — זה ריח של אושר, התרגשות והשראה".
לפני הקורונה היא ליוותה כמה קבוצות קטנות של נשים בסיורי אופנה ייחודיים באזור ובנובמבר היא מתכננת לצאת לסיור נוסף בפעם הראשונה זה שנתיים.
מאיפה באה התשוקה שלך להודו?
"גדלתי בנתניה, ואמא שלי אהבה סרטים הודיים. בכל מוצאי שבת ראינו סרט הודי. ואז מיד אחרי הצבא נסעתי לג'אייפור, ומשם לג'אם פאלאס, שם יוצרים מאז 1852 צורפי המלוכה תכשיטים מרהיבים, שהלהיבו אותי וגרמו לי לחלום שיום אחד גם אני אעצב תכשיטי יוקרה.
"אני מעצבת תכשיטים מגיל אפס. כילדה הייתי הולכת עם אבא שלי לים, מוצאת דברים בחוף, יוצרת מהם תכשיט ומוכרת. תמיד גם אהבתי אופנה. הייתי קונה 'בורדה' ונותנת לאמא שלי, שהיתה תופרת עוד במרוקו, לתפור לי בגדים. בכל שישי היתה לי שמלה חדשה". ואלפסי אכן עיצבה תכשיטי יוקרה ומכרה מיצירותיה גם בברגדוף גודמן שבניו יורק. היא גם פתחה גלריה ברשפון, אבל לפני כשש שנים סגרה אותה. את הגלריה הנוכחית פתחה לפני כשנה. "אני כל הזמן בתנועה, מחפשת את הדבר הבא להמציא עצמי מחדש", היא מודה.
