אילנית: "אני רוצה לגור בישראל קצת אחרת, שלא נהיה מדוכאים"
אילנית: "אני רוצה לגור בישראל קצת אחרת, שלא נהיה מדוכאים"
הזמרת אילנית מעלה מופע סיכום ביניים של שישה עשורים על הבמה. היא תרד ממנה רק כשהקול לא יהיה טוב והרגליים לא יוכלו לרקוד סמבה. היא מתגעגעת לאביה שהיה משמיע קלטות שלה בבית קפה, היא צמחונית מרחמנות על החיות, אוכלת פפאיה לזכר ילדותה בברזיל, בגלגול אחר היתה מורה לחשבון ולפני טיסה היא עונדת שרשרת מזל, רק שתעבור בשלום
אילנית (חנה גת)
גיל: 77 • מקום מגורים: תל אביב
מצב משפחתי: בזוגיות, עם שני ילדים וחמישה נכדים • זמרת. מחזיקה בשיא הזכיות בתואר זמרת השנה עד היום, שבע פעמים ברצף. הקליטה מעל 30 אלבומים והראשונה שייצגה את ישראל באירוויזיון עם "אי שם" ב־1973. ב־10 בינואר תופיע בהיכל התרבות תל אביב
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית, משקה את העציצים. יש לי אוסף סחלבים שעכשיו קצת בתרדמת".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית. אספרסו ארוך על חלב סויה. לפעמים את השני אני שותה אחר הצהריים כשאני קמה מהשלאף שטונדה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם אבא שלי שאהב בירה וגם קוניאק. אני מאוד מתגעגעת להוריי שנפטרו לפני הרבה שנים. עם אבא לא הספקתי לשוחח כמו שצריך כי הוא היה אדם סגור. הם ברחו מפולין ברגע האחרון לפני שהנאצים נכנסו, והייתי רוצה לשאול למשל מה קרה בעיירה שלהם. הוא אהב מאוד לשמוע את השירים שלי ובא איתי להופעות והכין לי סנדביצ'ים. הם גרו ברחוב בני דן על הירקון והוא אהב לקחת את הרדיו־טייפ הגדול שלו, לשבת בבית הקפה ליד הגשר ולהשמיע את הקסטות שלי. הוא היה אדם נחבא אל הכלים, וכשהוא נפטר מצאתי חבילת פנקסים מלאים באישורים לתרומות דם. הוא היה חייט, כל הדודים שלי חייטים וסבא שלי היה חייט. אני יודעת לתפור בזכותו, גם על מכונת תפירה".
על מה את עובדת עכשיו?
"ב־2 בינואר אני בפסטיבל הפסנתר באילת, וב־10 בינואר יש לי בהיכל התרבות בתל אביב את המופע הגדול הרביעי שלי שמסכם (עם המשכיות, כמובן), שישה עשורים של הופעות וקריירה. בהמשך מתוכננות הופעות בארץ. זה דבר נפלא בעיניי שבגילי המופלג אני עדיין עומדת על הבמה שרה, רוקדת, כולל סמבה — כי גדלתי בברזיל. אני נהנית לעשות טוב לאנשים עם השירים הארצישראליים היפים".
מה השריטה שלך?
"יש לי קצת פחד מטיסות, אז כשאני טסה אני עונדת שרשרת שהילדים שלי קנו לי עם אבני טורקיז, מגן דוד, חמסה, ויד שעושה פייג (אצבע משולשת ביידיש) שבברזיל מאמינים שזה מביא מזל, אז יש לי תכשיטים עם פייגים קטנים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"כשעמדתי לנסוע לגרמניה עם שלמה צח בתור הצמד 'אילן ואילנית' תהיתי איך הוריי יגיבו ו אמא אמרה לי: 'סעי ותראי להם! תרימי את הראש בגאווה'. מאז עשיתי את זה בנסיעות שלי כל השנים — לא עם האף אלא עם הראש מורם, ועם חיוך".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"מתחילה את היום בשיעור פיתוח קול בתשע בבוקר. בצהריים בן זוגי ואני מסתובבים לפעמים בשוק הנמל. אנחנו צמחונים מתוך רחמנות על חיות, ומאוד אוהבים פירות וירקות טריים. למעשה אני חצי צמחונית כי אני אוכלת דגים, וכשאני מבשלת לילדים שלי רוסטביף למשל, אני לא יכולה לעמוד בפיתוי וגונבת חתיכה".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"יש לי סוג של אינטואיציה שלפעמים כשאני חושבת על מישהו הוא מתקשר אליי, מקסימום שעה אחרי. אבל אני מאושרת ממה שאני, לא רוצה כוחות על".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"בעבר שלמה צח היה אומר לי לפעמים לפני ראיונות שלא תמיד אני צריכה לספר את כל האמת. אבל מה לעשות שזו אני וזה מה שיוצא לי".
מי הכי סקסי בעיניך?
"בן הזוג שלי, קלוד".
למה את מתגעגעת?
"אני מתגעגעת לישראל שהיתה פעם. היינו ארץ צעירה והיתה סוג של נאיביות. אני מתגעגעת לקומזיצים בירקון, שיושבים ומאזינים לרדיו, שקוראים ספר. אבל אני מסתגלת לכל תקופה ותקופה".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בישראל כמובן. אבל אני רוצה ישראל קצת אחרת, שלא נהיה עצובים ומדוכאים. אני אדם אופטימי ומקווה שקודם כל במהרה יחזירו את החטופים כי הם לא צד במלחמה. חטפו אותם מהמיטות שלהם והם חייבים לחזור הביתה. אני רוצה לגור בארץ ישראל היפה שאני אוכל בשקט לטייל ושזו תהיה ארץ ישראל של אחדות ושנדע לכבד אחד את השני בדעותיו ולא לריב ולקלל. אולי אני נאיבית".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על מתנות לנכדים שלי. יש לי חמישה. לבן שלי עמיחי יש שלושה ולבת שלי (בתו של בן זוגה הקודם שאותה גידלה מגיל שלוש, מנ"ש) — שניים. אני לא בזבזנית של אופנה וטרנדים, אני קונה כשיש לי צורך. ואוהבת לקנות פרחים וצמחים: יש לי שלוש מרפסות ואני מגדלת שם פירות ופרחים. פומליות אדומות במיוחד לנכדה הגדולה ועץ אשכולית, רימון, לימונים, גויאבות, אנונה, ופפאיות שאני אוכלת כל בוקר כזיכרון משנות ילדותי בברזיל".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"שאחרי שישה עשורים אני עוד עומדת על במה והקהל בא ואוהב את שיריי. יש לי מעל 600 שירים ורבים מהם נכסי צאן ברזל כמו 'שיר של יום חולין', 'ללכת שבי אחריך', 'בשנה הבאה' ו'אי שם', שאיתו ייצגתי את ישראל בפעם ראשונה באירוויזיון והגעתי למקום הרביעי — אחת מפסגות הקריירה שלי".
מה מפחיד אותך, והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"תמיד סמכתי על צה"ל. ידעתי שנצא עם היד על העליונה. היום אנחנו במצב שונה, הצבא שלנו נהדר וטוב ואני מאוד סומכת עליו, אבל יש יותר מדי חזיתות. עם זאת אני אישאר פה תמיד, כי למדתי מכל הנסיעות שלי שכאן זה הבית. היו לי חוזי הקלטות בגרמניה וצרפת אבל תמיד זכרתי את מה שאמא שלי אמרה: 'אני כל כך שמחה שיש לנו בית, שאנחנו לא צריכים להרגיש זרים'".
מה מקום המפלט שלך בימים אלו?
"המפלט שלי הוא תמיד מוזיקה. בבית אני שומעת מוזיקה קלאסית. למדתי בתלמה ילין וגדלתי לתוך זה. גם מוזיקה ברזילאית אני שומעת המון".
מה עושה אותך מאושרת?
הנכדים שלי הנהדרים מהילדים שלי הנהדרים והקהל שלי — כשאני שרה אני עולה לסְפֵרות אחרות וזה עושה לי טוב אני אפסיק לשיר רק כשהקול שלי כבר לא יהיה טוב והרגליים לא יוכלו לרקוד סמבה".
מי האמנים שהשפיעו על יצירתך?
"כשנסענו לברזיל והייתי בת חמש, אמא שלי לקחה תקליטים ביידיש שאבא שלי שמע וקנינו שם תקליט שהוציאו בחו"ל שצד אחד היה יפה ירקוני והשני שושנה דמארי, הן היו הראשונות. הערצתי זמרת ברזילאית בשם אנג'לה מריה, שגם יצא לי לשיר איתה באחד הביקורים שלי. אני גם אוהבת את טוני בנט, שארל אזנבור, אמיר דדון, נורית גלרון, מירי מסיקה, קרן פלס, עידן רייכל, עוזי חיטמן, את המלודיסטים הגדולים נורית הירש וקובי אושרת ואת התמלילנים רחל שפירא ויורם טהרלב".
אם לא היית זמרת מה היית עושה?
"כשלמדתי בבית ספר חשבתי שאולי אהיה מורה לחשבון".
