הסרט "פרדייס סיטי" ממחיש כיצד ניזונה הוליווד מההידרדרות של ברוס וויליס
הסרט "פרדייס סיטי" ממחיש כיצד ניזונה הוליווד מההידרדרות של ברוס וויליס
כוכב־העל האהוב משנות ה־90 נראה כמו הצל של עצמו בסרט החדש "פרדייס סיטי". זה מוצר נחות שלא שווה צפייה. אך הוא מלמד המון על האופן שבו תעשייה שלמה של מקורבים, מפיקים ומפיצים בהוליווד השתמשה בשירותיו של אדם שברור לכל כי הוא שבר כלי מבחינה גופנית ומנטלית, רק כדי להמשיך ולגזור עליו קופון
זה סיפור עצוב, טראגי ממש, על כוכב קולנוע נהדר ואהוב, שבתוך שנים ספורות הפך לשחקן סוג ג' ולשבר כלי פיזי.
ברוס וויליס בן ה־68 כבר לא יעשה סרטים. במרץ 2022 הודיעה משפחתו שהוא פורש מהקולנוע אחרי שאובחן עם אפזיה, מצב פיזי המשפיע על היכולת המנטלית של האדם להימצא בסביבתו ולתקשר באופן ורבלי. שנה אחר כך, לפני חודשיים, עדכנה המשפחה שהמצב החמיר והשחקן מאובחן כעת עם דמנציה.
ובכל זאת, סרטיו של וויליס ממשיכים להגיע לבתי הקולנוע בישראל כאילו כלום לא קרה. בסוף השבוע האחרון עלה בבתי הקולנוע מוצר קולנועי אומלל ונחות בשם "פרדייס סיטי", שהתלוותה אליו הודעה לעיתונות שהכתירה אותו כ"סרטו האחרון של ברוס וויליס". גם ככה, זו סיסמת שיווק מקאברית, צינית ונצלנית במיוחד, והיא גם - ככל הנראה - שגויה. על פי דף הוויקיפדיה של וויליס, "פרדייס סיטי" צולם במאי 2021 וביוני 2021 וויליס כבר צילם את סרטו הבא, "Assassin", שהוא, ככל הידוע, סרטו האחרון.
הפעם האחרונה שראינו את וויליס בקולנוע בסרט לא מביך הייתה ב־2019, בתפקידים בסרט "עיר יתומה" של אדוארד נורטון ובסרט "גלאס", של מ. נייט שאמאלאן, החלק השלישי בטרילוגיה שהתחילה עם "בלתי שביר" (2000). בשני הסרטים האלה, אגב, הדמות שגילם וויליס, מתה. מאז ועד יוני 2021 הוא צילם 26 סרטים. 26 סרטים! בשנתיים, ואף אחד מהם לא הופץ מסחרית באמריקה, הם נשלחו ישירות ל־VOD. אלה סרטי שוטרים ופושעים דלי תקציב וירודים מבחינת איכות, שהופצו בבתי קולנוע בטריטוריות שבהן סרטי אקשן מאצ'ואיסטיים עדיין מוכרים כרטיסים: דובאי, למשל, או הפיליפינים, או ישראל. היכנסו עכשיו, למשל, לעמוד של וויליס ב־yes VOD ותגלו שיש לו שם 41 סרטים זמינים לצפייה מיידית. שמונה מהם הופצו בשנה האחרונה.
העולם רגיל לסיפורים על כוכבי קולנוע שתהילתם דעכה והם נאלצו לספסר במוניטין שלהם בעבור תפקידים קטנים בסרטים זולים. גם וויליס עצמו עשה לא מעט בחירות תמוהות מאז שנת 2000. על כל "ממלכת אור ירח" ו"לופר" (שני סרטיו הטובים האחרונים, מ־2012) קיבלנו "רד 2", "סין סיטי 2", "הבלתי נשכחים 2" ו"ג'י.איי ג'ו 2", שאף אחד מהם לא הפך ללהיט מספיק גדול כדי להחזיר את וויליס לסטטוס הכוכב הציני, השרמנטי והפיזי שהוא היה בשנות ה־90, מ"מת לחיות" ועד "ארמגדון", מ"ספרות זולה" ועד "12 קופים", מ"האלמנט החמישי" ועד "החוש השישי".
אבל זה לא סיפור נורמלי על כוכב בדעיכה, אלא סיפור מכעיס על אדם שבריאותו ומצבו המנטלי הלכו והידרדרו, ועל תעשייה שלמה שניזונה ממנו וסחטה ממנו כל דולר, הרבה אחרי שהוא כבר היה לא כשיר להמשיך לעבוד. אחרי שמשפחתו בישרה על פרישתו ממשחק, פרסם "הלוס אנג'לס טיימס" כתבה שליקטה עדויות מאנשי צוות שסיפרו שכבר מ־2020 וויליס נראה אדם חולה ומבולבל, שהגיע לימי צילום חלש ולא מוכן.
לוויליס היה תעריף קבוע: 2 מיליון דולר עבור שני ימי צילום של שמונה שעות כל אחד. אבל במאים ואנשי צוות דיווחו שלא אחת, אחרי ארבע שעות עבודה, הוא שוחרר בגלל עייפות וחוסר ריכוז. הוא הגיע לסט עם פמליה, שכולה קיבלה שכר: אסיסטנט אחד שמתפקד כסוכן ואסיסטנט שני שמזין לשחקן המבולבל את שורות הדיאלוג שלו באמצעות אוזנייה. באחד הסרטים ביקש הבמאי מהתסריטאי, תוך כדי הצילומים, שיקטין את שורות הדיאלוג של וויליס למינימום, כי הוא פשוט לא עמד במשימה. השחקן, שהתגלה ב־1985 בסדרה "בלשים בלילה", הפך מהאדם הכי ורבלי ושנון על המסך למי שהולך ומאבד את כושר הדיבור שלו.
ברוב סרטיו משנות הדעיכה שלו וויליס אפילו לא משחק את התפקיד הראשי, מה שלא מונע מהמפיצים לשים אותו במרכז הפוסטר ולהציג אותו ככוכב הראשי. זו עדות מרשימה ליכולת של הפנים של וויליס להביא קהל, אבל היא רק מחזקת את התחושה שהעסקים סביב הקריירה הקולנועית של וויליס מאז 2020 הם מזימה שנעשתה מאחורי גבו, ביוזמת לא מעט משת"פים: מפיקים ואנשי צוות שהיו עדים לדעיכתו אבל המשיכו להתפרנס ממנו. ולבסוף, המפיצים בעולם, שקראו את הידיעה על פרישתו ועדיין המשיכו לשווק את סרטיו כדי לגזור עליו קופון.
בהזדמנות, אחרי שיגיע ל־VOD, העיפו מבט ב"פרדייס סיטי". זה היה יכול להיות סרט קאמבק משולש מוצלח. הוא מביא למסך את וויליס לצד ג'ון טרבולטה, בשיתוף הפעולה הראשון שלהם מאז "ספרות זולה". והוא מחזיר לכיסא הבמאי את צ'אק ראסל, שהיה לרגע הדבר הגדול הבא אחרי שביים את את ג'ים קארי ב"המסכה" ואת ארנולד שוורצנגר ב"אירייזר", ואז נעלם.
אבל מהסצנה הראשונה ברור שהסרט הזה הוא מוצר סוג ב'. וויליס מגלם צייד ראשים שבסצנה הראשונה עומד בפוזה האיקונית שלו: צילום מלמטה עם אקדח ביד. זה הכוח שנותר לו, הפוטוגניות הקשוחה שלו עם אקדח, שתגרום לגברים בני 40 ומעלה לחשוב שהם רוצים לראות את הסרט. עד מהרה ניכר שהעריכה לא מראה את וויליס מדבר אלא משאירה לו שוטים מהגב, או על פני הפושעים שמולו, כך שלא נראה אותו מדבר.
כוכב הסרט הזה הוא למעשה סטיבן דורף. וויליס בתפקיד משנה וטרבולטה הוא הנבל, שאותו הוא מגלם באפס מאמץ ובחוסר חשק. כל הסרט נראה כמו העמדת פנים, משחק בכאילו, עם אפקטים נחותים ומוזיקה גרועה. זה המקום שאליו הידרדרו הקריירות של וויליס וטרבולטה. לטרבולטה יש עוד תקנה - הוא לוקח את הכסף ועובר לסרט הבא שאולי יהיה טוב יותר. וויליס הועבר מסט לסט כמו בובת חלון ראווה, בסדרת הפקות שצריכה להיחקר על ידי הרשויות שמא היה בה ניצול.
ברוס וויליס חולה ומצוי עכשיו בחיק משפחתו. הוא עדיין חי, אבל את הקריירה שלו כבר אפשר להספיד, ולהתחנן לפני מעריציו לא לראות שום דבר שהוא צילם אחרי 2019.
