העונה השלישית של תוכנית הבוקר: פינג-פונג שגורם לכאב ראש
העונה השלישית של תוכנית הבוקר: פינג-פונג שגורם לכאב ראש
בצפייה בעונה השלישית של הסדרה קשה להתעלם מהמטא שלה - מה שקורה בה ומחוצה לה. יש בה סבטקסט שמאיים לפרוץ החוצה, גם כשנהנים מהצפייה. היא מתייחסת לאירועים אקטואליים בתקשורת ובכלל - וכל זה קורה באפל, תאגיד שמרכז בתוכו את כל הביקורת, דבר שגורם ללא מעט כאב ראש
"תוכנית הבוקר", מגנט הכוכבים של אפל טי-וי פלוס, החלה כמעין דרמטיזציה של סיפור ידוע שאירע במציאות ברשת NBC בשיא עידן ה-metoo; מנחה התוכנית שהיה סוג של מאמי לאומי, במציאות מאט לאואר ובסדרה מיץ' קסלר (סטיב קארל, "המשרד") התברר כמטריד מינית סדרתי. בעקבות הגילוי פוטר והגלה עצמו לווילה יפהפייה באיטליה. שותפתו להגשה במשך אותן שנים, אלכס לוי (ג'ניפר אניסטון), וכל צוות ההפקה, כולל מקבלי ההחלטות של הרשת, היו צריכים להתמודד עם השלכות הגילוי. אחד הפיתרונות היה לצוות לאלכס עיתונאית אחרת - בראדלי ג'קסון (ריס ויתרספון, "שקרים קטנים גדולים"). הן התחרו זו בזו ואז התחברו. זה היה בעונה הראשונה, בינתיים חלפו שתיים והשבוע עלתה העונה השלישית של הסדרה.
העונה החדשה מתחילה כאשר אלכס, שחלתה בקורונה בעונה הקודמת והופיעה כשהיא מרגישה ממש רע בשידור, החלימה, ומיץ' נהרג בתאונת דרכים, אבל דווקא הספד מצולם אחר פותח במפתיע את העונה. עוד אירוע הלקוח מהכותרות זה שאחד ממיליארדי ההיי-טק, סוג של אלון מאסק, ששמו פול מארקס, רוצה לשגר את החללית שלו לחלל, כשבתוכה נמצאת אלכס לוי. עד מהרה מתברר כי בנוסף לאספירציה המגלמונית הזאת יש לו עוד כמה תוכניות באמתחתו.
הטיסה לחלל היא רק שיא מתוך כמה שמתרחשים בשני הפרקים הראשונים של העונה שבהם הרבה מאוד אירועים שאפתניים ודרמטיים בקיצון. בפרק השני הדרמה אפילו לובשת צורת מותחן, אבל ביסודה הסדרה, שהחלה כדרמה על עולם התקשורת, נהפכה למגה-להיט נוצץ עם עלילות גדולות ומתחים קטנוניים הלקוחים מעולם אופרת הסבון. זה כיף בסך הכל, גם אם הציפיות היו אחרות.
את המיליארדר מגלם ג'ון האם מ"מד מן". כי עוד אחד ממאפייני הסדרה הוא שורה ארוכה של כוכבים ושחקנים אהובים בתפקידי משנה ואורח - אפילו הקומיקאית המבריקה טיג נטארו מופיעה בפרק הראשון לקצת. בנוסף, ישנה ג'וליאנה מרגוליס ("האישה הטובה"), שמגלמת את לורה, מאהבת לשעבר של בראדלי, ומי שהופכת ליריבה בשעת שידור של ערוץ מתחרה; מארק דופלאס ("קריפ") כמפיק צ'ארלי; קארן פיטמן מ"פשוט ככה" כמפיקה אחרת של הסדרה. אפילו אסתר פרל, הפסיכולוגית בעלת השם העולמי המתמחה ביחסים בין אישיים, מופיעה בסדרה בתפקיד עצמה. כי, כאמור, במרכז הסדרה נמצאים היחסים הבין אישיים.
"תוכנית הבוקר" גם מתיימרת לומר משהו על עולם התקשורת. בטקס חלוקת פרסים, עולה לבמה בראדלי, שבשל עניינים תאגידיים מנסים למנוע ממנה לפרסם סיפור חשוב. במעמד זה היא אומרת משהו נורא משמעותי - "תמיד יהיה מישהו שינסה להשתיק אתכם, אל תתנו להם", אבל יש עוד משהו די משמעותי, לפחות לפי הסדרה, והוא שאם את אישה בגיל מסוים בעולם התקשורת, נגיד סביב שנות ה-50 כמו ויתרספון, אניסטון, מרגוליס ואחרות בסדרה - את צריכה להיות רזה כחוט עם תוספות שיער שעברו בייביליס, רצוי בבלונד, ולהיראות כבת 30. אני שונאת להתייחס למראה החיצוני של נשים, הן הרי לא הכתיבו את הכללים, אבל זה כל כך בולט בסדרה הזאת שנדמה שצופים ב"ברבי". חוץ מבמקרה של טיג נוטארו, שהיא יוצאת דופן בכל מובן.
בכלל קשה להתעלם מעניין המטא של הסדרה, ממה שקורה בתוכה ומה שקורה מחוצה לה. יש בה סבטקסט שמאיים בכל רגע לפרוץ החוצה, גם כשנהנים מהצפייה. היא מתייחסת לאירועים במציאות כמו קורונה, חלליות של מיליארדרים וההחלטה לבטל את חוקיות ההפלות בארצות הברית; מציגה מצבים מורכבים של רכישות של רשתות שידור, והחלטות עכשוויות של להקים שירות סטרימינג במקביל לרשת ודאגה שהאלגוריתם יכתיב לנו את ענייני השעה; וגם חושפת התערבות תאגידית בענייני תקשורת ופריצות לטלפונים חכמים. כל זה קורה באפל, תאגיד שהקים שירות סטרימינג, מתערב בענייני השעה ומוכר טלפונים חכמים. כל הפינג פונג הזה גורם לכאב ראש, אולי צריך פשוט לתת לאלגוריתם להכתיב את השאר.
3/5 כוכבים
