אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
"חליל הקסם" עם אנימציה באופרה הישראלית בניצוחו של נמרוד דוד פפר, להגדיר מחדש את המטבח הישראלי, להיכנס לקצב הנהדר של אקו, הסרט "הקול האנושי” של אלמודובר באנגלית עם טילדה סווינטון במופע סולו ועוד
אוכל
להגדיר מחדש את המטבח הישראלי
השאלה מהו מטבח ישראלי תישאר כנראה פתוחה עוד שנים רבות. זה לא מפריע לעם היושב בציון לחגוג אותו בכל יום כמעט. דויד קישקה ונירית וייס, שני יזמי אוכל בלתי נלאים, בשיתוף עם אמריקן אקספרס וחברת "טו מיקס", משיקים בימים אלו את פסטיבל המטבח הישראלי שיציע חודש שלם של אירועי אוכל בהשתתפות פיגורות כמו חיים כהן, ארז קומרובסקי ועזרא קדם — אם יש מטבח ישראלי הוא רשום כנראה על שמם.
ישתתפו גם צעירים יותר כמו רז רהב מ־OCD, שף שלמסעדתו צריך להזמין מקום חצי שנה מראש, שיראל ברגר מאופא הטבעונית, תומר גל מג'ורג' וג'ון, ענר בן רפאל מאלטער, יוסף (זוזו) חנא ממגדלנה ואחרים. אירוע השיא יציג לקהל המקומי (או לפחות לחלקו האמיד במיוחד) את האוכל של גל בן משה הפועל בברלין ומעוטר בכוכב מישלן. אירוע מסקרן אחר יפגיש בין אביבית פריאל מאוזריה ולונא זרייק מ'לונא' הנצרתית. יהיו גם סיורים, סדנאות, אירועי שמן זית לכבוד חודש המסיק ועוד. אני במקומכם הייתי מצטרף לסיור בוואדי ניסנאס של קישקה המארגן והשף אליאס מטר.
חיליק גורפינקל
אופרה
להפוך את הבמה לסרט אנימציה מופלא
מאז שעלתה ההפקה של "חליל הקסם" של מוצרט באופרה של ברלין לפני כעשור היא זכתה להצלחה מסחררת והוצגה ב־35 מדינות. הבמאי האוסטרלי בארי קוסקי ברא עולם סוריאליסטי מלא הומור ושילב בין ההתרחשות על הבמה לאנימציה, באמצעות כאלפיים דימויים שצייר האנימטור פול באריט, המוקרנים ידנית. עכשיו היא עולה באופרה הישראלית בניצוחו של נמרוד דוד פפר.
"כשראיתי את ההפקה בברלין, ידעתי מיד שאני חייב להביא אותה לתל אביב", מספר מנכ"ל האופרה צח גרניט, "בזכות הרעיון המבריק של זמרים שמשתתפים בלייב בסרט אנימציה, שכמוהו לא ראיתי בשום מקום אחר, הצליחו היוצרים להמציא עולם מצחיק ומרהיב: מלכת הלילה שהפכה למלכת העכבישים, פפגנו הרעב שמוצא את עצמו בתוך מפעל שמייצר עוף בגריל, השעון הענק שמונע מזוג האוהבים להתאחד. לי זה הרגיש כאילו מוצרט עצמו עבד עם היוצרים כדי להביא אל הבמה את כל הרעיונות המטורפים שלו".
מאיה נחום שחל
אלבום
להיכנס לקצב הנהדר של אקו
זו היתה ללא ספק השנה של אקו. היוצרת המסקרנת שפועלת כבר למעלה מעשור בסצנת המוזיקה שיתפה פעולה עד כה עם ג'יין בורדו, הדג נחש, נגה ארז, טדי נגוסה ואבישי כהן, וממש בימים אלה יצא השיר "בנות" עם שירי מימון ואניה בוקשטיין. היא גם יצרה עם תומר כץ את הפסקול המרהיב לסדרה "המפקדת" בתאגיד.
אקו היא כבר הרבה מעבר לראפרית, היא משוררת, היא קולית, היא שעטנז של סגנונות מוזיקליים, וכל זה בא לידי ביטוי ב"שניה", אלבומה השני בעברית שיצא החודש בהפקה מוזיקלית של אופיר יוגב. היא יוצאת בו למסע אישי וחשוף על החיים והפחדים, מסע שהוא גם חגיגה לאוזניים ורכבת הרים של רגשות. זה אלבום שעושה חשק לרקוד, למשל, "קארמה" שבו שולטים הדיסקו והסינתיסייזרים. ב"משהו גדול" עם הג'אזיסט החצוצרן אבישי כהן היא שרה "הם ייראו מה שיש לי לתת/ שכולי מילה וריספקט/ כולי אמת". אחרי אלבום כזה יש לי תחושה שכבר רואים.
מאיה נחום שחל
סרט
להתפעל מתרגיל קולנועי מלוטש של אלמודובר
כמה חודשים לפני שסרטו הארוך והמדובר של פדרו אלמודובר נוחת על חופינו, האנשים הטובים בקולנוע לב מעניקים לנו מתאבן: “הקול האנושי”, סרט קצר (30 דקות ב־20 שקל) של אלמודובר באנגלית עם טילדה סווינטון במופע סולו. אלמודובר מעבד למסך את המונודרמה של ז’אן קוקטו, שכבר עובדה בעבר על ידי רוברטו רוסליני.
בדברי ההקדמה של אלמודובר לפני הסרט הוא מזכיר שהמונולוג הזה כבר השפיע בעבר על סרטיו, ביניהם “נשים תחת התמוטטות עצבים”. סווינטון מגלמת אשה שבן זוגה עזב אותה והיא מנהלת איתו שיחת פרידה בטלפון. הצילום מלוטש, הסט צבעוני וההלבשה חושנית, כמעט כמו סרט תדמית למותג אופנה. אלמודובר מציג את הדירה כסט בתוך אולפן צילום ריק, ומציג שוב ושוב את המבט המציאותי, בתוך הדירה, ואת מהט ההזרה שחושף את העובדה שזה הכל כאילו, דיקטים ופנסים ובלי גג. זה תרגיל חביב בקולנוע ובמשחק, והוא ראוי לצפייה עבור סווינטון, יותר מאלמודובר.
יאיר רוה
טלוויזיה
לפתוח דף חדש־ישן עם הרוצח הכי מוכר באמריקה
שמונה שנים עברו במציאות, עשר בזמן הסדרה, ו”דקסטר” חוזרת למרקע עם “דם חדש”, משחק מלים מתבקש למי שאוהב להתפלש בו, והיה מומחה בהתזות דם בסדרה המקורית, עטורת הפרסים והשבחים האהובה.
הרוצח הסדרתי שנהג לרצוח רק רוצחים סדרתיים, דקסטר מורגן (מייקל סי הול) מנסה לפתוח דף חדש. הוא ברח ממיאמי השמשית, והתמקם בעיירה המושלגת איירון לייק במדינת ניו יורק. שם הוא חי בבקתה, תחת השם הבדוי ג’ימי לינדזי (במחווה לסופר שעל פי ספריו נכתבה הסדרה, ג’ף לינדזי), עובד בחנות לכלי ציד, יוצא לרקוד עם חברתו השוטרת אנג’לה (ג’וליה ג’ונס) ומדבר עם רוחה של אחותה המתה דברה (ג’ניפר קרפנטר).
רוח האחות מעודדת אותו לשמור על שגרה, כדי שלא ייפול להתמכרות שלו לרצוח, אפילו שהוא הורג רק אנשים ממש מעצבנים. לאורך כל הפרק הראשון ניכר שהוא ממש משתדל. אבל אז מגיע לעיירה מישהו עם עבר מפוקפק, ובינינו, לא בשביל לראות רוצח סדרתי שחזר לדרך הישר באנו לצפות בעונג בסדרה (שעולה רק ב־yes), ולא בשביל זה היוצר קלייד פיליפס, חזר לדמות האיקונית שלו. מזל שכך, כי כבר מהפרק הראשון ניכר שהציפייה משתלמת והצמאים לדם ירוו.
רותה קופפר
