מה השאלה?"אני מאושרת כשאני על סט צילומים. יש שם רגעים מרוממי רוח"
מה השאלה?
"אני מאושרת כשאני על סט צילומים. יש שם רגעים מרוממי רוח"
הבמאית טליה לביא מתגעגעת לכתב היד ולחיים שלפני הטכנולוגיה, אבל אוהבת לבזבז כסף על אפליקציות לצילום. היתה רוצה לשבת לקפה וסיגריה עם לאה גולדברג ומעריכה גם את דודו גבע וחנוך לוין. מחשיבה את היומנים והסקיצות לנכס היקר ביותר שלה, ואם היא לא היתה במאית, היתה רוצה לעסוק באמנות או לפחות להיות מורה למלאכה
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בחדר העריכה, בעבודה על סדרה חדשה ל־HOT".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"אני שותה המון קפה, כל הזמן, בכל מקום ובלי סיבה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה/קפה?
"עם לאה גולדברג, הייתי שמחה לשבת איתה על בירה או קפה וסביר להניח גם סיגריה. היא אחת הנשים היחידות שהצליחו להיכנס לקאנון של התרבות העברית. היא מרתקת — האישיות שלה, הבחירות שעשתה בחייה, השירה, התרגומים. יש בה שילוב מקורי בין הקפדה על פרטים וסדר מופתי, ובין היותה נפש חופשייה ומשוחררת ממגבלות".
על מה את עובדת עכשיו?
"על הסדרה 'ילדות סכסכניות' שתעלה לשידור אחרי החגים, ועל הפצת סרטי ‘אחד בלב’ . אני נוסעת כמעט בכל ערב למפגשים עם קהל ברחבי הארץ, כמו קרקס נודד של אשה אחת. אני אוהבת את המסעות האלו וחוזרת מכל מפגש עם סיפור מעניין, מסעיר או משונה".
מה השריטה שלך?
"הלילות. זה הזמן שבו כל חרדותיי וכל עלבונותיי זוחלים החוצה ותוקפים אותי בעוצמה. אני מנסה לברוח מהם אל השינה, ואם משהו מעיר אותי קשה לי להירדם בחזרה, אני ממתינה שיגיע הבוקר".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"'Don’t make a happy baby happier'. זו עצה שקיבלתי מדנה מודן והיא התייחסה במקור להורות, פשוטה כמשמעה: אם התינוקת מתעניינת או עסוקה במשהו, לא להציע לה דבר אחר כי זה יכול רק להרוס. אפשר להרחיב את הקונספט הזה לעוד אזורים בחיים: אם משהו עובד טוב, לפעמים לא צריך להתערב, כי הניסיון לשפר אותו עוד יותר רק יפגע בקסם שמתהווה באופן טבעי".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"לעשות כביסה ולהאזין לרדיו. במקרה הטוב ללכת להצגה או לסרט".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"להבדיל בין עיקר לטפל. להתרכז במה שחשוב עכשיו. וגם הקלדה עיוורת".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"נמרוד מתן (בן זוגה של לביא — מנ"ש)".
למה את מתגעגעת?
"לחיים שלפני האינטרנט והטלפונים הניידים, כשנאלצנו ממש להיות נוכחים במקומות שאנחנו נמצאים בהם. כשביקרתי בהודו, ראיתי אנשים חסרי בית שרועים בצידי הדרך אבל שקועים בסמארטפונים שלהם, והבנתי עד כמה ההתמכרות למסכים היא חובקת עולם, והשתלטה סופית על האנושות. אני מתגעגעת לכתוב במחברת בכתב יד, אני עדיין עושה את זה לפעמים. ברור לי שאי אפשר לחזור אחורה, ההתקדמות הטכנולוגית היא מבורכת והגעגוע הוא אולי למשהו אחר".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על גלידה, קוסמטיקה ואפליקציות של צילום".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"להיות יותר ערנית, להספיק יותר דברים".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על זה שאני גרועה במטבח. אני בת למשפחה של אופים, סבי היה אופה וגם אבא שלו וסבא שלו, וכך כמה דורות אחורה בהונגריה. הדבר היחיד שחלחל מכל זה אליי הוא כנראה אהבתי לפחמימות ולקמח לבן".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"'אפס ביחסי אנוש', סרטי הראשון באורך מלא היה פרויקט שנלחמתי עליו במשך שנים. הוא גבה ממני לא מעט, אבל בדיעבד היה שווה את זה. יש לי הזכות לראות את שינוי התודעה שהוא יצר, את ההשפעה שלו ואת ההשראה שהעניק לאחרים ואחרות, ואני גאה ושמחה בכך".
מה מפחיד אותך?
"טעויות".
מה עושה אותך מאושרת?
"אני מאושרת כשאני על סט צילומים. זו התקופה הכי עמוסה ומלחיצה אבל שם ישנם גם הרגעים הכי מרוממי רוח. סט צילומים זה בעצם עולם בדיוני שקם לחיים, המציאות מנסה להיאבק בו ואנחנו נאבקים בה בחזרה, לה יש את איתני הטבע ולנו יש דמיון. זו תקופה אינטנסיבית שכל דקה בה יקרה. דחוסה בהחלטות ובהתמודדויות. כמו לקחת חיים שלמים בכמוסה. חוץ מזה, אני מאושרת כשמישהו או משהו מצחיקים אותי בקול רם".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"המחברות שלי, היומנים, ספרי הסקיצות והציורים, הררי ניירות שייצרתי ואגרתי כל חיי, אין להם תחליף ואין להם גיבוי".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"סלחנות, הומור, נאמנות".
אלו יוצרים השפיעו עליך?
"דודו גבע, חנוך לוין, רותו מודן וכל חבורת אקטוס, מילן קונדרה, פדריקו פליני, וודי אלן, ווס אנדרסון, ג'ון קליז, טנסי ויליאמס, טינה פיי, לארי דיוויד, האחים כהן".
אם לא היית במאית מה היית עושה?
"הייתי רוצה לעסוק באמנות פלסטית, ציור, פיסול, תפירה, אולי איור בשילוב רקמה. אני אוהבת את הדברים האלה, אם כי יש לי תחושה שהשדה של האמנות אכזרי ואפל אפילו יותר מהקולנוע. אולי הייתי פשוט מורה למלאכה".
