אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להתאהב מחדש ב"אבק כוכבים", לצאת לפיקניק עם חוות הצוק, להתפעל מפריחת הדובדבן , להתבונן במראה של דויד גרוסמן או להצטרף לנסיעה עם במאי איראני מופתי
טלוויזיה
להתאהב מחדש ב"אבק כוכבים"
אחרי שהתאהבנו בג’סי וטום, והם זה בזה, בסדרה המתוקה כל כך “אבק כוכבים” — מין גרסת “נוטינג היל” במהופך — היא חוזרת לעונה שנייה ב־HOT וב־yes. בסוף העונה הקודמת התוודתה הגיבורה שלנו (רוז מטאפאו) בפני טום (ניקש פאטל) שהיא אוהבת אותו, והוא בתורו אוהב אותה. היא החליטה להישאר בלונדון ולא לחזור לניו זילנד, שממנה היא והמבטא המידבק שלה באו. למי שאולי שכחו, השניים הכירו במסיבת סילבסטר במועדון, והמשיכו יחד ללילה סוער בביתו של טום, שרק בסופו הבינה ג’סי כי בילתה בחיקו של שחקן קולנוע מפורסם. מאז אותו המפגש הם שבו ונפגשו במקריות, באירועים שקצת מזכירים את סרט הקולנוע עם ג’וליה רוברטס ויו גראנט. העונה הראשונה של הסדרה שהיא שיתוף פעולה של BBC ו־HBO MAX, היתה ללהיט גם בבריטניה וגם באמריקה. מטאפאו שיצרה אותה וגם משחקת בתפקיד הראשי, והיתה עד אז קומיקאית ניו־זילנדית אלמונית למדי מחוץ למולדתה, הוכתרה על ידי “הגרדיאן” כ”כוכבת הפורצת של 2021”. העונה החדשה ממשיכה בדיוק מאותה נקודה שבה הראשונה מסתיימת, וגם אם ברור שלא הכל ילך חלק בין ג’סי לטום, משמח כל כך שהם חזרו למסך.
רותה קופפר
אוכל
לצאת לפיקניק עם חוות הצוק
חוות צוק שברמת אביב החדשה מוכרת היטב לחובבי האוכל גם מחוץ לגבולות הגזרה הצפונית. רבים מהם נודדים למסעדה והמעדנייה הזרוקות הללו לטובת המבורגר או נתח עסיסי של פרות מקומיות איכותיות במיוחד. כבר לפני כמה שנים פתחו אנשי החווה את המעדנייה שלהם מעבר לפינה, מבצעים סוג של הפרדת רשויות בין שני חלקי האימפריה שלהם. עכשיו הם מציעים מארזים הכוללים כל מה שפודי מודרני זקוק לו בימים טרופים אלו. וכך, מעבר לירקות האורגניים המגיעים מהחווה של תומר צוק, בעל הבית, בעמק האלה, הגבינות, הבשרים ושאר הטובים, אפשר להצטייד כעת במארז גבינות ויין ובו גבינות יבוא כמו גאודה וברי, גבינות ולבאנה מקומיות ממחלבות בוטיק (מוטקה החולב ומשק הירש), יין של יקב רמת הגולן, ממרחים, לחם ועוד או מארז פיקניק המכיל קרקרים, ריבות, גבינות, יין, זיתים, פפרוני, סלט קינואה ועגבניות שרי אורגניות. כל מארז נמכר ב־289 שקל. כמו תמיד תוכלו גם לבחור מאוסף יינות הבוטיק הנרחב והמרשים, מגוון משקאות אלכוהוליים ממזקקות מקומיות, דגים מעושנים ושלל המעדנים האחרים כמו אבן יוגורט או שמן זית שהחווה מייצרת.
zuk-farm.co.il
חיליק גורפינקל
טיול
להתפעל מפריחת הדובדבן
בגן הבוטני בירושלים הצליחו לגדל עצי דובדבן כדי שגם פה נוכל ליהנות מהפריחה המופלאה שלהם. "לאחר שנים של ניסיונות כושלים החלטנו לשתול את הדובדבן הפעמוני וקיווינו שישרוד את הקיץ החם שלנו. ואכן, הזרעים נבטו בהצלחה, והשתילים גדלו לעצים לתפארת", מספר אורי פרגמן ספיר, המנהל המדעי של הגן. "העץ מאופיין בפריחה ורודה־כהה יפהפייה, וחובבי צמחים וגינון רבים עולים לרגל לצפות בה. בקיץ מתפתחים על העץ דובדבנים קטנים וחמודים, אכילים אבל חמוצים, הרי אלה עצי נוי. בסתיו העלים משנים את צבעם לכתום־ורוד יפה". פריחת הדובדבן (סאקורה) ביפן היא לא רק אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות ותופעה בוטנית יפה, אלא גם חג בעל משמעות תרבותית לאומית. הפריחה מסמלת את מעגל החיים, בוא האביב וציפייה לעתיד ורוד. בעולם מתקיימים מדי שנה פסטיבלי דובדבן. השנה גם הגן הבוטני האוניברסיטאי מצטרף לחגיגה בסדרת אירועים במהלך שלושה סופי שבוע (11.2, 19.2, 26.2), עם סיורי פריחות מודרכים, הרצאות, טקס תה מסורתי, נגרות יפנית מסורתית, סדנאות אוריגמי להורים ולילדים ועוד.
www.botanic.co.il
מאיה נחום שחל
ילדים
להתבונן במראה של דויד גרוסמן
ספרי הילדים של דויד גרוסמן חכמים ונוגעים ללב, ובדרך כלל יש בהם אותן השאלות שמעסיקות את גרוסמן גם בכתיבתו למבוגרים. כמה מספרי הילדים שלו הם ספרי הרהור — שאלה או מחשבה אחת מוליכה אותם. כך למשל “חיבוק” ו”נסיכת השמש” שאותם איירה האמנית מיכל רובנר. כעת רואה אור ספר ילדים חדש שלו, גם הוא מביא הרהור: “לכל קמט יש סיפור” (עם עובד). ילד וסבא יוצאים יחד מהגן בכל יום שלישי, ופעם אחת הנכד שם לב לקמטים על פניו של הסבא. אז הוא שואל שאלות והסבא עונה. זה סיפור עדין ומרומז, יש קמטים של אושר וקמטים של עצב, ולמעשה הספר שולח את הקוראים אל המראה, להשלים את הפערים ולספר את הסיפור שמאחורי כל קמט או רמז לקמט על הפנים. האיורים של מאיה שלייפר יפים ומוסיפים לא מעט לאוירה הרכה של הספר.
שירי לב־ארי
קולנוע
להצטרף לנסיעה עם במאי איראני מופתי
המחווה לבמאי עבאס קיארוסטמי המתקיימת כעת בסינמטקים היא אירוע חובה לסינפילים, הזדמנות להתוודע לאחד הבמאים החשובים בקולנוע האיראני, שאף אחד מסרטיו לא הופץ מסחרית בישראל. מתוך ההיצע, מומלץ להתמקד בראש ובראשונה בסרטיו משנות התשעים: “מבעד לעצי הזיתים”, “טעם הדובדבן” (עליו זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן 1997) ו”הרוח תישא אותנו”. קיארוסטמי הופך את המכונית לאולפן קולנוע נייד וממקם בה את רוב סרטיו, שנעשו בתקציב זעום והפכו את המגבלה להחלטה סגנונית שיוצרת קולנוע נזירי וקאמרי, שהולך ונהיה מופשט מסרט לסרט, אבל שנמצא בתנועה מתמדת, בסרטים כמו־ניאו־ריאליסטיים שמאתגרים את ההבחנה בין עלילתי ותיעודי. אני מודה שבזמן אמת לא הבנתי את הסופרלטיבים שקיארוסטמי קיבל מבמאים עמיתים, והעדפתי את הקולנוע המטופח יותר של מוחסן מחמלבאף וג’פאר פנהי. אבל כעת, שש שנים אחרי מותו, מתחוור עד כמה קיארוסטמי השפיע על הקולנוע, לא רק על עמיתיו האיראנים (כמו למשל ב”אין רשע בעולם” של מוחמד רוסאלוף שמוצג עכשיו בבתי הקולנוע) אלא גם על סרטיו החדשים של היפני ריוסוקה המגוצ’י, שמועמד לאוסקר על “הנהגת של מר יוסוקה”, שאי אפשר שלא לראות את השפעתו של קיארוסטמי עליו. למי, שכמוני, פספס את קיארוסטמי בזמן אמת, מקבץ הסרטים שלו שמוקרן עכשיו בארץ הוא התגלות של ממש.
יאיר רוה
