אני פנתרה, ולא בטוח שזה כל כך טוב
אני פנתרה, ולא בטוח שזה כל כך טוב
מותו המפתיע של צ'דוויק בוזמן, גיבור "פנתר שחור" הותיר את ההפקה בלי הכוכב הענק שלה. הניסיון הפזיז של מארוול למלא את מקומו בגיבורה מעצבנת פשוט לא עובד
ריאן קוגלר קיבל לידיו משימה בלתי אפשרית. לכן, אין להתפלא על כך שאחד הבמאים הכי מוכשרים כרגע בהוליווד נכשל בבואו לכתוב ולביים את "פנתר שחור: וואקנדה לנצח", כי מלכתחילה הגורל לא נתן לו סיכוי להצליח. באוגוסט 2020, אחרי שקוגלר סיים לכתוב את התסריט לסרט ההמשך ל"פנתר שחור" ושבעה חודשים לפני תחילת הצילומים, מת צ'דוויק בוזמן, כוכב הסרט הראשון. קוגלר והבוסים שלו במארוול ודיסני - שלא ידעו שבוזמן נאבק בסרטן המעי ולכן הופתעו ממותו, בדיוק כמו שאר העולם - היו צריכים להתארגן מחדש על סרט המשך, ועכשיו בלי השחקן הראשי. אמנם, כבר בפתיחת הסרט הראשון הובהר שמלך וואקנדה הוא גם הפנתר השחור שמגן על הממלכה הזאת, תואר שעובר ממלך למלך ולא שייך לאיש אחד מסוים. כך שההיגיון של מישהו אחר שאינו בוזמן מתחת למסיכת הפנתר השחור היה קיים, אבל לצוות לא היה הזמן, או את הפנאי הרגשי, לחשוב על זה לעומק. הצוות התאבל, והמפיקים הבינו שאחד הכוחות המרכזיים להצלחת הסרט הראשון - נוכחותו הכובשת של בוזמן - לא יהיה שם בסרט ההמשך. ואכן, טלאי טלאים של ניסיונות להתמודד באילתורים עם המצב שאליו הושלכה הפקת הענק הזאת לא מצליחים להתמודד עם המשימה, שבוודאי היתה זקוקה ליותר זמן כדי לעבד את מה שקרה.
מותו של בוזמן מבטיח את זה ש"פנתר שחור" מ־2018 ישאר אחד הסרטים המשמעותיים בפילמוגרפיה של מארוול. ההחלטה ללהק את ריאן קוגלר כבמאי, ולהמר על גיבור־על שאינו רק שחור אלא שכל המהות שלו נובעת מהמורשת האפריקאית, הפכה את "פנתר שחור" ללהיט ענק (מעל מיליארד דולר בהכנסות עולמיות), לתופעת תרבות ולדגל פוליטי נדיר בעוצמתו ובנוכחותו בקולנוע המסחרי ההוליוודי. גם אילו בוזמן היה בחיים, ספק אם הצוות הזה היה מצליח להשתוות למה שקרה שם על המסך לפני ארבע שנים. בלי בוזמן זה הפך לבלתי אפשרי.
הסרט החדש מתחיל עם מותו של המלך טצ'אלה מ"מחלה מיסתורית". פתיחה מדכאת וחסרת חן שלוקחת בחשבון שכל צופי הסרט מעודכנים בפרטי חייו של השחקן שגילם אותו. אחותו של טצ'אלה, שורי (לטיסיה רייט), מנסה לסנטז בכוחות עצמה את הפרח דמוי הלב שמעניק לפנתר השחור את כוחותיו, ושכל מאגריו הושמדו בסרט הקודם על ידי קילמונגר - כל מה שהיה טוב בסרט הראשון נעדר מהסרט השני, כמו למשל העובדה שקילמונגר, בגילומו של מייקל ב' גורדן, היה אחד הנבלים הכי טובים בתולדות מארוול. היא מאמינה שהפרח בגרסתו המלאכותית יעזור לחזק את כוחותיו של אחיה ולרפא אותו. היא נכשלת. אמה (אנג'לה באסט) הופכת להיות המלכה החדשה של ווקאנדה, ולראשונה אין לממלכה את דמותו של פנתר שחור להגן עליה. שורי, המדענית נטולת הסנטימנט המסורתי, חושבת שזה לטובה. אבל כשוואקנדה מותקפת על ידי ממלכה בדיונית אחרת, שמגיחה ממעמקי האוקיאנוס, שורי מצליחה ליצור גרסה סינתטית של הצמח דמוי הלב והופכת בעצמה לפנתר השחור.
כך, הדמות הכי מעצבנת בסרט הקודם הופכת להיות גיבורת הסרט הנוכחי. מותו של בוזמן, וההחלטה להעביר את שרביט ההנהגה לאמו ואת תפקיד הגיבורה לאחותו, הופך את "פנתר שחור: וואקנדה לנצח" לסרט שכל דמויותיו העיקריות הן נשים. עם עוד קצת זמן לפיתוח הנושא ייתכן שקוגלר היה יכול להפוך את "פנתר שחור 2" לסרט שחוגג גבורה נשית ותפיסת עולם פמיניסטית באותה עוצמה שבה "פנתר שחור" הראשון חגג את התרבות האפריקאית. אבל כל הרעיונות - הדרמטיים והתימאטיים - בסרט מגיעים אפויים למחצה.
אין כאן תובנה נשית אמיתית ועמוקה והליהוק נראה אקראי, כמו צוות של ממלאי מקום, ולא של בחירות ראשונות. לפני כמה שבועות עלה בארץ הסרט "לוחמת", שמספר את סיפורן של לוחמות אפריקאיות אמיתיות מהמאה ה־18. שם ויולה דייוויס גילמה את המלכה שעומדת בראש הכוח הצבאי שנלחם בכוחות כיבוש מבפנים ומחוץ, וכעת אנג'לה באסט הופכת להיות מלכה אפריקאית דומה.
רוצים המשך ל"פנתר שחור"? לכו ל"לוחמת", שאינו קשור לסדרה של מארוול, אבל הוא טוב ורלוונטי יותר ממה שיצא להם עכשיו. הוא היה יכול לשמש השראה לסרט המשך ל"פנתר שחור", שההחלטה להמשיך ולצלם אותו אחרי מותו של בוזמן נראית בדיעבד כטעות.
