"אני מעדיף את העמדה שמציג האנרכיסט שמתנגד למדינות לאום"
"אני מעדיף את העמדה שמציג האנרכיסט שמתנגד למדינות לאום"
בעיבוד הקולנועי החדש והיפה לספרו של עמוס עוז "הבשורה על פי יהודה" מגלם דורון תבורי אב שכול שבנו היחיד נהרג במלחמת העצמאות. “הדמות שאני מגלם מציגה עמדה בן־גוריוניסטית לגמרי, כיף לשחק אותה אבל אני לא בדיוק מסכים עם זה"
קצת קשה היה לדמיין איך יהפוך רומן הרעיונות היפה של עמוס עוז, "הבשורה על פי יהודה", לסרט קולנוע. אבל הנה זה קורה, הבמאי דן וולמן הצליח לעשות את זה ויצר את הסרט "הבשורה על פי יהודה" ברוחו של הספר, עם אותה אווירה ירושלמית קודרת וחורפית של 1959, ואותם טיפוסים ירושלמים קדוחי מוח, הוזים והוגים. הסרט, שאת התסריט שלו כתבה שושי וולמן ומשחקים בו בתפקידים הראשיים יובל ליבני, עינב מרקל ודורון תבורי, מתרחש ברובו בתוך בית אחד עם כמה חדרים. הרעיונות זורמים בבית הזה, ומפעילים את הדמויות. ואלו הן הנפשות הפועלות: שמואל אש, סטודנט בן 26, שמחליט לפרוש מלימודיו באוניברסיטה העברית ולעזוב את העיר. ההורים הפסיקו לממן אותו, החברה עזבה, התזה לתואר השני לא מתקדמת. הוא נתקל במודעה שמציעה מגורים ושכר צנוע לסטודנט שיארח חברה לאדם נכה ומבוגר, שמו גרשום ואלד. שמואל אש עובר להתגורר בביתו של ואלד, ומתוודע לאישה נוספת שגרה שם - עתליה אברבנאל, אלמנת בנו היחיד של ואלד, שנהרג במלחמת העצמאות.
שפע של רעיונות זורמים בספר ובסרט הזה, רובם זורמים בשני ערוצים שהקו המחבר ביניהם הוא מושג הבגידה: היחסים בין ישו ויהודה איש קריות, ששמואל אש טוען בתוקף שאהב את ישו ובשום פנים ואופן לא בגד בו; והרעיונות המתנגשים של בן־גוריון ואחד, שאלתיאל אברבנאל (אביה של עתליה), שסבר בכל תוקף שלא היה צריך להקים מדינה ולהיגרר למלחמה מתמשכת עם הערבים, אלא פשוט לחיות כאן בדו־קיום, ללא גבולות ריבוניים. כך או כך, אברבנאל נחשב הזוי ודחוי. בניסיונותיו לעצור את תהליך הקמת המדינה, הוא יצר קשרים עם המנהיגות הערבית, שנראו בעיני היישוב אז כמעשה בגידה.
כשעוז מרד בבן־גוריון
"הבשורה על פי יהודה" יצא לאור ב־2014 והוא למעשה הרומן האחרון של עמוס עוז. הספר היה מועמד לפרס מאן בוקר הבינלאומי, והתרגום שלו לרוסית זכה בפרס טולסטוי. אפשר לראות ברומן הזה את החלק השלישי בטרילוגיה הירושלמית של עוז, שהחלה עם "מיכאל שלי", ונמשכה עם "סיפור על אהבה וחושך". הוא חוזר בו אל ירושלים ובא חשבון מחודש עם המחשבה הפוליטית שלו לאורך השנים. לא בכדי בחר בשנת 1959 כשנת התרחשות העלילה - הייתה זו שנה של מרידות ומהפכות בעולם כולו וגם בישראל. המרד של עוז עצמו וחבריו נגד בן־גוריון; המעבר מספרות דור תש״ח לספרות דור המדינה. עוז מציע מבט חדש על רעיון הבגידה: בוגד הוא אדם שמעז לחשוב אחרת וללכת נגד הזרם. ואם ללכת בעקבות דמותו המרדנית של שאלתיאל אברבנאל בספר, הרומן הזה עוסק גם באפשרות של חיים ישראליים בדו־קיום, בשלום ובהרמוניה. לו רק היו מקשיבים לבוגדים.
דורון תבורי: "נכנסתי לדמות של ואלד דרך החיצוניות שלו. הוא מתואר כמו עץ זית עתיק מלא עיוותים. עוז הקפיד להדגיש את הכיעור שלו"
בסרט, כך נדמה, הושם דגש על דמותו של גרשום ואלד, שאיבד את בנו ב־1948, וכואב את זה יום־יום לילה־לילה. הסטודנט הצעיר שמואל אש צריך לעזוב את הבית הזה של גרשום ועתליה, כי שניהם תקועים אי שם באסון שפקד אותם, אבל גם מטפורית, בכאב הקמת המדינה ובכאב הערבי בעקבות כך. צריך לצאת משם, ללכת הלאה, לממש.
השחקן דורון תבורי מגלם את דמותו של ואלד. זהו הסרט השני של דן וולמן שהוא משחק בו, אחרי "מחבואים" מ־1980. התמונה של הבן של ואלד על השידה בסרט "הבשורה על פי יהודה" היא למעשה תמונה של תבורי הצעיר מהסרט "מחבואים".
"נכנסתי לדמות של ואלד דרך החיצוניות שלו, שעמוס עוז מתאר בחריפות בספר", אומר תבורי. "הוא מתואר כמו עץ זית עתיק מלא עיוותים ופיתולים, כל תיאורי התנועה והנכות שלו, עוז הקפיד להדגיש את הכיעור שלו. חיפשנו הרבה זמן פאה, יכולתי לגדל רעמת שיער, אבל דני (וולמן) לא מתחבר לסגנון הזה. היו סצנות מסוימות שצילמנו שלוש פעמים - פעם בגרסת דני, פעם בגרסת דורון, ופעם בגרסה המשותפת".
1 צפייה בגלריה
עמוס עוז. בספר הזה הוא בא חשבון מחודש עם המחשבה הפוליטית שלו לאורך השנים
(צילום: גל חרמוני)
ג’ון לנון צדק
אבל הדבר המפתיע הוא שתבורי מתחבר דווקא לדמות האנטי־גיבור, שאלתיאל אברבנאל, שבית האבן הירושלמי שייך בעצם לו. "זה כמו אב קדמון שהרוח שלו מרחפת שם, בסרט הוא מוזכר אבל אין לו נוכחות".
למה אתה מזדהה דווקא איתו?
"יש לו פרוגרמה אנרכיסטית לגמרי נגד מדינות הלאום, על כל מה שמשתמע מזה לגבי הציונות. אני יכול לגמרי להבין את העמדה שלו. ואלד מציג עמדה בן־גוריוניסטית לגמרי, כיף לשחק את זה אבל אני לא בדיוק מסכים עם זה".
"מה שאנחנו חיים כרגע זה לא מדינת היהודים אלא מדינה דו־לאומית שמתנהגת כמשטר אפרטהייד כלפי התושבים הפלסטינים"
זה אומר שאתה שמאל לא־ציוני?
"לא. לדעתי, כן צריכה לקום מדינת יהודים בשלב היסטורי מסוים, אבל בעיניי היא עדיין לא קמה, כי מה שאנחנו חיים כרגע זה לא מדינת היהודים אלא מדינה דו־לאומית שמתנהגת כמשטר אפרטהייד כלפי התושבים הפלסטינים. המדינה היהודית תגיע כשיהיה פה צדק לפלסטינים. מה שאפשר להגיד לזכותם של ואלד ובן־גוריון זה שלפחות ב־1967 הם טענו שצריך לצאת מיד מהשטחים. האידיאל של שאלתיאל זה עולם שאין בו מדינות".
ממש "אימג'ן" של ג'ון לנון.
"אימג'ן של שאלתיאל אברבנאל".
יש לך מחשבות על מה היה קורה אילו היו מקשיבים לאיש כמו אברבנאל?
"אני לא יודע, אבל אני כן יודע איך התגלגלו הדברים כשלא הקשיבו לו, וזה לא משהו".
