רק טיקטוק יציל את באטמן
רק טיקטוק יציל את באטמן
ההצלחה המסחררת של "מאווריק" ו"המיניונים 2" בקופות מלמדת שני דברים: המבוגרים ימלאו את האולמות רק אם מוקרן בהם אירוע קולנועי שמחייב צפייה על מסך גדול. הצעירים ימשיכו להציל את עולם הסרטים, אבל בתנאי שיראו להם משהו שהם כבר מכירים, או שיש עליו דיבור לוהט ברשתות החברתיות
160 אלף כרטיסים נמכרו בסוף השבוע הראשון של ״המיניונים 2: עלייתו של גרו״. זו הפתיחה הטובה ביותר בכל הזמנים לסרט אנימציה בישראל. הצלחה שקל להמר שתהפוך את הסרט לנצפה ביותר בישראל ב־2022 וממשיכה את ההצלחות של "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף", 156 אלף כרטיסים בסוף השבוע הראשון, ״באטמן״ עם 68 אלף, ״עולם היורה: עולם חדש״, ו״אהבה בשחקים: מאווריק״ עם 50 אלף.
שיאים נשברים, בישראל כמו גם בעולם: ״מאווריק״ כבר הכניס יותר ממיליארד דולר בעולם והפך לסרט המצליח ביותר בקריירה של טום קרוז. האולמות מלאים והקופות מצלצלות. לכאורה המצב מצוין, לא?
סיכום המחצית הראשונה של 2022 בקולנוע יוצר תחושה של רגשות מעורבים. ההצלחה העולמית של ״מאווריק״ וההצלחה האמריקאית של ״אלביס״ גורמות למפיצי הסרטים לחוש שלראשונה מאז פרוץ הקורונה הקהל המבוגר מואיל בטובו לחזור לבתי הקולנוע. הם כבר חזרו לתיאטרון ולאולמות הקונצרטים, אבל מבתי הקולנוע נמנעו עד כה, כך היה בישראל ובשאר העולם — תופעה שהותירה את ראשי תעשיית הקולנוע משתוממים.
בזכות שני הסרטים האלה התעלומה קצת התפוגגה: הקהל המבוגר יגיע לקולנוע, אבל רק לסרטים שהם מבחינתו אירוע. ולא, הסרט החדש של פדרו אלמודובר, שבעבר הביא מאות אלפים לבתי הקולנוע בארץ, הוא כבר לא אירוע כזה. הקאמבק של ״אהבה בשחקים״ ו״אלביס״ הפכו לאירועים כאלה, שראויים לצפייה על מסך גדול. לכל השאר, הקהל המבוגר יחכה שיגיעו למסך הביתי.
אצל בני נוער, שהצילו את בתי הקולנוע בשנתיים האחרונות מפשיטת רגל, למילה ״אירוע״ יש משמעות אחרת. וההצלחה העצומה של ״המיניונים 2״ חשפה את שני המרכיבים שהופכים אצלם סרט למגה־להיט — מותג מוכר וטיקטוק.
כן, טרנד ויראלי בטיקטוק הפך את ״המיניונים 2״ לסרט שבני נוער, שהיו כבני 3 כשהסרט הראשון יצא, דהרו לצפות בו מיד עם הופעתו. במילים אחרות, ללא מותג מוכר וללא נוכחות מסיבית ברשתות החברתיות, ספק אם יהיה להיט. אלה בשורות טובות לאולפנים הגדולים. אפילו ההצלחה המפתיעה של ״הכל, בכל מקום, בבת אחת״ קרתה כי הסרט הזה הצליח להפוך לאירוע, מעין צפיית חובה לקהל שהפך אותו לסרט פולחן וקידם אותו מפה לאוזן ברשתות החברתיות.
כך, במעגל קסמים הנוער השתלט על בתי הקולנוע והקהל המבוגר קיבל אישוש נוסף שבתי הקולנוע הם כבר לא מקום בשבילו והוא ימשיך להסתגר בסלון ביתו מול שירותי הסטרימינג. נדמה שגם תעשיית הקולנוע הבינה שהמצב שבו הצעירים הופכים סרטים ללהיטים והמבוגרים לא מגיעים נהפך מזמני לקבוע: הסרטים הקטנים, אלה שבעבר היו יכולים להפוך ללהיטי איכות, נשארים בצד ונשלחים ישירות לסטרימינג. והקהל, שידע לזהות מתי סרט טוב ומתי הוא אשפה, כבר יודע לזהות מתי לפניו סרט שחייבים לראות על מסך גדול עם סאונד עוצמתי ומתי זה סרט שאפשר לראות בבית.
לאולפנים האמריקאיים יש בחירה: אם לסרט יש פוטנציאל להכניס מאות מיליוני דולרים, ייצא לקולנוע, אם לא — הוא יעבור לסטרימינג. אבל מה יעשו מפיצי הקולנוע הישראלים, שאין להם עדיין שירות סטרימינג שיציל אותם מכישלון ברור ומיידי?
בשבוע שעבר פורסמו שמותיהם של 27 הסרטים הישראליים שיתחרו השנה על פרס אופיר. הקריאה ברשימה עוררה תוגה גדולה: הנה 27 יוצרים שמגיעים לעולם חדש לחלוטין משהיה כשיצאו לצלם את סרטם, והם עומדים לגלות שב־2022 יותר קל להפיק סרט מאשר להפיץ אותו. חלק גדול מאותם 27 סרטים יגיעו לבתי הקולנוע לא לפני 2023. יוצריהם יחכו בסבלנות לרגע שבו יתפנה להם מקום בבתי הקולנוע, וגם אז רובם יגלו שאחרי כל המסע הזה, את הסרט שלהם יבואו לראות רק כמה אלפים בודדים של צופים והוא יעלה ויעלם כלעומת שבא.
27 סרטים שליוצר של אחד מהם, שמי זרחין, יש קהל נאמן. ולשני, בכיכובה של נועה קירל, יש מקדם טיקטוק שעשוי לעזור לו בחזית בני הנוער. אולי עוד 3-2 סרטים שיתגלו כמעניינים במיוחד, מדוברים וזוכי פרסים. זהו.
מה יעלה בגורלם של 20 הסרטים האחרים? האם הקולנוע הישראלי — יוצריו, מפיקיו ומפיציו — יודעים לייצר להיטים ואירועים קולנועיים? האם רק סרטי ההמשך של ״לשחרר את שולי״ יביאו מעתה קהל? האם סרטי איכות מושקעים, שהיו האטרקציה הגדולה של הקולנוע הישראלי ב־20 השנות האחרונות, ובעבר הצליחו להביא בין 200 ל־300 אלף צופים (״גט״, ״פעם הייתי״, ״כנפיים שבורות״), ימשיכו להיות רלבנטיים גם לקהל הנוכחי?
כרגע נראה שהסרט חייב להיות ענק כדי שהקהל יבוא אליו. צניעות כבר לא מוכרת. ואם אין לכם ביחד אנימציה, גיבורי־על או סרטי המשך ללהיטי ענק, הקהל יזפזפ אתכם הלאה.
