סיגורני עולה בסערה על הבמה של לונדון
סיגורני עולה בסערה על הבמה של לונדון
אחרי כל המועמדויות לאוסקר ושוברי הקופות מופיעה סיגורני וויבר לראשונה על הבמה בלונדון, עם "הסערה" של שייקספיר. לקראת הבכורה המדוברת סיפרה למה אין לה בעיה לגלם גבר, מה למדה ממריל סטריפ ומדוע במאים חושבים שיש לה להביור
היא נלחמה בחייזרים בחלל וברוחות רפאים בניו יורק, הצילה גורילות בג'ונגל ובעשור השמיני לחייה שיחקה ילדה כחולה בת 14 שגובהה יותר משני מטר. אחרי כל אלה, סיגורני וויבר נכנסת בקלילות לנעליו של פרוספרו, דוכס מילנו שהוא גם מכשף ששולט בכוחות הטבע. אם אין מספיק תפקידים טובים לנשים (והאמת שלטענתה דווקא יש) — היא תגלם גבר, מה הבעיה? "הסערה", המחזה האחרון של וויליאם שייקספיר, מציין את הופעתה הראשונה של וויבר בת ה־75 על במה בלונדון. ולא סתם במה. תיאטרון הרויאל דרורי ליין, שהוקם ב־1663, נשרף ב־1672, ובגלגולו הרביעי באותו מקום עבר שיפוץ ב־60 מיליון ליש"ט ב־2020, והוא חתיכת היסטוריה בריטית. בעליו הנוכחיים הוא אנדרו לויד וובר, שראה הפקה של "הסערה" בילדותו באולם הזה ממש והתאהב בעולם התיאטרון. כוכב ההפקה ההיא היה ג'ון גילגוד — מי שנתן לסיגורני וויבר הצעירה את התפקיד הראשון שלה בתיאטרון המקצועי, כמחליפה בהצגה שביים בניו יורק. "כשהבנתי באיזו סגירת מעגל מדובר", אמרה וויבר בריאיון ל"טיימס", "ידעתי שאני חייבת לעשות את ההצגה הזאת". עכשיו היא "מעולפת מהתרגשות אבל גם מרחפת מאושר", לדבריה. . אמה היתה השחקנית הבריטית אליזבת (דזירה) אינגליס, שהופיעה בסרטים מוקדמים של היצ'קוק ולצד בטי דיוויס ב"המכתב", אך פרשה ממשחק כשעברה לאמריקה ונישאה לסילבסטר (פט) וויבר, איש רדיו וטלוויזיה שהיה בין היתר נשיא NBC. אז וויבר מרגישה בבית בלונדון. זו העיר שבה צולם סרט הפריצה שלה, "הנוסע השמיני". זה היה סרט "אוף־אוף ברודוויי", כהגדרתה המבודחת של וויבר, שנעשה בתקציב מזערי של 14 מיליון דולר, על ידי במאי מתחיל בשם רידלי סקוט. "שנינו לא ידענו בדיוק מה אנחנו עושים; הוא צעק עליי כל הזמן להפסיק להסתכל למצלמה, ואני צעקתי בחזרה: 'אז תפסיק לדחוף לי אותה לפנים!'". איש לא האמין שיהפוך לתופעה כזאת — עד היום הוא נחשב לאחד מסרטי האימה והמד"ב הטובים בכל הזמנים.
יותר מ־50 סרטים מאוחר יותר, כולל סרטי המשך ל"הנוסע השמיני", "מכסחי השדים", "נערה עובדת", "גורילות בערפל", השתתפות בשניים מתוך שלושת הסרטים הקופתיים בהיסטוריה (שני החלקים הראשונים של סאגת "אווטאר"), שלוש מועמדויות לאוסקר ופרס מפעל חיים בפסטיבל ונציה בקיץ האחרון, שהעלה על נס את תרומתה הפמיניסטית המשמעותית כגיבורת מסך פורצת דרך, לוויבר לא חסרות סיבות להיות מרוצה.
היא מצהירה שאחרי בתה שרלוט (בת 34 ו"מלמדת באוניברסיטה את אמנות הסיפור הדיגיטלי") ובעלה, ג'ים סימפסון (במאי תיאטרון שצעיר ממנה בשבע שנים), "המשחק הוא אהבת חיי". היא מתכננת לשחק עד יומה האחרון, ובכל זאת מקפידה תמיד להזכיר את ההתחלה הטראומטית שלה בבית הספר למשחק של אוניברסיטת ייל. שני המורים שניהלו את המחלקה הודיעו לוויבר שהיא חסרת כישרון ושלעולם לא תהיה שחקנית. כעבור שנים הם פוטרו, אבל הצלקות נשארו.
"לשמוע שאני לא שווה כלום ולא יכולה לעשות את הדבר היחיד שרציתי לעשות — היה פשוט נורא, סוף העולם", סיפרה בראיונות. "ראיתי תלמידים אחרים, כמו מריל סטריפ, מוסללים להצלחה ומקבלים את כל התפקידים הראשיים בזמן שאני נשארת מחוץ לתמונה. בדיעבד יכול להיות שהמורים העוינים עשו לי את הקריירה ואני בכלל חייבת להם תודה. הגעתי לאודישנים עם אפס ציפיות ופשוט עשיתי מה שבא לי, ואז דברים התחילו לקרות".
חברים מהאוניברסיטה, כמו כריסטופר דוראנג, לימים מחזאי זוכה טוני, כתבו במיוחד לה תפקידים מטורללים בהפקות מחתרתיות, כמו הצגה על הטיטניק שבה הבמה שקעה והיא שיחקה נערה שמחביאה קיפוד במפשעה. "קומדיות זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות", היא מספרת, "ואחרי 'הנוסע השמיני' לקח לי זמן לשכנע במאים שאני לא כזו בחיים האמיתיים, כלומר רצינית עד מוות, חסרת הומור ומסתובבת עם להביור צמוד. החלום שלי היה להיות שחקנית בלהקה רפרטוארית, ערב אחד להיות משרתת וערב אחר מלכה, לנסות אתגרים חדשים ולהפתיע את עצמי כל הזמן".
היא נולדה בכלל כסוזן, אבל לא אהבה שקוראים לה סוזי ובגיל 11 כבר התנשאה לגובה 1.80 מטר, "הייתי עכביש ענק ומוזר עם מיליון תלתלים"; היום גובהה 1.83 מטר, ובגיל 14 בחרה בשם סיגורני, כשמה של דמות שולית ברומן של סקוט פיצ'גרלד "גטסבי הגדול". "עכשיו חברים קוראים לי סיגי, אז מה עשיתי בזה?", היא מקוננת.
הקולגות בלונדון מעידים על האגדה ההוליוודית שהיא נשארה סיגי מהבלוק, אחת מהחבר'ה, עם אפס גינוני דיווה. הבמאי העולה ג'יימי לויד — שבין היתר ביים את טום הולנד בווסט אנד ב"רומיאו ויוליה" ובקרוב יביים את קיאנו ריבס בברודווי ב"מחכים לגודו" — משתמש בוויבר להפליא בהפקה עוצרת נשימה שכולה קסם ופיוט. וויבר, שרוחשת חיבה לחליפות מכנסיים גם מחוץ לבמה, שומרת על הזהות הגברית של הדמות, כשהנזילות המגדרית היא רק אופציה לעיני המתבונן.
הנוכחות הבימתית שלה מלכותית ומכשפת כנדרש מהתפקיד, עם אבק כוכבים בלתי נמנע. אנסמבל השחקנים מצוין, אבל קשה להימנע מהקלישאה שוויבר היא משכמה ומעלה. רגע לפני שזוכות וזוכי אוסקר יעלו לבמות הלונדוניות — קייט בלנשט (ב"השחף") רמי מאלק (ב"אדיפוס") וברי לארסון (ב"אלקטרה") — "הסערה" עם סיגורני וויבר היא הכרטיס החם ביותר בעיר. לא רע, יחסית למי שאמרו לה שאין לה מה לחפש במקצוע הזה.
