מסתמן: 2022 תהיה שנת המפץ של הקומדיה הרומנטית הלהט"בית
מסתמן: 2022 תהיה שנת המפץ של הקומדיה הרומנטית הלהט"בית
עם שלושה סרטים וסדרת טלוויזיה על גיבורים גאים מחוץ לארון שמחפשים אהבה ועושים שטויות בדרך אליה 2022 מרגישה כמו שנה עם בשורה. תחשבו על קומדיות רומנטיות סטרייטיות, רק עם דיק־פיקס, גריינדר, אורגיות, זיכרונות ממשבר האיידס וחשש מהזדקנות בסביבה שמקדשת נעורים
"היו כבר שני סרטים עם גיבור קיפוד ולפחות שלושה עם גיבורים דינוזאורים לפני שאולפן קולנוע גדול הואיל בטובו לעשות קומדיה רומנטית על שני גייז", אמר השחקן בילי אייכנר למנחה תוכנית הלייט נייט ג'ימי קימל בחודש שעבר. "זה פשוט מטורף". אבל 2022 עושה לזה תיקון ובגדול: בספטמבר תעלה הקומדיה הרומנטית "Bros", בכיכובו של אייכנר, על רווק נצחי שמחפש אהבה; ביוני עלתה בהולו (ובארץ בדיסני+) "Fire Island", שמתרחשת בעיירת נופש גאה; ובדצמבר, רגע לפני תחילת השנה, עלתה "Single All The Way" בנטפליקס - קומדיה רומנטית לחג המולד, רק עם גיבורים הומואים. לאלה ניתן להוסיף גם את הסדרה "Uncoupled" (שתעלה בסוף החודש) של נטפליקס, שמבטיחה להיות מעין "סקס והעיר" להומואים. כך שלאיפה שלא תסתכלו - תראו זוגות להט"בים מתאהבים.
סרטים על גיבורים להט"בים כבר ראינו, אבל הם לא רבים, ולרוב מגלמים אותם שחקנים ושחקניות סטרייטים: "הר ברוקבק" ו"קרול" היו חביבי המבקרים, ו"אור ירח" אפילו קטף את האוסקר לסרט הטוב ביותר - אבל אלה סרטים דרמטיים, שבהם הדמויות נמצאות עמוק בארון. ואילו הסרטים החדשים הם קומדיות קלילות (בעיקר), שבהן עובדת היותם של הגיבורים להט"בים היא ידועה ומקובלת על הכל, סך הכל עוד תכונה שלהם. ויותר משהם עוסקים בכמה קשה להיות להט"ב, הם עוסקים בכמה קשה למצוא אהבה. אהבה היא אהבה.
ובכל זאת, הקומדיות הרומנטיות הלהט"ביות אינן סרטים "סטרייטיים" עם גיבורים להט"בים, כי העולמות שבהם מתנהלים הגיבורים אינם סטרייטיים: יש בהם המון כיבושים, מין ועירום, והתייחסות לכל זה מפריזמה של גייז, שכפי שאייכנר מציין, היא שונה מהמקובל בעולם הסטרייטי. יש אורגיות ומסיבות סקס, אזכורים לגריינדר ודיק פיקס, אבל גם לאיידס, ליחסים עם החברה הסטרייטית ולהזדקנות בסביבה שמקדשת נעורים.
"Bros", שהופק בידי מלך הקומדיות ההוליוודיות ג'אד אפאטו, מתמקד בבובי (אייכנר), גבר בשנות ה־40 שלו, שפשוט לא מצליח להתחייב, בין היתר משום שהוא שייך לדור שאפשרות ההתמסדות החוקית לא היתה קיימת בשבילו. עד שהוא כמובן מוצא את הבחור שמתעקש להישאר. "לפעמים זה כמו מערכת יחסים סטרייטית ולפעמים לא", מסביר אייכנר.
זו אינה הקומדיה הרומנטית הגאה הראשונה בהיסטוריה כמובן, ואפילו לא הראשונה של אולפן הוליוודי גדול - פריצת הדרך הזאת שייכת ל"באהבה, סיימון" (2018) של פוקס ו"עונת השמחות" (2020) של טרייסטאר. ובכל זאת, היא יכולה להתגאות בכמה פריצות דרך חשובות. עם יציאת הטריילר ל"Bros" צירף אליו אייכנר מכתב הממוען בצחוק ל"אליטות הלהט"ביות", שבו כתב: "כפי שאתם יודעים, 'Bros' הוא הישג היסטורי"… בין היתר כי "מתברר שאני הגבר הגיי מחוץ לארון הראשון שכתב ומככב בסרט משלו באולפן גדול, עובדה שהיא מוזרה ומרתיחה ועם זאת אמת לאמיתה".
הסרט גם מתגאה בהישג הנדיר של צוות שחקנים להט"בי ומחוץ לארון. גם אלה שמגלמים את הסטרייטים בסרט "משהו שקורה לעתים רחוקות", העיר אייכנר. אורחות כבוד סטרייטיות הן דברה מסינג, יקירת הקהילה עוד מימיה ב"וויל וגרייס", וכריסטין צ'נוות, ששיחקה בין היתר ב"גלי" של ריאן מרפי.
את מבול הקומדיות הרומנטיות של 2022 פתח "Single All The Way", שיצא לפני חצי שנה - סרט כריסמס נוסחתי עם סוודרים ומתנות, רק שגיבוריו הם הומואים, עובדה מובנת מאליה, שמקובלת על הסביבה ועל כל המשפחה. זאת לא הדרמה או המרכיב מחולל האירועים, זאת נקודת המוצא.
העובדה שנעשה סרט להט"בי לחג המולד, כלומר לחג נוצרי (אף שבארצות הברית מעטים שחוגגים אותו בצורה דתית), מלמדת כי יש לזה דרישה מהקהל. ב־2021 יצא מספר שיא של סרטים עם המילה "כריסמס" בתוכם - יותר מ־200, לפי IMDB - פי2 לעומת 2016 ופי 4 לעומת 2011. בנטפליקס לבדה היו 23 סרטי ותוכניות כריסמס חדשים, וכדי להביא עוד צופים צריך לפנות לעוד ועוד קהלים. לכן החלו לעשות סרטים על מיעוטים אתניים ועל קהילת הלהט"ב.
"פייר איילנד" יצא לפני חודש, כלומר בול בזמן לחודש הגאווה, ובו העלילה מתרחשת בעיירת נופש שהיא מין מכה של הקהילה, שנוהרת אליה בכל שנה לחופשת קיץ של מסיבות, סקס ואלכוהול. העלילה מתבססת בחופשיות על "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן, ובמרכזה חבורת חברים שמגיעים כמו תמיד למקום, המחולק גם הוא לפי מעמדות וקליקות, והזוג המתאהב בו שייך כל אחד למעמד אחר - עניין שמציב להם אתגרים ועלילה קומית רומנטית למהדרין.
גם לטלוויזיה מגיעה קומדיה רומנטית להט"בית, וזה מה שעושה "Uncoupled", בכיכובו של ניל פטריק האריס ("איך פגשתי את אמא"), - מין "סקס והעיר הגדולה" בגרסת גייז, שיצר דארן סטאר ("סקס והעיר הגדולה", "אמילי בפריז"). הסדרה מתחילה כשמייקל (פאטריק האריס) ננטש ביום בהיר אחד בידי בן זוגו קולין (טאק ואטקינז) אחרי 17 שנות חיים משותפים, מה שמחייב אותו לחזור לסצנת הדייטינג שזרה לו ולא אהודה עליו. יש לו כמובן שני חברים קרובים, שיחדיו מהווים חבורה שיוצאת יחד לבלות.
הדמיון ל"סקס והעיר הגדולה" ברור, ויש ב"Uncoupled" סצנות שממש לקוחות מהסדרה המקורית, שבזמנו טענו עליה כי גיבורותיה הרווקות האלה הן בעצם גברים גייז במסווה (תזה שסטאר לא חיבב מאוד). הבחירה בהאריס כמעט מתבקשת. הוא אחד השחקנים הכי אהודים על המסך, ילד פלא ("דוגי האוזר") שגדל לעיני כל, והיה מהגייז המוצהרים הבודדים שגילם סטרייט. למעשה, עובדת היותו הומו איפשרה לקבל אותו כדמות של גבר מרובה כיבושים - בארני שמתייחס לנשים כאל גרביים ב"איך פגשתי את אמא" - ולסלוח לו על כך.
סדרות על להט"בים כבר ראינו לא מעט: מ"אלן", "ויל וגרייס" ו"קוויר בעיר" ששודרו לפני 20 שנה בערוצים המרכזיים, ועד השפע האינסופי שמציעים ערוצי הכבלים ושירותי הסטרימינג (בסדרה החדשה של דארן סטאר נאמר בפירוש שלשם עברו הדמויות הלהט"ביות והצופים שלהם). הם אפילו מככבים בסדרות נוער כמו "חינוך מיני", "פה גדול", "אופוריה" ואפילו "מקיף מילאנו" הישראלית. יש שיאמרו שאחרי "טרנספרנט" של ג'ואי סולוויי, על גבר בן 70 שמתחיל את חייו כאישה, שבה היו ייצוגים לכמעט כל מגדר ומין, יהיה זה בבחינת חזרה בזמן, אנכרוניזם ממש, להתייחס לתוויות מגדריות.
אז שיאמרו. עלייתם של הסרט והסדרה החדשים, שגיבוריהם בני 40 פלוס, נושקים ל־50, מי שחוו על בשרם תקופות שבהן היו צריכים להסתיר את נטיותיהם המיניות, מתרחשת ביקום מקביל, מכיל ומקבל. ביקום השני, זה שבו חיים יוצריהן, נמצאת ארצות הברית השמרנית - זו שמדינת פלורידה שלה העבירה חוק במערכת החינוך שנקרא "אל תאמר גיי" (באנגלית זה מתחרז), ובו אסור לדבר על הנושא של מגדר ומיניות בכיתה, אפילו שמורה יגיד שהוא נשוי לבן מינו. זו שמדינת טקסס שלה מקדמת עכשיו חוק שיאסור על מלכות דראג להקריא ספרים לילדים. וזו שבה לפחות אחד משופטי בית המשפט העליון בארצות הברית, שהצביע בעד ביטול ההיתר לבצע הפלות, הביע רצון גלוי לבטל גם את הפסיקה שמאפשרת לאנשים בני אותו המין להתחתן זה עם זה.
מה שבטוח הוא שאמריקה, והעולם כולו, עדיין זקוקים ליצירות כמו "Bros" ו"Uncoupled" לא רק כייצוג ובידור טלוויזיוני וקולנועי, אלא גם מסיבות חינוכיות ופוליטיות.
