עדות שמיעה: על הפודקאסט "עבר פלילי"
עדות שמיעה: על הפודקאסט "עבר פלילי"
בפודקאסט הפופולרי "עבר פלילי" צוללת דנה הילמן לנבכי פרשיות פליליות ונותנת קול לנפגעי העבירות. עכשיו היא גם זוכה להוקרה של פועלה מהאקדמיה
כשדנה הילמן, יוצרת ומגישת הפודקאסט "עבר פלילי", למדה לתואר שני בקרימנולוגיה, היא היתה יושבת בכיתה, לומדת לנתח משפטית ותיאורטית מקרים קשים ומרתקים ושואלת את עצמה "מישהו כותב את כל זה?". כלומר, מחוץ לכיתה, מישהו מביא לציבור הרחב את כל המידע המדהים הזה?
כשהיא גילתה את עולם הפודקאסטים, לא מעט בזכות הפודקאסט המכונן "Serial", החליטה שיש לה מספיק מידע ויכולת לייצר פודקאסט משלה וכך פנתה לרשת "עושים היסטוריה" והפיקה שם שלושה פרקים שנקראים "עושים פשיעה". מאז המשיכה באופן עצמאי להפיק לבדה עשרות פרקים של "עבר פלילי", שבהם היא מגוללת מקרי פשע מפורסמים מהארץ ומהעולם, תיקים ופסקי דין, שעיצבו את עולם המשפט. סיפורים אישיים, עדויות ואירועים מהחצר האחורית של החברה הישראלית. הפרקים זכו ל־150 אלף האזנות לפחות ולאחרונה זכתה בפרס על שם גילי בן עמי לעשייה בתחום נפגעי עבירה לשנת 2021, שמעניקה הקריה האקדמית אונו.
1 צפייה בגלריה
דנה הילמן. "הפרק על האונס בחניון רידינג גורם למאזינים לחשוב עליו בכל פעם שהם עוברים שם"
(צילום: אוראל כהן)
הילמן, שעובדת ככלכלנית במשרד ממשלתי, מקדישה פרקים רבים למקרים מוכרים ומזעזעים, כמו הרציחות של ענת אלימלך והתינוקת הודיה קדם, לצד כאלה שפחות זכורים לציבור הרחב. כל המקרים מתוחקרים ביסודיות ומוגשים בצורה מדודה, בהירה ומעניינת. "הפרק שעורר הכי הרבה תגובות הוא זה על האונס בחניון רידינג על ידי ארז אפרתי", היא מספרת. "מאזינים מספרים לי שבגלל הפרק, המקרה נמצא אצלם בתודעה בכל פעם שהם עוברים שם".
הפרס שזכתה בו — וזו הפעם הראשונה שפודקאסט ישראלי זוכה להכרה ממוסד אקדמי — הוא על עשייה לטובת קידום זכויות נפגעי עבירה. "אני משמיעה את קולם של נפגעי העבירה, ולא רק באופן מטאפורי, אלא מילולי ממש; קולם של נפגעי עבירה מושמע למאזינים בחלק מן הפרקים". בנימוקי ועדת הפרס בראשות השופטת בדימוס סביונה רוטלוי צוינה החדשנות שבעשייה. "מה שריגש אותי זה ההכרה ב'עבר פלילי' כמחולל שינוי חברתי, ושאני מקבלת פה אישור לזה שהפודקאסט הוא מעבר לפורמט בידורי או לימודי".
אבל יש בזה משהו בידורי. מה יש בז'אנר הפשע האמיתי שכל כך מושך אותנו, בעיקר נשים?
"זה מספק אולי תחושת שליטה מסוימת שחסרה במציאות, מספק ידע וידע הוא כוח. נשים אולי לא יותר חשופות סטטיסטית מגברים לפשיעה (על פי נתוני הפשיעה המדווחת, גברים הם קורבנות של גברים אחרים, יותר מנשים — ר"ק), אבל הן מפחדות יותר מפשיעה, ומושפעות ממנה יותר, עד לרמה שאנחנו משנות את ההתנהגות שלנו על בסיס זה ומחפשות דרכים להתגונן מפני סכנות עתידיות.כנשים אנחנו באופן אבולוציוני עוסקות יותר במניעת קונפליקטים ובהגנה (על עצמנו, על הצאצאים), בעוד גברים עוסקים יותר בלחימה ובפשיעה".
באחרונה הילמן לקחה את הפודקאסט שלה לכיוון נוסף שמטריד רק נשים. עכשיו היא עוסקת ב"אלימות מיילדותית" — מושג המוכר כבר בעולם הרחב המתאר את היחס הנוקשה, המשפיל, הממדר והמשמיט מידע של הליכים רפואיים שנעשים בנשים ללא הבנתן בזמן לידה בבית חולים. בהתחלה היססתי כי זה לא מקרה היסטורי וזה לא מקרה אחד. זו תופעה ענקית להילחם בה", מסבירה הילמן. בפרקים האחרונים מתארות נשים הליכים שעברו בחדר לידה שגרמו להן עוול. "זה משפיע וישפיע על איך הבנות שלך, שלי, של הקוראות והקוראים — יילדו", היא מסכמת.
